השבוע: בין חרדה להתראה

נסיעה במכונית נמנית עם שגרת החולין. ברוב המקרים, כאשר אנו נכנסים למכונית אין אנו מעסיקים את עצמנו במחשבה מלנכולית, ולא חוששים שאולי זו תהיה הפעם האחרונה שהשמש תפציע לעברנו בקרניים מאירות. ודאי שנסיעה במכונית לא אמורה להוליד חרדות לגורל ילדנו האהוב עד שמתרחשת תאונת דרכים מחרידה. אפילו הגרעין האיראני לא מפחיד כמו המחשבה על תאונה שבה הילד שלך ייוותר לבדו בעולם. אין בשפה מילים שיוכלו לנחם את רחל הקטנה שכל משפחתה נספתה בתאונת הדרכים במבואותיה של טבריה. גם מבוגרים מתקשים לעכל פרידה כל כך אכזרית, כל שכן ילדה בת 7.

מדי פעם כשי' הגדולה נוסעת לחו"ל עם בן זוגה היא מזכירה לי את מחויבותי לצוואתה שנכתבה ברגעי פיכחון נסערים. קומץ חברים, (ואנוכי ביניהם) מונה לדאוג שהצוואה תיושם לרווחת ילדיהם. לפני כל נסיעה אני קובעת בביטחון של שוטים שלא יקרה כלום, וכשהם שבים בשלום אני שולפת בשמחה את משפט המחץ השנון: "אמרתי לך". על תאונות דרכים אנחנו לא מדברות. האיום ממשי יתר על המידה, אבל לשתינו ברור שהכל כלול כולל חוסר היכולת לנשום נשימה אחת שלמה רק מהנגיעה במחשבה על מה יקרה אילו.

השר אלי ישי ביקר השבוע במתקן תשאולים של רשות האוכלוסין בבאר שבע. אלי ישי חרד בצדק מהמחשבה מה יקרה אם התסריט של עשרות אלפי מסתננים, מורעבים ומחוסרי עבודה, יהפכו למאות אלפים. אין לזלזל בדאגה של השר אף שעמדותיו מוצגות בבוטות של צייד ראשים. גם ראש הממשלה הזהיר השבוע מפני התפשטות התופעה. השאלה שנשאלת היא את מי הזהיר ראש הממשלה, ומי העלה את המסתננים על האוטובוסים ופרק אותם בתחנה המרכזית בדרום תל אביב? זה קצת תמוה שראש הממשלה, שאמור לנהל את המדינה, מציב את עצמו בעמדת המתריע, אולי במקום להזהיר יכין תוכנית פעולה. הפעם האחריות להתלקחות הלהבות היא לא רק של ההוא שהצית.

דו"ח המבקר בעניין אסון הכרמל יפורסם בקרוב. אלי ישי כבר התגונן ואמר שהוא היה היחיד שהתריע. גם בנושא המסתננים ישי הוא הנביא שעומד בשער ומטיף לקראת דו"ח המבקר הבא. העובדות נכונות אבל ישי הוא לא הנביא ירמיהו, הוא יושב בתוך הממשלה.

במדיניות החוץ נתניהו ממלא את התפקיד של ישי - הוא הנביא שעומד לבדו ומתריע קבל עם ועולם על הסכנה הצפויה מאיראן גרעינית ועושה רושם – לפחות לעת עתה - שאף אחד חוץ ממנו לא ממש מתרגש. נתניהו הוכתר רק בשבוע שעבר על ידי המגזין היוקרתי "Time" בתואר King Bibi, אבל נראה שהסכם עם איראן עומד להתגבש בניגוד לעמדתו המוצהרת של המלך. כך שיש שתי אפשרויות: או שמנהיגי העולם לא קוראים את ה"Time" או שרק אצלנו מתרגשים יותר מדי ממה שכתוב בעיתונים.