תעשיית הגובים

חוב הסטודנטים בארצות הברית, שהולך ותופח בקצב מסחרר של 2,800 דולר לשנייה, הוא הבור השחור הבא בכלכלה האמריקאית. מאז שנת 2000 עלות הלימודים בקולג' זינקה ב־23%, ויותר ויותר סטודנטים לוקחים הלוואה של עשרות ומאות אלפי דולרים שצוברות ריביות גבוהות. אלא שבעוד שהסיכוי של רבים מהסטודנטים להחזיר את ההלוואות קלוש, יש מי שגוזר עליהם קופון.

שימו לב לנתון הבא: ג'ושוע מנדלמן, שעובד כגובה הלוואות סטודנטים בארה"ב, הרוויח בשנה החולפת לא פחות מ־454 אלף דולר - הכנסה שגבוהה פי שניים מזו של שר החינוך האמריקאי. הבוס שלו, ריצ'רד בויל, המשמש כמנכ"ל סוכנות ההלוואות ECMC, הרוויח 1.1 מיליון דולר ב־2010, כולל כיסוי הוצאות הנסיעה מהחווה שלו בניו מקסיקו. חמישה מנהלים נוספים בחברת הגבייה הזאת הרוויחו כל אחד 400 אלף דולר.

ECMC היא אחת מתוך 32 "סוכנויות ערבות" (guaranty agencies) הנחשבות למלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח), שמחזיקות בתפקיד מרכזי בתעשיית מימון ההשכלה הגבוהה בארה"ב. סוכנויות אלו מפקחות על סוגים שונים של הלוואות סטודנטים, החל מאלו שמעניק משרד החינוך האמריקאי ועד להלוואות שמעניקים בנקים ומלווים פרטיים אחרים, וגובות עמלות משמעותיות מהלווים. הסוכנויות אף מתחייבות להחזיר את הכסף למלווים אם הלווים לא יעמדו בכך. עם זאת, אם הסוכנויות לא יצליחו להחזיר את הכספים, ההלוואה תעבור לידי הממשל הפדרלי - ומשם הסיכון ייפול על משלמי המסים.

החוק האמריקאי, שבמסגרתו פועלים גובי הלוואות הסטודנטים, מיטיב פיננסית עם החברה. בניגוד לגובים הרודפים אחר בעלי החובות לכרטיסי האשראי, גובי הלוואות סטודנטים מורשים להחרים משכורות מבלי לקבל צו בית משפט ולעקל החזרי מס ותשלומי ביטוח לאומי. כמו כן לא חל חוק התיישנות על גביית הלוואות סטודנטים, שלעתים נדירות בלבד מתבטלות באמצעות תהליך פשיטת רגל.

ההצלחה הגדולה של ECMC נזקפת לזכותו של הסכם בן 18 שנה עם הממשל האמריקאי. בעת גביית הלוואות סטודנטים שמוגדרות כחדלות פירעון, החברה גורפת תשלומים מהלווים ועמלות מהממשל בשיעור של עד 31%. ההכנסה המרשימה הזו, שזכתה לאישור הקונגרס, מעוררת ביקורת נגד ECMC וארגונים דומים בטענה שהם מרוויחים מהכאב של סטודנטים לשעבר. "תוכנית ההלוואות מעשירה את סוכנויות הגבייה, ומערערת יעד חשוב שאנחנו מעוניינים להקנות לחברה - עידוד אנשים ללמוד באוניברסיטאות", אומר רוברט שירמן, לשעבר סגן שר החינוך בממשל אובמה.

במקרה של ECMC, הסוכנות פועלת מתוך בניין בן שתי קומות באוקלייד ממול לחנות טארגט וסניף של מקדונלד'ס. שום שלט לא מתנוסס על חזית הבניין או מצביע על אזור הקבלה. לדברי שיין קוזאץ, מנהל לשעבר של מחלקת התמיכה בגובים, כדי לעודד גבייה נהגו המפקחים להניח הפתעות מעל השולחנות של הגובים המצטיינים, וחייגנים אוטומטיים ומערכות מחשוב הותקנו כדי לסייע לחברה לעקוב אחר עוד לווים ומהלך החזר החוב שלהם.

אולם ב־ECMC מקפידים לומר כי הם דווקא מסייעים למניעת חדלות פירעון של תוכניות הסיוע הפיננסי, בכך שהם משיבים את כספיהם של משלמי המסים בארה"ב. לדברי דייב האון, סמנכ"ל התפעול של הסוכנות, מאז הקמתה ב־1994 החברה השיבה 4.3 מיליארד דולר למשרד האוצר האמריקאי. גובי ההלוואות שעובדים בסוכנות מכוונים את הלווים לעבר תוכניות תשלומים משתלמות, מתקנים את האשראי שלהם ומשפרים את חייהם. הארגון מממן גם מלגות בשווי של יותר מ־20 מיליון דולר בשנה לסטודנטים בעלי הכנסה נמוכה, ומנהל תוכניות לחינוך פיננסי וייעוץ. "אני מאוד גאה במה שאנחנו עושים כארגון", הוא מבהיר.

