מנוע צריכה אינדונזי

במאי 1998 חוותה אינדונזיה טלטלה חזקה במיוחד - פורעים שחרו לטרף ברחובות עיר הבירה ג'קרטה, הציתו עסקים בבעלות של סינים עשירים והרגו יותר מ־1,100 בני אדם. מהומות קשות אלה הוצתו על רקע משבר פיננסי שהיכה בדרום מזרח אסיה וכמובן לא פסח על אינדונזיה. למעשה, בעשרת החודשים שקדמו לפרוץ המהומות איבד המטבע המקומי 80% מהשווי שלו (מול הדולר), בשעה שמחירי המזון זינקו בלא פחות מ־200%. באותה שנה התכווצה כלכלת אינדונזיה ב־13%, כאשר רואי השחורות חזו כי המדינה הרביעית בגודלה בעולם במונחי אוכלוסיה, שהיא בעצם מושבה הולנדית לשעבר המורכבת מ־17.5 אלף איים שונים, תתפרק.

דז'וקו סוסאנטו, קמעונאי אינדונזי ממוצא סיני, שהה באותה עת בחופשה בהונג קונג. אולם, במקום להישאר במקום המוגן כמו רוב האנשים, הוא החליט לטוס חזרה הביתה כדי להגן על ארבעת סניפי הסופרמרקטים שבבעלותו מההמון הזועם. גם הדיילים בשדה התעופה נדהמו מכיוון הנסיעה של סוסאנטו, כאשר לשדה התעופה הגיעו מטוסים מלאים מאינדונזיה, אך כולם שבו ריקים. "היו חמישה אנשים בטיסה שלי", נזכר סוסאנטו. "אני הייתי הסיני היחיד ביניהם".

סוסאנטו לא הצליח אמנם להציל את החנויות שלו - כל ארבע הסופרמרקטים נבזזו עד לנורת החשמל האחרונה. מה שכן, הוא ניצל את האפקט שיצרו המהומות הקשות הללו ואיתר הזדמנויות עסקיות, שהפכו אותו בתוך כמה שנים למיליארדר ענק.

סיפורו של סוסאנטו, אדם שבילדותו ישן מתחת לרשת יתושים על רצפת העפר בסמוך לדוכן השוק של הוריו העניים, הוא סיפור של משקיע שלקח הימור הפוך מהדעה הרווחת, האמין שאינדונזיה תשרוד את המשבר, ושמשאבי הטבע והחקלאות העצומים שברשותה יעשירו רבים מ־238 מיליון האזרחים.

סוסאנטו העריך ברגע שהחזון שלו יתממש וכוח הקנייה של תושבי המדינה יתחזק, רבים מהתושבים יעדיפו לערוך את הקניות במינימרקטים מקומיים וממוזגים במקום בדוכנים המסורתיים המוצבים בצדי הכביש, או בחנויות המשפחתיות הקטנות. באוקטובר 1999, מעט יותר משנה לאחר פרוץ המהומות, הוא פתח את החנות הראשונה של רשת אלפאמרטס. היום מונה הרשת שבבעלותו לא פחות מ־6,000 סניפים.

ואכן, ההימור של סוסאנטו התגלה כהברקה. לפי נתוני הבנק העולמי צמח התמ"ג באינדונזיה משיעור שנתי אפסי ב־1999 לשיעור צמיחה של 6.5% ב־2011.

הצמיחה הקפיצה את היקף הצרכנים המשתייכים למעמד הביניים ב־50 מיליון, להיקף של 150 מיליון אנשים. בנוסף, דו"ח של בנק קרדיט סוויס שפורסמם באוקטובר האחרון מצא כי במהלך אותה תקופה, ההון הממוצע לאדם מבוגר עלה פי חמישה ליותר מ־12 אלף דולר.

גם יכולת ההסתגלות של הכלכלה האינדונזית לשינויים התגלתה במהלך העשור האחרון כגבוהה במיוחד. בעוד שמדינות מתפתחות אחרות כמו סין מתקשות להסתגל למעבר ממודל צמיחה המבוסס על ייצוא, למודל המבוסס על צריכה, אינדונזיה השתלטה על המצב: בשנה שעברה היוותה הצריכה הפרטית 55% מהתמ"ג, לעומת 35% בסין. "מנוע הצריכה העצום הזה הוא שעומד מאחורי התנופה של אינדונזיה", אומר פונג הו ין, מנהל קרנות מאליאנץ אינווסטורס בהונג קונג. "ההזדמנות שתיווצר מהתופעה הזו תהיה עצומה".

