דו"ח טכנולוגי: אפל והמוציאים לאור בקנוניה נגד הציבור

במילים מפורשות אלו, אני מאשים!

אפל וחלקים נכבדים מתעשיית המוציאים לאור האמריקאית, שכנגדם הוגשה תביעה יצוגית בשל התרגיל שעשו נגד אמזון שנועד להעלות את מחירי הספרים, הגישו בקשה לדחות את התביעה על הסף. לצערם, הם נפלו על השופטת הלא נכונה.

דניס קוט, שופטת פדרלית, בעטה אותם מכל המדרגות. היא קבעה שיש די והותר ראיות לכך ש"המו"לים המתגוננים הסכימו זה עם זה לנקוט בפעולה משותפת כדי להעלות את מחירי הספרים הדיגיטליים, ושאפל הצטרפה במכוון וביודעין לקנוניה הזו." השופטת קבעה עוד כי לאפל היה מניע לשמש כציר שסביבו נעה הקנוניה. 

התביעה הוגשה במקור על ידי משרד המשפטים האמריקאי, יחד עם התובעים הראשיים של 16 מדינות. מאז, עלה מספרן של המדינות ל-31. השופטת התייחסה במפורש לחלק מהצהרותיו של סטיב ג'ובס, כמו ההצהרה שלו בהשקת האייפד הראשון ב-2010 ש"מחירי כל הספרים יהיו זהים", ולמיילים ששלח, כהוכחות לכך שאפל היתה שותפה מודעת.

זו עדיין לא הרשעה, אבל ההצהרה החריפה של השופטת – שנמנעה מלהתייחס לאחת הטענות המרכזיות של התביעה: שאפל יצרה את הקנוניה כנגד אמזון כדי למנוע מהאחרונה להכנס לשוק הטאבלטים – צפויה להקשות על הקושרות, ולשכנע לפחות חלק מהן שכדאי להן להגיע לפשרה עם משרד המשפטים, ורצוי כמה שיותר מהר.

המלחמה הסודית פחות סודית

באמצע העשור הקודם הקים הפנטגון את פיקוד אפריקה, ומאז הוא מעורב בכל מיני מעשים משונים ביבשת. רשמית, ארה"ב מנהלת כעת מלחמה אחת בלבד – באפגניסטן וכן מצב של לוחמה בפקיסטן, שם היא מפעילה מל"טים בתקיפות רבות. בפועל, היא גם מנהלת מלחמה חשאית בקרן אפריקה – אזור סומאליה,  הנושק לחצי האי הערבי.

בלוגר איטלקי, דוד קנצ'יוטי, אוסף שברי רמזים וחצאי ידיעות, ומצליח להרכיב מהן חלקים מהפאזל. הוא עוקב אחרי דיווחים על התרסקויות או תקלות, והסיק מכך שהפנטגון מפעיל כשמונה מטוסי F-15E באזור, כנראה למשימות הפצצה בתימן. המטוסים מבוססים ככל הנראה במדינת ג'יבוטי הקטנה – והוא השיג תמונה שלהם מגוגל ארת'.

פעם דברים כאלה - חשיפת מלחמה שהממשלה מנסה להסתיר מהציבור - היו נחשפים על ידי עיתונים ורשתות טלוויזיה. עכשיו, זה הופך לתפקידם של בלוגרים.

מתחפר והולך

 

הנה עצה למנהיגי גוגל, ובראשם לארי פייג': אם אתה תקוע בבור, הצעד הראשון הוא להפסיק לחפור.

גוגל הימרה בגדול על גוגל+, ה"שכבה החברתית" שפייג' תיאר לאחרונה כ"עמוד התווך החברתי" שלה. החברה שינתה את כל צורת הפעולה שלה כדי לקדם את הרשת החברתית, והרגיזה שלל משתמשים בדרך. היא גם שינתה את מדיניות הפרטיות שלה כדי לקדם את גוגל+, וזה עשוי לגרור צרות – טוב, עוד צרות – מצד הרגולטורים.