מנדלמן מוסיף כי הוא עובד במשך 12 שעות מדי יום כדי להשיב את הלווים למצב פיננסי מאוזן, ולטענתו מכתבי תודה רבים ממלאים את שולחן העבודה שלו. "הצלחתי", הוא מעיד על עצמן. "עבדתי קשה וגם עזרתי להרבה אנשים".

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שגובי החובות של ECMC מרוויחים בונוסים כגמול על השבת כספים מלווים. מדו"חות המס שהגישה החברה ב־2010 עולה כי הבונוסים שהרוויחו הגובים המצטיינים היו גבוהים פי עשרה ממשכורות הבסיס שלהם, שנעות בין 33 ל־46 אלף דולר.

בתקופה האחרונה החלו חובות הסטודנטים בארה"ב להדליק נורות אזהרה בוושינגטון על רקע הזינוק במספר מקרי חדלות הפירעון, שהוכפלו מאז 2003 והיקפן נאמד ב־67 מיליארד דולר. הלוואות הסטודנטים זינקו משנת 1999 ביותר מ־500% והיקפם נאמד כיום בטריליון דולר, ועקפו בדרך את חובות כרטיסי האשראי. לאור זאת, בקונגרס האמריקאי ידונו בעוד כחודש האם לעצור ביולי את הכפלת שיעורי הריבית על חלק מהלוואות הסטודנטים.

במרץ הציע ממשל אובמה לשנות את אופן הפיקוח על גובי החובות של הלוואות הסטודנטים שהוא מעסיק, לנוכח התרבות התלונות על כך שהם מתעקשים על תוכנית תשלומים נוקשה, גם במקרים שבהם רמת ההכנסה של הלווים הופכת אותם לזכאים להקלות. עם זאת, משרד החינוך סירב לדון בשאלת התשלומים שמועברים ל־ECMC והעביר את כל השאלות לארגון עצמו.

ג'סטין המילטון, דובר ECMC, מסביר כי "איננו חושבים שהעובדים שלנו צריכים להעדיף רווח אישי על פני שירות האינטרסים של הסטודנטים. מרבית עבודת גובי החובות שמבצעות סוכנויות הערבות מוגדרת בחוקי הקונגרס. חלק מהמדיניות דורש בחינה מחודשת, ואנחנו מברכים על דיאלוג עם הקונגרס לגבי האופן שבו יוכלו לעזור לנו בכך".

אלא שבינתיים, גובי החובות של ECMC, ובראשם המנכ"ל ריצ'רד בויל, זוכים לבונוסים מכובדים על הצלחתם בהשבת חובות הסטודנטים למדינה. בויל, מנהל בכיר לשעבר ב־SLM גרופ (חברת הלוואות הסטודנטים הגדולה ביותר בארה"ב, המוכרת יותר בשם סאלי מיי), הרוויח 271 אלף דולר ב־2002. השכר שלו טיפס ל־318 אלף דולר ב־2004, 852 אלף דולר ב־2008 ו־1.1 מיליון דולר ב־2010, שהפכו אותו למנהל סוכנות הערבות המרוויח ביותר.

לשם השוואה, קרל דלסטרום, שעומד בראש סוכנות הערבות הגדולה ביותר, יונייטד סטודנט אייד פאנד, הרוויח 775 אלף דולר ב־2010.

השכר של בויל (64) כולל, בין היתר, גם הוצאות נסיעה וכן החזר על המסים שהוא משלם עבור הנסיעות הללו. שכרו של בויל, שמתגורר בחווה רחבת ידיים בניו מקסיקו, כולל מלבד משכורת ובונוסים, תשלומים דחויים והטבות.

בויל סירב להתראיין לכתבה, אך האון, סמנכ"ל התפעול, מעדכן כי המנכ"ל מבצע שתיים־שלוש נסיעות בחודש למטה הארגון באוקדייל, מינסוטה, וכן מבקר גם במשרדי הארגון בסקרמנטו ובאינדיאנפוליס. עד לאחרונה הוא אף שהה בדירה שעליה שילמה החברה, אולם כעת הוא לן בבתי מלון.

עוד מציין האון כי רק "מספר קטן" מבין 90 גובי החובות ב־ECMC הרוויחו שכר בטווח של 300–400 אלף דולר. בממוצע, הם מרוויחים כ־77 אלף דולר בשנה.