פונג, שמנהל את הקרן של אליאנץ הגרמנית באינדונזיה, מעריך כי המדינה המוסלמית הגדולה בעולם עשויה למצוא עצמה בקרוב מאוד מדורגת לצידן של ענקיות ה־BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) בראש טבלת הכלכלות הצומחות. ברבעון האחרון של 2011 שיעור צמיחת התמ"ג השנתי של אינדונזיה אמנם לא הגיע ל־8.9% שנרשם בסין, אך בהחלט עקף את שיעור הצמיחה של הודו (6.1%), רוסיה (4.8%) וברזיל (1.4%). פונג מאמין כי בעתיד אינדונזיה, שהגיל החציוני בה עומד על 27, עשויה להגיע גם לשיעור צמיחה של 8%. בסין לעומת זאת, בעקבות מדיניות "הילד האחד", נאלצים להתמודד עם כוח עבודה מזדקן. "אני מתקשה להאמין שאינדונזיה לא תצמצם את הפער מבחינת שיעורי הצמיחה", הוא אומר.

תשואה פנומנלית של מדד המניות המקומי

האווירה הכלכלית החיובית ששוררת במדינה מבוססת כמובן גם על מצבור משאבי הטבע, שמפוזרים בין האיים הרבים שמרכיבים אותה. אינדונזיה היא היצואנית המובילה בעולם של פחם לתחנות כוח, בדיל ושמן דקלים, שמשמן שליש מהמחבתות והווקים בעולם. בשטחה שוכן גם מכרה הזהב הגדול בעולם ועתודות הפלדה הממוחזרת הגדולות בעולם, כמו כן, אינדונזיה היא היצואנית השנייה בגודלה בעולם של גז טבעי נוזל (LNG).

הצמיחה הזאת תומכת גם בעסקי הסופרמרקטים של סוסאנטו, שהחליט ב־2009 להנפיק 10% ממניות החברה שלו, סאמבר אלפריה טריאחה, בבורסת המניות של אינדונזיה תמורת 135 מיליארד רופיה (15 מיליארד דולר). מאז ועד לחודש שעבר זינקה המניה פי 13, כאשר ערכו של מדד המניות המניות של ג'קרטה (JCI) הכפיל באותה תקופה את ערכו פי שלושה. שווי אחזקותיו של סוסאנטו (56%) בחברה עמד על 1.24 מיליארד דולר - סכום מרשים עבור יזם שעזב את הלימודים בגיל 16 לאחר שהוריו לא עמדו בתשלום שדרשה הממשלה כדי לשנות את שמו הסיני קווק קווי פו לשם אינדונזי, כפי שנדרש על פי החוק.

סוסאנטו אומר כי החליט להמר על כלכלת אינדונזיה דווקא בגלל החוויות שעבר במהומות של 1998, ששיכנעו אותו שהאינדונזים מוכנים לקבל משקיעים זרים, וכן לאור האמונה שלו בכוח הכלכלי הפוטנציאלי של הצרכן המקומי. אף שהוא עצמו היה קרבן של המדיניות האנטי סינית שהנהיג הדיקטטור המקומי סוהארטו, שסגר בתי ספר סיניים ואסר על השימוש בשפה, סוסאנטו גילה שלא כל האינדונזיים מחזיקים בדעות קדומות נגד הסינים.

ביתו של סוסאנטו (35), המכהנת כמנכ"לית של החברה המשפחתית, מספרת כי בתקופת המהומות חלק מלקוחותיהם אפילו ניסו להגן על החנויות ושמחו כשפתחו מחדש את העסק, שבועיים בלבד לאחר סיום המהומות כדי לספק להם מוצרי יסוד.

אבל סוסאנטו לא לבד בסיפור ההצלחה הזה. חברות נוספות הצליחו להרוויח מכוח הצריכה האינדונזי בצורה מרשימה לא פחות. ביצועי מדד המניות של ג'קרטה מיוני 2007 ועד החודש האחרון היו מרשימים - המדד עלה ב־80% לעומת ירידה במדד MSCI BRIC (ראו בגרפים המצורפים).

