יצאה בזול: "בסופו של דבר מזכירה"

"הנאשמת, נשואה ואם לשלושה...", כך פתח שופט בית משפט השלום בירושלים חיים לי־רן את גזר דינה של ראש לשכתו של אהוד אולמרט לשעבר, שולה זקן, אשר ניתן אתמול. ומי שגזר דינו מתחיל כך, באזכור ילדיו, לא מסיים בכלא.

זקן נידונה לארבעה חודשי עבודות שירות לאחר שהורשעה בעבירה אחת של מרמה והפרת אמונים. התנהגותה הפסולה התבטאה בניצול מעמדה כשולטת על יומן הפגישות של שר האוצר אהוד אולמרט.

כאשר רצה ראש רשות המסים ג'קי מצא להסדיר עם אולמרט את המינויים הבכירים ברשות, עצרה זקן את הפגישה. עד מתי? עד שמצא יסדר עם אחיה יורם קארשי את מינויו של יגאל סער. קארשי חפץ ביקרו של סער, מצא לא סבל אותו והרחיק אותו עד ארה"ב. אבל, אף שהקומבינה לא צלחה, הועמדו לדין משתתפיה: מצא, קארשי, סער וזקן. עמם הועמדו בכירים נוספים על סיפורים דומים של לחצים וקומבינות למינויי מקורבים.

בתיק שהתנהל במחוזי מרכז הורשעו ה"מאכערים" - קובי בן גור וקארשי, עובדי הרשות ובראשם מצא, וכן שולה זקן שמשפטה הופרד והתנהל בשלום בירושלים. זקן, כתב השופט, "הסגירה לידי אחיה פן חשוב ומרכזי מסמכותה, בהפקידה בידיו את המפתח ללשכת השר, והעמידה עצמה במצב של ניגוד עניינים...".

על מצא וקארשי הטיל בית המשפט עונשי מאסר ממש. אלא שמצא הוא ראש רשות, וזקן, עם כל הכבוד, היא "בסופו של דבר מזכירה". היא גם לא ידעה, לדברי השופט, "על התוכנית הגדולה של המינויים שטוו אחיה ואחרים...", ומעידתה תוארה כנקודתית ומוגבלת לעניין סער בלבד.

השופט מבודד אפוא בפסק דינו את זקן מחומרת הפרשה שאותה הוא מתאר "מן החמורות והמסוכנות שבפרשיות השחיתות במנגנוני השלטון שנחשפו עד כה בישראל". ניסיון השתלטותם של בן גור וקארשי על תהליך המינויים "הוא מעשה המעורר פלצות ובעתה".

כשמביטים על עונשיהם של גיבורי הפרשה האחרים, מוצאים היעדר הלימה בין חומרת הרטוריקה לבין חומרת הענישה. ייתכנו לכך כמה סיבות: ראשית, סעיפי השוחד הורדו מאישומיהם של עובדי הציבור; שנית, מצא סירב לרובם המכריע של הלחצים שהפעילו קארשי ובן גור.

חטאו הגדול היה בכך שהאזין, דיבר ודיווח להם; שלישית, נדמה שהשופטים הבינו בתוכם פנימה שאין מערכת בישראל שבה המינויים והלחצים לא מתנהלים בדרך דומה. לכן "הסתפקו" בכתב האישום התקדימי, בהרשעה, בהוקעה ובחשיפת הכיעור, אבל לא צירפו להם את תג המחיר המרבי - מאסר ממושך. ואם לארזים ניתנה הנחה, קל וחומר לאזוב הקיר זקן.

התביעה רצתה מאסר בפועל. "זקן העדיפה את ענייניה האישיים והמשפחתיים על פני עניינו של הציבור ובכך הפרה את אמונו", אמר עו"ד יוחאי בן שמואל, שהסתמך על הרטוריקה המחמירה של בית המשפט העליון בנוגע לעבירות טוהר המידות. הסנגור מיכה פטמן ביקש להקל עם צו לשירות לתועלת הציבור - ללא הרשעה או במאסר מותנה. בלשונו הציורית תיאר הסנגור את הקליינטית שלו כ"נאשמת במשרה מלאה, שאפילו אל קפונה לא זכה להירדף כך בידי רשויות החוק".

השופט, ובצדק, בחר את דרך האמצע - הרשעתה של זקן, אך ללא מאסר בפועל. ההרשעה מתבקשת מהצורך בהרתעת הציבור שבמקרה זה הוא גם הקורבן. אבל, החומרה הזו נעצרת על סף דלת הכניסה לכלא.

לפחות למשפטה הבא - בפרשת הולילנד, שעומד להיפתח בקרוב בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תגיע זקן על חשבונה ולא ברכב שב"ס על חשבון המדינה.