בסוכנות עצמה קבעו כי הבונוסים שחולקו לגובי החובות היו מוגזמים, ובהתאם שינתה החברה את מדיניות התמריצים שלה, כך שלגובים קשה יותר להרוויח יותר מ־150 אלף דולר בשנה. "התאמנו את הבונוסים לנהוג בשוק", מסביר האון.

עם זאת, החברה תומכת בשכר הבכירים. האון אומר כי העלייה בשכר ההנהלה משקפת את הצמיחה של החברה. האון עצמו הרוויח 541 אלף דולר ב־2010.

מאז שבויל מונה למנכ"ל ב־1999, הכנסות החברה שולשו ל־168 מיליון דולר, בין השאר בשל השתלטות החברה על תיקי הפורטפוליו של סוכנויות ערבות באורגון, קונטיקט וקליפורניה. על פי המנדט שהוענק לחברה, ECMC היא הסוכנות הראשונה שמשרד החינוך פונה אליה כשצריך להשתלט על סוכנויות שנקלעו לבעיות פיננסיות.

בויל השתמש בהכנסות העודפות גם לרכישת עסקים נלווים שלא זוכים לפטור ממס, בהם פרמייר קרדיט אוף נורת' אמריקה, שגובה חובות שהצטברו מטיפולים רפואיים, וחברות שגובות מזונות מהורים שלא משלמים זאת.

בעת קביעת השכר של המנהלים הבכירים, הדירקטורים ב־ECMC בוחנים את השכר הנהוג בתוך ומחוץ לעולם ארגוני הצדקה, מסביר האון. בהתאם לחוקי מס ההכנסה, מלכ"רים חייבים להוכיח כי אינם משלמים לעובדים שכר מוגזם. לפיכך, הדירקטורים ממנים יועצי שכר עצמאיים שאמורים להבטיח שהם מצייתים לחוקים. בינתיים, השכר של הדירקטורים שולש במהלך כהונתו של בויל ל־90 אלף דולר בשנה.

מייעצים פחות, גובים יותר

בפברואר האחרון גובה חובות מטעם ECMC התקשר לסוזאן ראפוזה (61), מורה לחינוך מיוחד במקצועה, והזהיר אותה כי עליה לשלם את חובה. אחרת, משכורתה תעוקל. ראפוזה, שסיימה את לימודיה בקולג' ברידג'ווטר סטייט במסצ'וסטס ב־1992, טוענת כי בתור אם חד־הורית התקשתה להחזיר את הלוואות הסטודנט שלה, וכיום החוב שלה עומד על 47 אלף דולר. "אני בהחלט מעוניינת לשלם את חלקי", אומרת ראפוזה, "אך אני אהיה ענייה יותר מהאנשים שמקבלים קצבאות רווחה". על המקרה הזה הגיב סמנכ"ל התפעול האון כי הם לא דנים במקרים ספציפיים של לווים בשל חיסיון צרכנים.

בדומה לכל סוכנויות הערבות, ECMC מרוויחה יתר מגביית כסף מאנשים כמו ראפוזה ממה שתרוויח אם תמנע מהם מלכתחילה להגיע לחדלות פירעון. הסוכנויות מרוויחות כ־1% מסכום ההלוואה אם הן מונעות חדלות פירעון באמצעות ייעוץ. על פי נתוני משרד החינוך האמריקאי, רוב הסטונטים שמסיימים את לימודיהם בקולג' חייבים כ־25 אלף דולר, ואם הסוכנויות ייעצו להם, הן יזכו לעמלה בגובה של 250 דולר. עם זאת, ברגע שהלווים מגיעים לחדלות פירעון או מפספסים תשלומים במשך יותר מ־270 יום, "הפרס הפיננסי" המוענק לסוכנויות בשל הצלחת הגבייה מוכפל. במסגרת החוק, סוכנויות הערבות מחייבות את הלווים גם בעלויות הגבייה, וכיום מדובר בתוספת של עד 25% מתוכן. במקביל, הן שומרות לעצמן 16% מכל הכספים שהוחזרו.

אם סוכנות "משקמת" הלוואה, כלומר מצליחה לגרום ללווים לבצע תשעה תשלומים בתוך עשרה חודשים, היא זוכה בעמלה המקסימלית. לפי החוק, הארגון יכול לגרוף עד 37% מכלל סכום ההלוואה, כשמחצית מהכסף מגיעה בעלויות גבייה והמחצית השנייה בעמלה הממומנת מכספי משלמי המסים. ב־ECMC מציינים כי בדרך כלל היא מרוויחה 31% מההלוואה, לדוגמה 7,750 דולר מהלוואה של 25 אלף דולר - וזהו סכום הגבוה פי 31 ממה שהיתה מרוויחה לו היתה מונעת את חדלות הפירעון באמצעות ייעוץ.

