ליברליזם פרגמטי

הרגע המכונן של הולנד במונדיאל 2010 היה הרגע שבו נייג'ל דה יונג בעט בחזהו של צ'אבי אלונסו בתחילת הגמר האלים ביותר בכל הזמנים. בעיטת הקרטה היתה יריית הפתיחה למשחק קשוח ומלוכלך של הולנד, שבסופו הפסידה.

לאחר הגמר כתביוהן קרויף, אבי תורת הכדורגל ההולנדי, שהנבחרת של ברט ואן מארוויק היא "וולגרית, מכוערת, קשוחה, אטומה - אנטי־כדורגל". למרות ההפסד מאות אלפים קיבלו את פני הנבחרת כשחזרה לאמסטרדם. נראה כי למרות הכדורגל המכוער וההפסד, ההצלחה של הולנד בדרום אפריקה עוררה גאווה  במדינה.

עם זאת, הפיכתה של הולנד לעוד אחת מאומות הכדורגל ולא לנושאת הדגל של הכדורגל ההתקפי עוררה שאלות זהות גדולות מאוד בקרב ההולנדים. דיוויד ווינר, הסופר של הספר המופלא על הכדורגל ההולנדי "Brilliant Orange: The Neurotic Genius of Dutch Football", הגדיר זאת כך: "תנסו לדמיין את האיטלקים מאבדים עניין באוכל, את ערב הסעודית הופכת למפורסמת בזכות חופי נודיסטים, או את ליידי גאגא הופכת לנזירה מוזיקלית ביישנית. אפילו אז, לא תוכלו להבין עד כמה השינוי במונדיאל 2010 הרס את ההולנדים".

שינויים על גבי שינויים

הכדורגל ההולנדי, שכיום משוחק על ידי ברצלונה ובמובן מסוים גם על ידי נבחרת ספרד, היה מפורסם ברחבי העולם בזכות ההרפתקנות והתחכום שלו. הוא היה תוצר של המהפכה החברתית בשנות השישים שהפכה את אמסטרדם מ"עיר עם ריח של הלוויה", כפי שאלבר קאמי הגדיר אותה, לאחת הערים המרגשות בעולם. המהפכה הליברלית שעברה הולנד הפכה אותה ממדינה שתקועה בשמרנות דתית, חברתית וכלכלית לאחת המדינות המאושרות והעשירות בעולם. הולנד הליברלית הפכה לאימפריה כלכלית וספורטיבית עם פחות מ־16 מיליון תושבים. עם זאת, אף שהתפרסמה בעולם בזכות גישה סובלנית וקלילה כלפי סמים וסקס, הולנד היא מדינה הרבה יותר מתוסבכת מכפי שהיא נראית. בעברה פרקים חשוכים של שיתוף פעולה נרחב עם הנאצים וברוטליות קולוניאלית - כולל כיבוש אכזרי שפעל באינדונזיה, ועד היום כמעט לא מדברים או מתמודדים עם הזוועות שההולנדים אחראים עליהם במזרח.

רגע לפני מונדיאל 2010, מפלגת PVV השמרנית של חירט וילדרס זכתה ב־15.5% בבחירות לפרלמנט. המצע של המפלגה כלל חוקים נגד מהגרים ממדינות לא מערביות, ובאתרה מכנים מזרח אירופים כמקור "לזנות, סמים ופשע". המפלגה פועלת גם נגד האיחוד האירופי ודורשת שההולנדים יתנתקו ממנו. הנבחרת של ואן מארוויק סימלה את חזרתה של הולנד לשמרנות.

במהלך המונדיאל כינה אאוקה קוק, פרשן של "NRC האנדלסבלד", את הכדורגל של הנבחרת ההולנדית כ"כדורגל PVV" ועורר זעם רב. "בנבחרת הזו היתה איזושהי תחושה של סינתזה בין הכדורגל לפוליטיקה", אמר קוק ל"פור־פור־טו". "היתה תחושה בנבחרת הזו שצריך לכפר על עבר ליברלי מדי, שהוביל לטעויות".  "הטעויות" של ההולנדים היו שהם כמעט תמיד שיחקו את הכדורגל הטוב ביותר בכל טורניר, אבל תמיד נפלו ליריבה צינית יותר או לסכסוכים פנימיים. "הטעויות" האלו היו טובות בסופו של דבר. הטוטאל פוטבול, כדורגל שנבע מחשיבה אורבנית, ליברלית ויעילה, הוטמע בברצלונה ובקבוצות אחרות, וסיפק הנאה והשראה למאות מיליונים ברחבי העולם. ואולם, הכישלונות החוזרים ונשנים של הנבחרת הובילו את ראשי ההתאחדות ההולנדית (KNVB) למנות את ואן מארוויק לאימון הנבחרת.

ערכים גרמניים

בניגוד למאמנים הקודמים של הנבחרת, ואן מארוויק מעולם לא האמין בכדורגל התקפי וזורם. הוא איש של כדורגל פשוט וקשוח שמתבסס על משמעת, מקצוענות ורוח צוות -ערכים "גרמניים". הפרסומות של נייקי לקראת המונדיאל ביטלו את הפילוסופיה ההולנדית הישנה. "דמעות של אושר מיוצרות מזיעה", המפרסמים של נייקי שתלו בפרסומות, והוסיפו: "תשמיד את האגו, תתחיל בשלך". היריקה בפנים של דור שנות השישים והשבעים באה בצורת הסיסמה "כדורגל אינו טוטאלי בלי הניצחון" ו"הפסד יפה הוא עדיין הפסד".

