סיפור מפוספס

הדעה המקובלת היא שאמנם קיימת בעיה בשוק הספרים, אבל שהצרכנים נהנים מהמצב. אולם האמת היא אחרת: צרכני הספרים משלמים יותר מדי וקונים יותר מדי.

הציבור הישראלי רוכש יותר ספרים מאי פעם ומוציא בממוצע יותר כסף על ספרים מאשר בעבר. אבל האם אנחנו, כחברה, באמת קוראים יותר? ודאי שלא. מחירו הקטלוגי של ספר ממוצע שיצא בישראל בשנים האחרונות נע בטווח של 88–104 שקל, אבל אין כל סיבה שמחירו יעלה על 55 שקל (לפני מבצעים). מחיר זה מבוסס על חישובים של מו"לים מובילים בישראל. כדי שהוצאת ספרים תוכל להחזיק את עצמה ולשלם באופן ראוי לסופר, למתרגם, לעורך ולשאר הגורמים, המו"ל צריך לקבל בממוצע 35 שקל לספר ולמכור כ־2,800 ספרים (מספר הספרים הממוצע שספר מוכר). כך הוא מכסה את ההוצאות.

אבל כיום, כאשר הצרכן הממוצע נכנס לחנות ספרים, הוא אינו מוציא 55 שקל אלא כמעט כפול מזה, ומביא הביתה עוד ספר, שניים, ולעתים אפילו שלושה - כאשר ספק אם יקרא אותם אי פעם.

אז הציבור קונה יותר ספרים ומשלם יותר כסף, אבל בכל זאת שוק הספרים על סף קריסה טוטאלית. מדוע? מכיוון שלמרות ההוצאה הגדלה של הציבור, גם בשוק הספרים הכסף מתרכז אצל מעטים. כאמור, מו"ל צריך לקבל בממוצע 35 שקל עבור כל ספר שנמכר כדי להחזיק את עצמו כלכלית, אולם כיום משלמות צומת ספרים וסטימצקי כ־26 שקל למו"לים — במקרה הטוב. הוצאות לאור שאינן מוכנות להתפשר על איכות ושאין להן רשת חנויות, סובלות מגירעונות.

מדוע מסכימים המו"לים למחירי הפסד? כי אין להם ברירה. השוק המקומי נשלט על ידי דואופול: אם הספרים לא יהיו בצומת ספרים וסטימצקי, אפשר לסגור את ההוצאה לאור. שנים של העדפת הרשתות הגדולות הביאו לסגירה של רוב החנויות העצמאיות. כך קרה שכיום הרשתות שולטות באופן מוחלט במחירי הספרים ובטעם הקוראים.

כשל השוק האדיר הזה הוא תוצאה של מחדל חמור בפעילותו של הממונה על הגבלים עסקיים. תפקידו למנוע ניצול של כוח בשוק מסוים - והרי זה בדיוק מה שקורה בשוק הספרים. אבל במשך כל השנים מסרב הממונה להתערב. טענתו: המצב הקיים טוב לצרכנים.

מה בדיוק טוב לצרכנים? שהם מוציאים יותר כסף? שמגבילים את חופש הבחירה שלהם בהתאם לאינטרסים כלכליים? שהם עלולים לעמוד תוך שנים אחדות מול שוקת שבורה של מבחר ספרים עלוב?

הצעת החוק לא תביא לתיקון המצב, מאחר שהיא מצטמצמת בקיבוע מחירי הספרים בשנה וחצי שלאחר פרסומם. אבל הבעיה אינה במחירי הספרים בחנויות, אלא ברווח האסטרונומי שגוזרות רשתות הספרים על חשבון כולנו: המו"לים, הסופרים, המתרגמים והצרכנים.

הדרך היחידה לעצור את הכשל היא באמצעות התערבות בנקודת הכשל: בהתקשרות שבין המו"לים לרשתות הספרים, כפי שהדבר מופיע בהצעת החוק שהגישו חה"כ ניצן הורוביץ וזבולון אורלב. ההצעה קובעת כי יש להבטיח סכום מינימלי שיגיע למו"לים ממכירתו של כל ספר. אם הרשת רוצה לתת הנחות, שתעשה זאת על חשבונה; לא על חשבון המו"ל ולא תוך יצירת העלאה מלאכותית של המחיר הראשוני של הספר.

ועוד לא דיברנו על האסון התרבותי, על כך שנמצא עצמנו בעוד שנים אחדות מול חנויות מלאות ספרים חסרי ערך ספרותי, אלא כלכלי בלבד. את הספרים הזרים חלקנו נוכל לקרוא בשפת המקור או בתרגום לאנגלית, אבל העברית, הספרות העברית, היצירה החשובה ביותר של מדינת ישראל לדורותיה, מה יהיה עליה?

הכותבת היא עו"ד המתמחה בזכויות חברתיות, המנסחת של הצעת החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל