לתת טביעת אצבע בנתב"ג?

פרופסור יקר,

בנתב"ג יש מערכת למעבר מהיר על ידי מתן טביעת אצבע. לי זה גורם לחשוב על פלישה לפרטיות ועל אח גדול שרואה הכל. האם שווה להסתכן ולהצטרף למאגר הביומטרי רק כדי לעמוד פחות בתור? אהרון

אני טס די הרבה, כך שלעתים קרובות אני מבלה בחברת בודקים ביטחוניים אמריקאים, שהתשאולים והבדיקות האקראיות שלהם מחמירים יותר אפילו מאלה שבישראל. בכל פעם זה גוזל בערך חצי שעה, וכשמכפילים את חצאי השעות האלה בכל האנשים שטסים באמריקה מגיעים לבזבוז עצום של זמן וכסף, גם של רשויות הביטחון וגם של הנוסעים. הבעיה כאן היא שמצד אחד ישנם תורים ארוכים ובזבזניים, ומצד שני כולם רוצים להרגיש בטוחים ולמנוע פיגועים.

טביעת אצבע ביומטרית | צילום: שאטרסטוק

בארצות הברית גם פיתחו מסלול מקוצר, שבו נוסעים מספקים יותר מידע על חייהם ונסיעותיהם כדי לסבול פחות בבדיקות ארוכות ואקראיות בכניסה לאמריקה. אני נרשמתי למערכת כזאת שמיועדת לנוסעים מתמידים. נתתי להם לבדוק את הרקע ואת האשראי שלי והגעתי לראיון שבו העריכו אם אני מהווה איום ביטחוני (אני שמח לבשר שלא). בחרתי לוותר על חלק מהפרטיות שלי כדי לחסוך חצי שעה בתור כמה פעמים בשבוע.

בשורה התחתונה, אין לנו ברירה אלא לוותר על חלק מהחופש ופרטיות המידע בתמורה לביטחון. השאלה היחידה היא אם אנחנו רוצים לעשות את זה בכל פעם לחצי שעה בלבד, או לאפשר פעם אחת תיעוד מאורגן של הבטים בחיינו. רוב האנשים יעדיפו את האפשרות הראשונה, כי העלות שלה קטנה וזניחה וקל להתעלם ממנה, אבל הבזבוז המצטבר לאורך החיים לדעתי הופך את האפשרות השנייה לעדיפה בהרבה.

צריך גם לזכור שכאשר בוחנים את מה שקורה היום בבדיקות ביטחוניות, אי אפשר לדעת מה יהיה השלב הבא: אולי בעתיד נורשה ללבוש לטיסה רק בגדים מסוימים ובגדים אחרים לא? אולי נורשה לקחת רק סוג מסוים של מזוודות, או שבכלל לא נעלה לטיסה עם המטען? לדעתי הגיע הזמן לנקוט גישה מקיפה להתמודדות עם החששות ועם העומסים.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il