מדוע תקציבי הרווחה במדינת ישראל כל כך נמוכים?

לפעמים דווקא השאלות שנראות לכאורה פשוטות מתבררות כמורכבות מאוד. למשל, מדוע בישראל משקיעים כה מעט בסיוע לשכבות החלשות. בכנס של האגודה הישראלית לכלכלה היום, יציג פרופ' מומי דהן, העומד בראש בית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה, את התחלתו של המחקר שמנסה לחקור השערות שונות בניסיון להשיב על השאלה הזו.

במחקר קודם מצאו דהן וד"ר משה חזן כי הסיוע לאוכלוסיות החלשות עומד בישראל על 14.5% מהתוצר השנתי, לעומת 21.5% מהתוצר השנתי בממוצע במדינות ה־OECD. זאת, למרות ששיעורי העוני בישראל הם מהגבוהים ביותר מבין המדינות המפותחות.

דהן מציג 10 השערות לכך שאותן בכוונתו לבדוק. כרגע, הן מסודרות בסדר עולה של אינטואיציה, מהפחות סבירה אינטואיטיבית לסבירה ביותר. אולי באופן לא מפתיע, ההשערות הראשונות הן כלכליות וככל שעולים במעלה האינטואיציה הן מקבלות גוון סוציולוגי-תרבותי יותר.

דהן. "המחאה החברתית של הקיץ האחרון מעמידה בספק את הטענה שהציבור נוטה לקפיטליזם" | צילום: עמית שעל

1. העניים לא צריכים יותר

בניגוד לנתונים הרשמיים (19.8% ממשקי הבית בישראל מוגדרים כעניים), אי השוויון והעוני בפועל בישראל נמוכים יותר ולכן נדרש סיוע קטן יותר. הסיבה לפער בין הנתונים למציאות היא אולי משום שהחרדים והערבים מעלימים הכנסות. על פי הערכות רשות המסים מהשנה שעברה, היקף העלמת המס בישראל מגיע ל־20 מיליארד שקל, שייתכן שחלק ממנו נובע מהכנסות מעבודה של חרדים וערבים. דהן מציע שתי הסתייגויות - הוצאת החרדים והערבים מן הסטטיסטיקה תקטין את העוני ואי השוויון, אבל ישראל תישאר עם שיעורי עוני גבוהים ביחס למערב, 14% ממשקי הבית. בנוסף, גם במדינות אחרות מעלימים הכנסות ונוטים להאשים את העניים בדיווח מוטה.

2. אי שוויון טוב לצמיחה

יש הנחה מוכרת לפיה נדרש אי שוויון גדול באוכלוסייה כדי לתמרץ שגשוג כלכלי. אי השוויון חיוני למיצוי הכישרון, לעידוד יזמות וליצירתיות. הגדלת המיסוי על העשירים כדי לממן את הוצאות הביטחון של ישראל תפגע בכך. מצד שני, מדינות סקנדינביה משגשגות לאורך שנים עם מיסוי גבוה, אי שוויון נמוך בהרבה ושוק תחרותי ויזמי מאוד.

3. סיוע לעניים מעודד בטלה

הסיוע לאוכלוסייה החלשה יוצר תמריץ שלילי גדול יותר אצל הציבור הישראלי בהשוואה למדינות אחרות, ולכן הסיוע צנום. לדברי דהן, אין לטענה גיבוי במחקרים או בממצאים מהשטח. למעשה, הוא אומר, התמונה הפוכה. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה ל־2008, כמיליון שכירים השתכרו פחות מ־2,200 שקל לחודש, כמעט פי 10 ממספר מקבלי הבטחת ההכנסה. לכן כנראה שאנשים מעדיפים לעבוד מאשר לקבל סיוע.

4. מסתדרים עם תרומות

העזרה הפרטית בישראל באמצעות גמ"חים, עמותות וארגונים היא כה גבוהה שנדרשת עזרה פחותה מהממשלה. אולם כל הנוגעים בדבר אומרים שהתרומות בישראל קטנות לעומת המקובל במערב.

5. זה מה שהציבור רוצה

המדיניות הכלכלית מייצגת את העדפות הציבור, שהשקפתו נוטה יותר לכיוון הקפיטליסטי. אולם, אומר דהן, המחאה החברתית בקיץ האחרון מטילה ספק בטענה זו. בנוסף, סקרי עמדות של מכון גוטמן מראים כי הישראלים נוטים שמאלה מבחינה כלכלית. כ־66% מהציבור מייחס עוני לנסיבות שאינן בשליטת העניים.

6. זה לא הציבור, זה האוצר

המדיניות הכלכלית אינה תואמת את רצון הציבור אלא את תפיסות הדרג המקצועי באוצר שמקבל חינוך מסוג מסוים. דהן: "הרושם הוא שמשהו בחינוך כלכלנים משפיע על תפיסתם. המחלקות לכלכלה מדגישות כנראה את שיקול היעילות על פני רווחה למשל".

7. אלה דווקא הטייקונים

המדיניות הכלכלית אינה תואמת את רצון הציבור אלא את אינטרס האליטה הכלכלית שכוללת את בעלי ההון. לדברי דהן, "הכוונה היא למושג השחוק של הון־שלטון, שצריך לבדוק מה חלקו, אם בכלל, בהחלטות מדיניות הרווחה".

8. אנחנו לא פראיירים

ישראלים שונאים להיות מנוצלים לרעה ומעדיפים סיוע צנום שפוגע אמנם בחלשים אבל מונע סיוע נדיב מטרמפיסטים. לדברי דהן, קשה לבדוק השערה שכזו, אולם "אם הייתי צריך לתאר למישהו מחו"ל מהו ישראלי, ללא ספק הרצון לא להיות פראייר היה שם".

9. צדק למי שמשרת בצבא

הציבור הכללי מאמין כי הגדלת הסיוע תשרת בעיקר את החרדים והערבים. אולם, אלו אינם משרתים בצבא ולכן ה"מס" שהם משלמים על כך הוא אי קבלת עזרה סוציאלית.

10. צדק למי שכן עובד

הציבור סבור כי החרדים והערבים נוטים להשתתף פחות בשוק העבודה ולכן מתנגד לסייע לחלשים כדי שהסיוע לא יגיע לשתי קבוצות אלו. ייתכן, אומר דהן, שהציבור הכללי מרגיש כי שתי קבוצות אלו מפרות את החוזה הבלתי כתוב של מדינת הרווחה - סיוע למי שעושה מאמץ כן להשתכר אך הכנסתו נמוכה מדי.