דו"ח טכנולוגי: הספרים הדיגיטליים מדלגים קדימה

עוד שיא נשבר

לפני כשנה שברו הספרים הדיגיטליים שיא: המכירות שלהם באמזון עברו את מכירות הספרים בכריכה רכה באמזון. המפקפקים אמרו אז שכריכה רכה זה לאנשים שלא רוצים להוציא כסף על ספרים, ושידברו איתם כשהמכירות של הספרים הדיגיטליים יגיעו למכירות הספרים בכריכה הקשה.

אז זה קרה. ברבעון הראשון של 2012, ההכנסות ממכירות הספרים הדיגיטליים למבוגרים – לא לילדים, ועל כך מיד – עמדו על כ-282.3 מיליוני דולרים, בהשוואה ל-229.6 מיליוני דולרים שהושקעו בספרים בכריכה קשה. כל הנתונים מוגבלים לארה"ב בלבד, שם קדחת הספרים הדיגיטליים בשיאה.

מכירות הספרים הדיגיטליים עלו ברבעון הראשון של 2012 ב-28.1% בהשוואה לרבעון הראשון של 2011. מכירות הספרים בכריכה קשה, מצד שני, עלו רק ב-2.7%. הפער הזה, על כן, צפוי להתרחב. חשוב לציין שעל פי הסקר הזה, שנערך על ידי אגודת המו"לים האמריקאים, ספרים בכריכה רכה ממשיכים להיות הקטגוריה המובילה של ספרים לפי ההכנסות, ושההכנסות מהם ברבעון הראשון השנה היו 299.8 מיליונים – אבל חשוב גם לציין שהמכירות שלהם ירדו בעשרה אחוזים מאז הרבעון הראשון של 2011.

תחום שבו ספרים מודפסים שומרים על כוחם הוא תחום הספרים לילדים. חלק ניכר מהספרים האלה מכילים איורים, דבר שספרים דיגיטליים עדיין לא טובים בהצגתו, וחלק מהם מיועדים גם למישוש. בתחום הספרים לילדים, נמכרו ברבעון הראשון של 2012 ספרים בשווי 187.7 מיליונים (עליה של 67% בהשוואה לאשתקד). אבל גם כאן הספרים הדיגיטליים מתחילים להראות את כוחם: המכירות שלהם עמדו אמנם רק על 64.3 מיליוני דולרים, אבל הם רשמו עליה של 233%.

שתי טכנולוגיות ותיקות, הדפוס והספר בפורמט המקובל שלו – הקודקס, שקדם לדפוס בכמה מאות שנים טובות – עוברות מן העולם לנגד עינינו. And I, for one, welcome our new digital overlords.

מארק צוקרברג רוצה את מספר הטלפון שלכם

זה לטובתכם, כמובן. הוא חושב רק על טובתכם. ארור החושב עוון.

פייסבוק הודתה רשמית שבימים הקרובים, יתחילו כל משתמשיה לקבל הודעות על כך שיהיה ממש נחמד אם הם יעבירו לפייסבוק את מספר הטלפון שלהם. רשמית, הפניה תהיה באמצעות קישור שיוצב במקום בולט בעמוד של המשתמש, שיפציר בו לעיין במדריך האבטחה של פייסבוק ולשפר את האבטחה של החשבון שלו.

על פניו, ראוי לשבח – במיוחד אחרי אירועים כמו ההתקפה על לינקדין. אין ספק שהאקרים סובבים את פייסבוק בחיפוש אחר פרצות. פייסבוק מבטיחה למשתמש שאם הוא "יאשר" את מספר הטלפון שלו – לרוב המשתמשים, כך נראה, היה די שכל לא לתת לפייסבוק את המספר – אז במידה והחברה תגיע למסקנה שפרצו לחשבון שלו, היא תוכל לשלוח לו שם משתמש וסיסמה חדשים.

על פניו, ראוי לשבח. יש, כרגיל, בעיה אחת. לפייסבוק יש יותר מדי מידע על רוב המשתמשים. מחלק ניכר מהמידע הזה אי אפשר – או, על כל פנים, היא לא הצליחה – לעשות כסף. מספר טלפון, מצד שני, הוא מידע שמפרסמים רוצים מאד-מאד. פייסבוק כבר הודיעה בעבר – היא עדכנה את תנאי השימוש שלה – שהיא מתכוונת למכור את המידע של מה שאתם עושים מחוץ לפייסבוק למפרסמים. תוך כמה זמן, מותר לתהות, פייסבוק תוציא איזו הודעה שקטה על כך שהיא משתפת את מספרי הטלפון שלכם עם מפרסמים? כן, תהיה צעקה; כן, כמה אנשים יוציאו את מספרי הטלפון שלהם מפייסבוק (שתמשיך לשמור עליהם ממילא, כי יש לה מסורת של אי מחיקת מידע משתמשים); כמה אלפי משתמשים אפילו יעזבו בזעם את השירות. אבל רוב האנשים לא ישימו לב, וההיסטוריה של פייסבוק רצופה במהלכים כאלה.

פייסבוק, חשוב להזכיר, נוסדה על ידי צוקרברג, שהתחיל את הקריירה שלו בפריצה לחשבונות המייל של העיתון של האוניברסיטה בה למד, הרווארד. מאז הוא עסוק בבזיזת המידע הפרטי של אחרים. לא רק שלא נענש על כך, אלא שהוא זכה לשלל פרסים וכבוד. אין שום סיבה להניח שיש דבר נבלה שהוא לא יעשה עם המידע שלכם.