וכל זה, עד כה, לשווא. גוגל+ הגיע אלינו, בהתחלה כשירות על פי הזמנה, בסוף יוני 2011. מבדיקות שעשתה חברת RJ Metrics עולה כי 30% מהמשתמשים שמפרסמים פוסט פומבי בגוגל+ לא שבים ומפרסמים פוסט נוסף לעולם; לפוסט הממוצע בגוגל+ יש פחות מציון +1 בודד, פחות מהערה אחת, ופחות מקידום אחד בממוצע; שגם אם משתמש פרסם חמישה פוסטים פומביים, יש סיכוי של 15% שהוא לא ישוב ויפרסם פוסטים בעתיד; שאחרי שחבר בגוגל+ מפרסם פוסט פומבי, המספר הממוצע של פוסטים פומביים שהם מפרסמים בכל חודש יורד בעקביות; ושבקרב משתמשים שמפרסמים פוסטים פומביים, יש השהיה של כ-12 ימים בין פוסטים.

אאוץ'. כאן צריך להזהיר שהמחקר של RJ Metrics מתבסס אך ורק על פוסטים פומביים, ושהחברה מודה שיתכן שיש הרבה יותר פוסטים שנשלחים לחברים בלבד. עם זאת, היא בחנה יותר מ-40,000 משתמשים. גוגל ניסתה לטעון שהעדר המידע על פוסטים לחברים בלבד אומר שהמסקנות של RJ בעייתיות, אבל אפשר להצליב את המידע הזה עם מה שמצאה קומסקור בפברואר – שמשתמשי גוגל+ מבלים בממוצע שלוש דקות בשירות מדי חודש, בהשוואה למאות דקות בפייסבוק.

גוגל+ היתה ההימור הגדול של ענקית החיפוש. כרגע, כשנה כמעט אחרי שהיא יצאה לשוק, ההימור נראה כמו כשלון.

אל תלמדו לתכנת

יש טענה נפוצה בקרב נביאי-טכנולוגיה בעיני עצמם שכל אדם צריך לדעת לתכנת. ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, אף כתב לאחרונה שהוא התחיל ללמוד תכנות.

השאלה היא למה, בעצם. איך העובדה שבלומברג ילמד לתכנת בג'אווהסקריפט תהפוך אותו לראש עיר טוב יותר? איך, בעצם, היא היתה הופכת אותו למנהל חברה טוב יותר, כשהנהיג את סוכנות הידיעות בלומברג? האם מישהו היה מעלה על דעתו שאפשר היה לומר שבלומברג לא יוכל להיות ראש עיר טוב, עד שיהפוך לשרברב מדופלם?

כמובן שלא. הדרישה שכל אדם יידע לתכנת היא תוצאה של יהירות מצד מפתחים ומהנדסים, שטוענים שמי שלא מכיר את המקצוע שלהם – וזה מקצוע, בסופו של דבר – לא יודע דבר. אבל ראש עיר צריך לדעת לכתוב טוב, לקרוא טוב, ולהחזיק בהבנה בסיסית במתמטיקה, רצוי בסטטיסטיקה. זה נכון לגבי כל אדם בעולם המודרני. ג'ף אטווד מסביר מה הן הנחות היסוד השגויות מאחורי התפיסה שכל אדם צריך לדעת לתכנת.

בסופו של דבר, העולם נחלק למתכנתים ומשתמשים. רוב בני האדם הם, בהגדרה, משתמשים. הם רוצים שהגרוטאה שלהם תעשה משהו. איך זה קורה, לא כל כך משנה להם. אם התוכנה טובה דיה, הם ישתמשו בה. הם לא רוצים להקדיש זמן שאפשר לעשות בו משהו שחשוב להם או מעניין אותם כדי ללמוד לתכנת. בשביל זה יש מתכנתים, שזה הג'וב שלהם.

