הרשת עושה מט

"האינטרנט הוא באמת נהדר. בשביל פורנו" - השורה המופתית הזאת, מהמחזמר "אווניו קיו", מסכמת היטב את מה שנהוג לחשוב על ההרגלים של הגולש הממוצע. פה מוריד סדרה, שם עושה לייק לסרטון עם חתול חמוד, ובין לבין - נו, כמה איברים חשופים עוד לא הרגו אף אחד.

אלא שהרשת מתעקשת להוכיח שהיא יכולה לספק במה גם לתכנים אחרים, שנחשבים מסורתית גבוהים או חשובים יותר. לא מדובר רק במחאות חברתיות בישראל ובעולם או על עדכון מהיר במיוחד על אירועים חדשותיים. מדובר, כך מתברר, גם בשחמט.

כשנבחרת ישראל לגברים זכתה במדליית ארד באולימפיאדת השחמט של 2010, בעיקר חובבי המשחק שמעו על כך. זה גם היה המצב כשבוריס גלפנד החל את התמודדותו בגמר אליפות העולם מול אנאנד ההודי, וזכה לסיקור דליל יחסית באתרים המרכזיים. השינוי בגישה הגיע מלמטה, או לפחות חצי־מלמטה.

בתחילה עקבו גולשים ישראלים והודים אחר המשחקים המותחים באתר Chessdom, והחליפו ביניהם תלונות על היחס המועט שגלפנד זוכה לו. בנוסף, עדכוני הטוויטר השוטפים של שליח "הארץ" אלי שווידלר חיברו למשחק המלכים גם אנשים שקודם לכן לא ידעו להבדיל בין פרש לצריח. והיתה גם לא מעט פעילות בפייסבוק, כולל קבוצת האוהדים הפנאטים "אולטראס גלפנד", שהחלה דווקא כבדיחה - אבל גררה חובבי שחמט נלהבים לדיונים מקצועיים ומצחיקים כאחד.

בעקבות הניצחון של גלפנד במשחק השביעי בסדרה, הסכרים נפרצו: פוליטיקאים ואתרי חדשות זיהו את הפוטנציאל, ועם ישראל התייצב מאחורי נציג שונה מאוד מהספורטאים הישראלים שאנחנו בדרך כלל קוראים עליהם. בעצם, יש לגלפנד ולהם דבר אחד משותף: גם השחמטאי, למרות מאבק הירואי ומפתיע, לא הצליח לנצח. אך למרות התוצאה על הלוח, התחושה היא של ניצחון גדול.