מושבניקים ששילמו לתנובה על מניות דורשים את זכויותיהם

חקלאים ותיקים מהמושבים פתחיה, פדיה, ישרש וכפר אוריה מחפשים כבר יותר מעשור מישהו שיקשיב להם. מישהו, שיהיה מוכן לשמוע את הטענות שלהם, ולהאמין לכך שמניות שלהן היו זכאים בחברת תנובה נגזלו מהם באופן בלתי מוצדק.

לטענת החקלאים, במשך שנים הם שילמו לתנובה היטל עבור שותפות במניות החברה. למרות זאת ברגע האמת, כשחולקו מניות תנובה בסוף שנות התשעים, הם נותרו בלא כלום. הסיבה לכך היתה החלטת רשם האגודות שקבעה כי רק אגודות שיתופיות החברות בתנובה יהיו זכאיות למניות.

בזמן שהחקלאים הזדקנו בלי פנסיה, הם חזו באגודות של הקיבוצים והמושבים מרוויחות מיליונים ממכירת תנובה לאייפקס. החקלאים דרשו מרשם האגודות לבדוק את טענותיהם לעומק, אך לאחר שדרישתם נדחתה הגישו לפני כשבועיים ערעור על ההחלטה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

הערעור, שהוגש באמצעות עורכי הדין נועם עופר ואפרת ואש, חושף סאגה ארוכה שנמשכת מסוף שנות התשעים. זו כוללת עשרות קבלות ומסמכים שנשלפים פתאום מקלסרים מאובקים, אחרי עשרות שנים.

מימין מרדכי אהרון, פואד חמני, עובדיה חי, אמיר חמני ואברהם חזן | צילום: אוראל כהן

"עבדנו קשה"

אז מה בעצם טוענים החקלאים? לדבריהם, במשך השנים הם שיווקו תוצרת חקלאית באופן פרטי דרך תנובה, והחברה גבתה מהם בנפרד עמלות הפצה והיטל עבור מניות. לטענתם, ההיטל עבור מניות (בשיעור 0.6% מערך המשלוח) היה אמור לחזור אליהם ביום שבו יחולקו מניות תנובה. כל חבר אמור היה לקבל מניות על פי הכסף שהכניס לחברה. תנובה ניהלה רישום של הכספים שקיבלה מכל חבריה, וב־1999 היא חילקה את המניות לפי פנקס החברים שלה, שלא כלל אנשים פרטיים.

רשם האגודות מינה בודק, שעבר על רשימת החברים והיה אמור לוודא שכל אחד מקבל את חלקו. אלא שתנובה כאגודה שיתופית הוגדרה כ"אגודה של אגודות". המשמעות: היא היתה אמורה לחלק את מניותיה רק לאגודות האזוריות של כל יישוב. מה קורה אם מישהו הוא אדם פרטי? לפי המסמכים שהוגשו לבית המשפט, תשובת רשם האגודות היתה שאדם פרטי אינו יכול לקבל מניות באגודה.

ב־2007 קיבל רשם האגודות את בקשת החקלאים, 99 במספר, למנות בודק שיבדוק כמה כסף הם הזרימו לתנובה בתשלומים עבור מניות לאורך השנים. עם זאת, הרשם הציב שני תנאים לבדיקה: שהחקלאים יממנו את פעילות הבודק ושיספקו לו את המידע הדרוש. החקלאים התנגדו לשני התנאים: לראשון כי לא היה להם די כסף, ולשני כי חששו שלא יהיו בידיהם כל הקבלות הדרושות משנות החמישים והשישים. ב־2009 נשברו החקלאים והסכימו לממן את פעילות הבודק, אבל אז כבר הודיע להם רשם האגודות שהוא נסוג מהעניין, בעיקר על רקע הזמן שחלף. ב־2010 החלו החקלאים לנהל משא ומתן עם תנובה עצמה, והצדדים אף כתבו ניירות עבודה משותפים. עם זאת, בסוף 2011 עשתה תנובה "אחורה פנה" והשאירה את החקלאים בלי כסף, אבל עם הרבה מסמכים מאובקים.

"עלינו על האדמה ב־1950", מספר החקלאי אורי יעקב, מוותיקי מושב פדיה, הסמוך לרמלה. "עשינו פלחה, גידלנו תירס ואבטיחים ונטענו ענבים. עד לפני ארבע שנים כולנו עבדנו יום ולילה ואת כל התוצרת שיווקנו דרך תנובה. אני מקווה שהכסף יגיע אליי ואל שאר האנשים שעבדו כל כך קשה".