התשואות הגבוהות גורמות לבורסה האינדונזית להיתפס בימים אלה כיקרה בעיניהם של חלק מהמשקיעים, כמו רוברט דאבי הבריטי, מנהל קרן של שרודר'ס אינווסטמנט מנג'מנט המשקיעה 20.3 מיליארד דולר במניות בשווקים המתפתחים, כולל מניות אינדונזיות. דאבי מציין כי החברות במדד המניות של ג'קרטה נסחרות כיום במחיר בשיעור ממוצע הגבוה פי 14.3 משיעור ההכנסות החזוי - זאת בהשוואה לממוצע של 10.6 בשווקים המתעוררים. "מנקודת מבט קצרת טווח, אינדונזיה היום היא אחד מהשווקים המתעוררים היקרים ביותר", הוא אומר. "אולם, בטווח הארוך יותר, אינדונזיה היא בהחלט מועדפת".

סוכנויות הדירוג מביעות אמון בכלכלה

ההצלחה הכלכלית של אינדונזיה לא הסתתרה גם מעיניהן של סוכניות הדירוג. בתוך חמישה שבועות (בין דצמבר לחודש ינואר האחרון) העלו שתי סוכנויות דירוג אשראי, פיץ' ומודי'ס, את דירוג האשראי של אינדונזיה. כדאי להשכיר שבתקופה זאת הורידה סוכנות הדירוג S&P את דירוג האשראי של 9 מדינות אירופיות, חמישה שבועות בלבד לאחר שהסירה מארה"ב את הדירוג המושלם שלה.

"בעיצומן של הורדות הדירוג בכל העולם, אנחנו קיבלנו העלאה", אומר סגן נשיא אינדונזיה בואדיאונו (Boediono), בעל תואר דוקטור בכלכלה מאוניברסיטת פנסילבניה (שבדומה לתושבים רבים במדינה, נושא שם אחד בלבד).

האמון של סוכנויות הדירוג משקף את הפיכתה של אינדונזיה בתוך פחות מ־15 שנים מדיקטטורה פושטת רגל לדמוקרטיה יציבה מבחינת פיסקאלית. ב־53 השנים הראשונות מאז שהכריזה על עצמאות מהולנד ב־1945, שלטו במדינה שני מנהיגים בלבד. תחת שלטונו של סוהארטו, שעלה לשלטון ב־1967, היו במדינה רק כמה חברות, כולן של בעלים שמקורבים לממשלה ואשר מהווים מונופלים בכלכלה המקומית. רובן ככולן הסתכמו על ייצוא נפט גולמי. מהמשבר שחוותה המדינה והוביל למהומות של 1998 ניצלה אינדונזיה רק בזכות חילוץ בגובה 43 מיליארד דולר שהעניקה לה קרן המטבע הבינלאומית. אמצעי ניהול המשבר של קרן המטבע עזרו לשנות את מבנה הכלכלה המקומית, והובילו לפירוקם של כמה מהמונופולים המקומיים.

הזירה השלטונית במדינה המשיכה להיות סוערת, כאשר בין 2004 ל־1998 התחלפו במדינה שלושה נשיאים לפני בחירתו של סוסילו באמבאנג יודהויונו שמכהן כנשיא המדינה עד היום. יודהויונו (62), גנרל לשעבר, שעבר חלק מההכשרה הצבאית שלו בארה"ב, מינה לממשל שלו שורה של טכנוקרטים בעלי השכלה מערבית, ביניהם בואדיאנו, ששימש כנגיד הבנק המרכזי לפני שמונה לסגן הנשיא.

מבחינה כלכלית, יודהויונו הבטיח לעודד השקעות נוספות למדינה על ידי קיצוץ הריבית, הכרזת מלחמה נגד השחיתות הפושה, העלאת תנאי המחיה ותיקון הכבישים הרעועים ותחנות הכוח. בעוד שבנוגע למימוש רוב ההבטחות האלו העבודה עוד בעצומה, יודהויונו הצליח לספק יציבות פוליטית וזינוק של פי ארבעה בהיקף ההשקעות הזרות הישירות במדינה. במקביל, יודהויונו הכריז מלחמה נגד המיליטנטים המוסלמים במדינה, כאשר כוחות הביטחון עצרו או חיסלו עשרות חשודים בטרור, כולל מהנדסי הפיגועים שהתרחשו בלוס אנג'לס ב־2002, וגרמו למותם של 202 אנשים. אף שנותרה מתיחות דתית ואתנית בחלקים מסוימים במדינה, יודהויונו ביטל את המדיניות האנטי סינית שיזם סוהארטו.