קצרצרים

דיווחנו אתמול (ג') על כך ששופט פיני דחה את הרעיון שכתובת IP יכולה לשמש כראיה מרשיעה בפני עצמה בהפרת זכויות יוצרים. עכשיו מצטרף אליו שופט מקליפורניה, שקבע בנוסף כי כתובת IP היא ראיה כה בלתי מדויקת, עד שיתכן שלבית המשפט אין כלל סמכות לדון בתביעה – משום שיתכן שכתובת ה-IP נמצאת בכלל במדינה אחרת. לפני שבועיים פסק בית משפט בניו יורק שכתובת IP לא יכולה בפני עצמה לשמש להרשעה, משום שיתכן שמספר בני אדם השתמשו באותו המחשב.

אפל שינתה את צורת הפעולה של סירי – ששואבת את המידע שלה ממנוע החיפוש וולפרם אלפא – כדי שסירי לא תצטרך לומר את האמת ולהודות שמכשיר הלומיה 900 טוב מהאייפון. גם על כך דיווחנו. כעת מגיעה התגובה הצפויה של נוקיה, שאומרת בעוקצנות שאפל מתארת את סירי כמערכת אינטליגנטית שתפקידה לסייע למשתמש – עד שהתשובה לא מוצאת חן בעיניה. אפל, מצידה, מסרבת לאשר שהיא ערכה שינוי בסירי. אפשר לראות כאן ניצנים של מאבק ראשון על זכות הדיבור של תוכנות אינטליגנטיות למחצה, או על כל פנים אינטליגנטיות למראה.

סין ממשיכה להתעמר בגוגל. החברה קנתה לפני כשנה את מוטורולה, והיא זקוקה לאישור רגולטורי כדי להשלים את העסקה. כל המדינות המעורבות, פרט לסין, כבר אישרו את העסקה. לסין לא בוער שום דבר ואין סיבה טובה להניח שהיא תקבל החלטה בקרוב. מדובר, אחרי הכל, בסכומים גדולים וצריך לבדוק את העסקה בקפדנות, והחפזון הוא מהשטן. סין אוכפת בקפדנות חוק שנחקק לפני מספר שנים, שמטרתו למנוע עבירה על חוקי ההגבלים העסקיים ושדורש אישור ממשלתי לכל עסקת מיזוג. כמובן, זו הפורמליסטיקה הריקה: סין פשוט מחזירה לגוגל על הצפרדעים שהיא האכילה אותה לפני שנתיים.

עד כמה מעיקה בעיית הפרגמנטציה של אנדרואיד על מפתחים? ובכן, חברה בדקה את הנושא ומצאה שבמקרה קיצוני הם עשויים להתמודד עם לא פחות מ-4,000 גרסאות של מערכת ההפעלה, שמותקנות על מכשירים שונים ושפות שונות ברחבי העולם. חלקם זניחים למדי – טאבלט הונגרי כלשהו לא זכה לפופולריות רבה – אבל עדיין מספר גדול מאד של גרסאות.

הנוכל הקטן ג'ואל טננבאום, שגנב מוזיקה לפני הרבה מאד זמן וחשב שיהיה מעניין ללכת עם חברות ההקלטה לבית המשפט, גילה שסיסמאות על "מידע רוצה להיות חופשי" לא מחזיקות מים מול חבר המושבעים, וזומבר כשחטף קנס של 675,000 דולרים. שופטת רחמנית קיצצה את הקנס לעשירית, אבל עכשיו טננבאום מנסה לשכנע את בית המשפט העליון לדון בעניינו. הבעיה העיקרית של טננבאום הן לא חברות ההקלטה, שמזמן היו סוגרות את כל התיק כי עוכרי הדין עולים להן יותר והן כבר הכריזו שהן לא מתכוונות לתבוע אנשים נוספים, אלא עוכר הדין תאב התהילה שלו, הפרופסור המשונה למשפטים צ'ארלס נסון, שנראה כמי שמתכוון לסחוט כל טיפת אור זרקורים אפשרית מהמקרה.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

•ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"