אברהם חזן, יוזם התביעה ממושב כפר אוריה, מספר ש"הירקות שאני גידלתי היו שייכים רק לי והאגודה לא נתנה לי כלום. גידלתי לבד את כל הירקות: בצל, עגבניות, פלפל, חצילים, מלפפון, קישואים, ושיווקתי אותם לבד. בתנובה פתחו לי מספר מגדל משלי ב־1968, אחרי שחזרתי מהמלחמה (ששת הימים - ג"ק), וקיבלתי כסף עבור השיווק שלי, שלא דרך האגודה. שיווקתי אלפי ארגזים. ביום אחד הייתי יכול להעמיס משאית של בצלים".

בשלב הזה בשיחה ניגשים החקלאים אל בתי האריזה, ומוציאים מהמדפים האחוריים קלסרים מלאי חול עם ניירות מחשב מצהיבים משנות השבעים. מחברת אחת, משנות השישים, אמורה לעשות סדר בכל הכספים שעברו לתנובה לאורך השנים. לאט לאט מתחילים לצוף סכומים: פה 1,000 שקל, שם 500 שקל. הפירוט מצביע על כך שהכספים שולמו עבור מניות. התשלום עבור הפצת הסחורה בוצע דרך סעיף אחר.

"הזניחו אותנו", אומר חקלאי נוסף, פואד חמני. "שיווקנו לתנובה סחורה באופן אישי לפי מספר יצרן, אבל את החלק שהפרשנו כהיטל לא העבירו אלינו. מה שלקחו מאיתנו לא שייך לשום אגודה. אנחנו כועסים כי החלוקה היתה פשוט לא צודקת".

חזן מספר כי החליט לנקוט הליכים משפטיים להשבת המניות, לאחר שפנייתו לתנובה לא נשאה פירות. "הם שלחו לי חזרה מכתב ממשרד עורכי הדין ליפא מאיר, שבו טענו כי לאורך השנים לקחו מאיתנו רק קומיסיון (עמלת הפצה) ולא היטל עבור מניות. אצלי היה רשום שהכספים ששילמנו היו עבור מניות, ולכן פניתי לחבר מבית שמש שהיה מנהל חשבונות".

לדברי חזן, אותו חבר הציע לו לפנות למשרד רואי חשבון "כדי שיעשה את ההתחשבנות על המניות שמגיעות לנו. עשינו את זה ופנינו גם למשרד עורכי הדין שמנהל עבורנו את ההליכים. מאז המאבק שלנו נמשך ככה כבר הרבה הרבה שנים. כבר קשה לי לזכור מתי בדיוק התחלנו את הכל".

"זו תיבת פנדורה"

חזן מספר שיש לו בבית "ארכיון מלא מסמכים על הנושא הזה מהיום הראשון שאני במושב, אבל מה יהיה עם אנשים אחרים? היו פה הרבה אנשים ששיווקו תוצרת באופן עצמאי, וחלקם כבר הלכו לעולמם. לחלק אחר יש יורשים שבכלל לא יודעים מהסיפור הזה. בכסף ששילמנו על מניות בנו ופיתחו את תנובה, אבל היום אני יודע שהונו אותנו. אנחנו לא ידענו מה אנחנו משלמים והיום אנשים אחרים מרוויחים מזה. אם יפתחו את התיק הזה זו תהיה ממש תיבת פנדורה".

חקלאי אחר, אמיר חמני, מתלונן על כך ש"אין לרשם האגודות זמן לבדוק מה שילמנו. הם עשו מיליונים מהכסף הזה! אני יודע כי הייתי יו"ר ועד האגודה של פדיה מ־1985 עד 1995. כל ההליכים האלה עברו דרכי".

עובדיה חי, חקלאי נוסף מפדיה, מספר ש"סבא שלי היה משווק המון דרך תנובה, ולפני 20 שנה הלך לתנובה ודרש את הכסף שלו במניות. אמרו לו שרק כשתנובה תימכר יחלקו את המניות. הוא נפטר בינתיים, וכשאני באתי לתנובה לא הסכימו לשלם לי".

פואד חמני מציג קלסר עבה ומלא חשבוניות משנות השמונים. "אני בן 67, אין לי פנסיה. הכסף הזה זה הפנסיה שלי. תראה כמה חשבוניות לקחו לי על מניות. במקרה שמרתי חשבוניות, אבל הייתי יכול גם לשרוף את זה. מי מחזיק ניירות מ־1984?". חמני עוצר לרגע וממשיך בחיוך: "אם ייתנו לי את המניות, אכסה את כל החובות שלי ואוכל לפרוש".

רשם האגודות השיתופיות במשרד התמ"ת בתגובה: "דעתו ועמדתו של הרשם בעניין הספציפי נשמעו ונכתבו במסגרת החלטתו, ומשקם מכיסאו אין להוסיף על כך. קל וחומר כאשר בעניין עומד ותלוי הליך ערעור".

מתנובה לא הגיבו לדברים.