פונג מאליאנץ מודה שהוא מודאג לגבי עתיד המדינה לאחר שיודהויונו יעזוב את תפקיד הנשיא. "זה חוסר הוודאות הגדול ביותר, חייבים מנהיג התומך ברפורמות". אולם בואדיאונו (69) ממהר להרגיע. "איני חושב שיש סיבה להילחץ", הוא אומר בעודו לוגם תה מתחת לנברשת קריסטלים במעונו של סגן הנשיא. לדבריו, היציבות שנרשמה בשמונה השנים האחרונות תמשיך, זאת אף שעוד לא קם יורש ברור ליודהויונו. "בשלב זה האנשים פה מחפשים אחר מועמדים טובים, ואני מאמין שנמצא אותם", הוא מרגיע. "הציבור שלנו חכם למדי".

קטרפילר מאמינה בהשקעה באינדונזיה

בינתיים עומדות בפני הממשלה המקומית עוד לא מעט בעיות, שהעיקרית שבהן היא מצב התשתיות הרעועות במדינה, שחלקן אף נחשבות בין הגרועות בעולם. במרכז מצע הבחירות של יודהויונו עמדה ההבטחה להפחית מהצפיפות בכבישים, בנמלים, בתחנות הרכבת ובנמלי התעופה ולבנות תחנות כוח, שהמדינה זקוקה להן נואשות. בדצמבר האחרון אישר הפרלמנט חקיקה שמקלה על הממשלה לרכוש קרקעות לבניית תשתיות, ומהממשלה נמסר כי בכוונתה להשקיע השנה 18 מיליארד דולר על פרויקטים מסוג זה. לדוגמא, בג'קרטה, המונה 10 מיליון איש, אין מערכת של רכבות תחתיות ולעיתים קרובות התנועה נתקעת, זאת על אף החלת תכנית טרמפים המחייבת שבשעות השיא כל נהג יסיע עימו עוד שני נוסעים.

יצרנית ציוד הבנייה והכרייה הגדולה בעולם קטרפילר מהמרת שיודהויונו יעמוד במשימה, ויצליח לשפר את התשתיות במדינה. בנובמבר הכריזה החברה כי בכוונתה לשלש את ייצור המחפרים באינדונזיה, ולהוציא 150 מיליון דולר על בניית בסיס הייצור השני שלה במדינה. "תשתיות הובטחו בעבר ולא סופקו", אומר קווין תיינמן, מנהל החברה בסין, הודו ודרום מזרח אסיה. אולם, לדבריו "הפעם אנחנו מאמינים שמדובר בהבטחה מבוססת".

בעיות התחבורה באינדונזיה והשאיפה שלה להתגבר עליהן בולטות במיוחד בקצה המערבי של האי ג'אווה, בסמוך להר הגעש קרקטואה. באזור זה, מיצרי סונדה ברוחב 24 ק"מ מחלקים את שני האיים המאוכלסים ביותר של אינדונזיה: ג'אווה המונה 137 מיליון איש וסומטרה עם 51 מיליון תושבים.

את האיזור מאפיינים נמלים רעועים משני צדי המצרים, טורים מזדחלים של משאיות הממתינות עד שלושה ימים כדי לעלות על מעבורות מחלידות כדי לחצות את מעבר הים הצר. בנוסף, האיזור סובל מגיאולוגיה לא יציבה שהביאה

למותם של 170 אלף אנשים נהרגו ברעידת האדמה והצונאמי שפגעה בסומטרה בשנת 2004, ולרעידת אדמה בעוצמה של 8.6 בסולם ריכטר שהבהילה את האינדונזים באפריל האחרון. אולם, בין אם אינדונזיה תצליח לתקן את התשתיות שלה או לא, סוסאנטו, בעל רשת הסופרמרקטים, צפוי להרוויח. אם הכבישים ותחנות הכוח ישופרו, הרשת תוכל לבצע משלוחים מהירים יותר, והמינימרקטים שלה ייהנו מאספקות רציפות של חשמל.

במקביל, גם אם לא יחול שום שינוי, החברה שבשליטתו של סוסאנטו צפויה להרוויח. לפחות כך מתעקש בנו, שמכהן כחבר דירקטוריון בחברה. לדבריו של בודיאנטו דז'וקו, גם במקרה שפקקי התנועה יחמירו, האינדונזים יגלו שנוח יותר לערוך קניות בסניף הפינתי של אלפאמרט מאשר להיאבק בתנועה עד הסופרמרקט הקרוב.

השורה התחתונה: מאז הפכה אינדונזיה לדמוקרטית ב־1999 איפשרה היציבות השלטונית, בנוסף למשאבי הטבע הרבים במדינה, לשקם את הכלכלה ולהביא לשיעורי צמיחה גבוהים. בניגוד לסין, הצמיחה באינדונזיה מבוססת על צריכה פרטית, שהיוותה אשתקד 55% מהתמ"ג.