כפועל יוצא מכך, הכדורגל ההולנדי בדרום אפריקה הידרדר לקרב חפירות, שעבור הדור הישן היה בושה גדולה. יוהן קרויף היה המבקר הגדול של ואן מארוויק, אבל גם אחרים שגדלו בשנות השישים והשבעים הצביעו על ההידרדרות הערכית. הנק שפאן, העורך של המגזין "Hard Gras", כתב אחרי הגמר שוואן מארוויק צריך לפרוש. "בשעתיים שבהן נערך הגמר הרסה הנבחרת של ואן מארוויק 40 שנה של מסורת", נכתב. "גררו את המסורת בחרא. וזה נעשה על ידי אנשים לא אחראים שאין להם חן, מודעות היסטוריות, אינטליגנציה, מנהיגות או ערכים". 

קוק אף מתאר שכיום בטיוליו בעולם הוא נתקל באנשים שרואים בהולנד כמקום שמרן וחשוך בגלל הכדורגל של הנבחרת. "זה כמעט כמו הגישה לגרמנים בעבר", אמר קוק. "וזה מוזר, כי עבור דורות של הולנדים תמיד הרגשנו אהבה, במיוחד באירופה. אבל היום, בגלל הגישה החדשה למהגרים והיחס המזלזל כלפי הספרדים והיוונים, התחושה היא לא סימפטית כמו בעבר".

אבל למרות המילים הקשות מטוסי חיל האוויר ההולנדי קיבלו את השחקנים, ויותר מ־700 אלף אוהדים עמדו על גדות התעלות באמסטרדם כדי לקבל את פניהם של הגיבורים ההולנדים. שחקנים קיבלו תוארי אבירות וראש הממשלה היוצא שיבח את "הכוחות המנטליים והפיזיים" של השחקנים.

מגמה מעליבה

ואן מארוויק מעולם לא התנצל אבל כנראה הקשיב לביקורות, ובמוקדמות יורו 2012 שינה את מערך הקבוצה. רפאל ואן דר וארט היצירתי החליף את דה יונג במרכז המגרש ותפס מקום לצד מארק ואן בומל. הולנד שיחקה כדורגל טוב יותר ושוטף יותר, אבל לקראת יורו 2012 חזר ואן מארוויק למקורותיו, החזיר את דה יונג להרכב, ובמשחק הראשון ביורו העלה שני קשרים דפנסיביים. ה־4־3־3 חזר להיות 4־2־3־1 פרגמטי יותר, עם שני קשרים דפנסיביים ולא שני קשרים יוצרים.

יוהן קרויף אמר פעם שמדינה קטנה כמו הולנד חייבת לשחק כדורגל התקפי, כיוון שאם תשחק כמו כולם אין לה זכות קיום ברמות הגבוהות ביותר. הוא גם מאמין שעדיף לשחק כדורגל התקפי משום שערכים חשובים יותר מהניצחונות וש"אף אחד לא יזכור אותך אם תשחק מכוער ותפסיד, אבל כולם יזכרו אותך אם תשחק יפה ותפסיד". ואן מארוויק אף פעם לא שאל את עצמו שאלות פילוסופיות כאלה. בתור מאמן הוא רואה את תפקידו לנצח - ולא משנה איך. הוויכוח בהולנד סובב סביב הנקודה הזו בדיוק. האם הולנד צריכה לחזור לכדורגל ההתקפי שלה - ולא משנה מה?

לכל הדעיכה הזו של הכדורגל ההולנדי נוספה עוד מגמה מעליבה: גרמניה הפכה להולנד החדשה. הכדורגל ההתקפי של הגרמנים, שנובע מליברליות חברתית רבה (שאפשרה כניסה מסיבית של מהגרים ומחשבות חדשות לנבחרת הגרמנית), הפך את היריבים הגדולים של ההולנדים לנבחרת אהודה ואהובה הרבה יותר.

לקראת המשחק היום מול הגרמנים, יוהן קרויף רוצה שהנבחרת תשחק את "הכדורגל הנכון". "הקבוצה היתה מחולקת לשניים נגד דנמרק וחייבים לתקן זאת.ווסלי סניידר נאלץ לשחק במרחק של 25 מטר מאחורי החלוצים וזה התיש אותו. ואן בומל ודה יונג החזיקו יותר מדי בכדור, בעוד ששחקנים אחרים אמורים לעשות את זה וליצור הזדמנויות עבור שחקני ההתקפה. לא היה צריך להשתמש בשני שחקנים כדי לעזור להגנה לעצור את הכדורים של היריב". קרויף הוסיף: "זה לא קל, אבל אחרי ההפסד הזה צריך לשמור על גישה חיובית". בינתיים יש "מרד" בקרב השחקנים ההולנדים שרוצים לשחק כדורגל התקפי יותר. את המרד מוביל ואן דר וארט.

נראה גם שבתקופה של ואן מארוויק בהולנד שכחו עד כמה פרגמטי ושכלתני היה הטוטאל פוטבול, שהתבסס על עבודה קולקטיבית לצד הענקת חופש עבודה וחשיבה לאינדיבידואלים ומיצוי חללים במגרש הכדורגל. אפשר לומר שבהולנד שכחו גם עד כמה פרגמטי הליברליזם שלהם - שהביא למדינה מיליוני מהגרים שהפכו לאזרחים מהשורה וחלקם לכדורגלנים מובילים, ליברליזם שהפך את הסמים למקור הכנסה ולגורם שמושך מאות מיליוני תיירים. האם ההולנדים, שחוששים מקריסת האיחוד האירופי ומההגירה המוסלמית, יכולים לחזור להבנה שליברליזם פתר את הבעיות שלהם הרבה יותר טוב משמרנות? זו כנראה שאלה גדולה יותר מכדורגל.