ב־2010 ECMC הרוויחה 131 מיליון דולר מגביית כספים - המהווים כ־75% מההכנסות שלה - בעוד שתוכניות למניעת חדלות פירעון הניבו הכנסה של 17 מיליון דולר. במונחים של עומס תיקים, מדגיש האון כי החברה מקדישה יותר עובדים לפעולות מניעת חדלות פירעון מאשר לגבייה. בממוצע, מקדישה החברה 77 עובדים למניעת חדלות פירעון עבור 214 אלף לווים הזקוקים לייעוץ. לעומת זאת, היא מפעילה 90 גובי חובות עבור 557 אלף לווים שנקלעו לחדלות פירעון.

התערבות הממשל: מעט מדי, מאוחר מדי

בשנת 2010 אסר ממשל אובמה על מלווים פרטיים להציע הלוואות סטודנטים פדרליות, וכתוצאה מכך נאלצו סוכנויות ההלוואות להסתמך אף יותר על פעולות הגבייה. מאז קבלת ההחלטה הנפיק משרד החינוך את כל ההלוואות החדשות בצורה ישירה, ובכך קיצץ מקור הכנסות משמעותי לסוכנויות הערבות.

בשנה שעברה שר החינוך ארני דאנקן, שמשכורתו השנתית נמוכה במעט מ־200 אלף דולר, ביקש מסוכנויות הערבות לבחור בין פעילות של גביית חובות לבין פעילות מניעת חדלות פירעון. הוא ציין שהסוכנויות מעניקות "תמריצים עלובים", מפני שהן מרוויחות הרבה יותר מגביית כספים על הלוואות שנכנסו לחדלות פירעון. הבקשה לא היתה מחייבת ו־20 סוכנויות הגישו הצעות. ECMC לא לקחה חלק ביוזמה.

סוכנות הערבות אמריקן סטודנט אסיסטנט הציעה, לדוגמה, שהתשלום יהיה מבוסס על ההלוואות שהיא מצליחה להשאיר בחיים. לארגון שירות ציבורי "אסור להרוויח מלווים שנקלעו לחדלות פירעון", אומר פול קומבי, שהרוויח 364,300 דולר כמנכ"ל הסוכנות.

המועצה הלאומית לתוכניות הלוואה להשכלה גבוהה, המייצגת את סוכנויות הערבות, מסרה כי ב־2009 הסוכנויות השונות מנעו מכ־88% מההלוואות שפיגרו בצורה משמעותית בתשלומים להיגרר לחדלות פירעון, וזו השנה האחרונה שלגביה יש נתונים מעודכנים. "אין בסיס עובדתי לטענה שהתמריצים שגויים", אומרת שלי רפ, נשיאת המועצה, בתגובה לדבריו של דאנקן.

פול פידלר, שעבד כיועץ למניעת חדלות פירעון בשנים 2004–2009 בריצ'מונד, וירג'יניה, מציין גם הוא שב־ECMC שמים דגש על גבייה. לדבריו, החברה ביקשה מהיועצים להתקשר ל־500 לווים בחודש כדי לוודא שהם עומדים

בתוכנית התשלומים. במסגרת התוכנית הפדרלית, הוא היה רשאי לאפשר ללווים לדחות תשלומים או להפחית באופן זמני את הגובה של התשלומים בשל פיטורים או מצוקות אחרות. פידלר (67) מספר כי במהלך משמרות הלילה, היועצים נדרשו להישאר כל העת ליד השולחן שלהם, והם הורשו לקום רק להפסקות שירותים. הוא עזב את החברה אחר שסגרה את המשרד בריצ'מונד. "זו היתה עבודה ללא עתיד", הוא אומר בראיון טלפוני. "איני יודע מדוע הם לא העסיקו יותר אנשים. לווים רבים נפלו בין הכיסאות. לא היו מספיק שעות ביום להגיע לכולם".

פידלר הרוויח בשנה שכר בטווח של 40 אלף דולר, כולל בונוסים חודשיים שהיו תלויים ביכולתו למנוע חדלות פירעון. האון מסביר כי גובי החובות מרוויחים יתר מהיועצים, מאחר שהשבת כספים מלווים "היא עבודה הרבה יותר מאתגרת". האון מוסיף כי היועצים נלחמו על כל משרה פנויה בגבייה. "כולם ידעו ששם נמצא הכסף הגדול".

השורה התחתונה: תעשיית גביית הההלוואות האמריקאית צוברת תאוצה במקביל לחובות הסטודנטים. סוכנויות הגבייה הממשלתיות אמנם מתגומלות על מניעת חדלות פירעון, אך מקבלות יותר בגביית חלק מחוב אבוד.