מרתה פיין מכה שנית

 

לפני כחודש דיווחנו כאן על הבלוג של מרתה פיין, תלמידת בית ספר בת תשע (!) מסקוטלנד, שפתחה בלוג שמתאר את ארוחת הצהרים הלא מספקת שהיא מקבלת מבית הספר שלה. ג'יימי אוליבר, השף העירום, הבחין בבלוג, קידם אותו, ופיין זכתה לנצחון מתוק כשהמועצה המקומית ביקרה בבית הספר והכריזה שמעתה יהיו בארוחות הצהרים שם יותר ירקות. כתבתי אז שעוד נשמע עליה. מאז, היא גם החלה לגייס כספים לארוחות לילדים בעולם השלישי.

בסוף השבוע, פיין שוב עלתה לכותרות. המנהלת שלה לקחה אותה לשיחה ואמרה שאחרי פרסום בעיתון, נאסר עליה לצלם את הארוחות יותר. כפי שכתבה פיין בעצב, היא אחראית רק לבלוג שלה, לא למה שכותבים עיתונים, ושאם אין לה יכולת לצלם את הארוחות, אז גם אין טעם לבלוג.

 נסיון הצנזורה הזה לא צלח יפה. הפוסט של פיין משך הרבה מאד תשומת לב. הוא גרר סערה ברשת החברתית בבריטניה, כשחברי פרלמנט מקומיים מכנים את האיסור על הצילומים "מפגר." ג'יימי אוליבר צייץ "היי חזקה, מרתה," וקרא לקוראים שלו לקדם את הציוץ.

המועצה המקומית טענה בתגובה שהיא רצתה לאסור על הצילומים משום שהם פגעו במוראל של צוות הקפטריה של בית הספר, שחלק ממנו על פי הטענות חששו שיפוטרו ושההתקפות בתקשורת עליהם גרמו לכמה מהם לפרוץ בדמעות, אבל אף אחד לא הקשיב להם. כעבור כיממה, הורה יושב ראש המועצה המקומית להסיר את האיסור על הצילומים של מרתה, כשהוא מנסה לחפות על הנסיגה שלו באמירה "זה דבר טוב, לשנות את דעתך, ובהחלט עשיתי זאת."

הפרסום שקיבל הבלוג הביא לכך שתוך זמן קצר, מרתה הצליחה לגייס סכום גדול מהנדרש כדי להקים מטבח לילדים במלאווי, אחת המדינות היותר מוכות באפריקה. יפה. וכמו שאמרתי, עוד נשמע עליה.

שממה וקול צרצרים

לפני כמעט שנה, אחרי שגוגל הוציאה את גוגל+, התחייבתי לאכול כובע אם בתוך שנתיים השירות הזה לא יגיע למצבם של גוגל באזז וגוגל ווייב לפניו. יש לי שנה ושבוע בערך, אבל עד כה ההתקדמות משביעת רצון.

אנחנו כבר יודעים שכמעט אף אחד לא משתמש בגוגל+, ושמשך הזמן שאנשים מבלים בו הוא אפסי בהשוואה לפייסבוק. עכשיו מגיעה עוד מכה: אחת הצורות שבהן גוגל קידמה  את התועבה היא כמקום שבו אנשים יוכלו לשחק משחקי פלאש, אחת הצורות היותר מקובלות לבזבוז זמן בעולם המודרני.

בהתחלה, יצרני המשחקים דווקא התלהבו – זו היתה אפשרות להניח את הביצים שלהם בעוד סל פרט לזה של פייסבוק, ולהגיע למשתמשים שלא מגיעים לפייסבוק. חלפה כמעט שנה אחרי יציאת גוגל+, עם זאת, ויצרני המשחקים חושבים שוב.

שורה שלהם הודיעו על ביטול משחקים בגוגל+, או על חוסר כוונה לעדכן את המשחקים הקיימים. הסיבה לכך פשוטה: אין מספיק משתמשים בגוגל+. זה עניין של ניצול נכון של משאבים – וכפי שהדברים נראים כרגע, השקעה בגוגל+ היא בזבוז משאבים.

השאלה היא כרגע מתי גוגל תבין שהמאמץ נכשל ושהגיע לעשות מגוגל+ דבק. מאחר והאגו של המנכ"ל והמייסד, לארי פייג', תלוי בהצלחת גוגל+, זה כנראה ייקח עוד לא מעט זמן.

קצרצרים

ריסקת את החברה? שלחת את המניה שלה בוערת אל קו האפס? הידד – אנחנו חיים במשטר קפיטליסטי! קבל בונוס! שני המנכ"לים ש-RIM בעטה בתחילת השנה, מייק לזארידיס וג'ים בולזילי, יקבלו בקרוב חבילת פיצויים בסך (כולל, לשניהם) של 12 מיליוני דולרים. לזכותם של השניים ייאמר שהם לא רק החריבו את החברה, הם גם אלה שבנו אותה מלכתחילה, כך שהמקרה שלהם לא דומה לזה של מנהלים שיודעים רק להרוס, כמו סקוט תומפסון מיאהו ואילן בן דב מכמה וכמה חברות.

דיווחנו ביום חמישי על מעלליו של עוכר הדין בשם צ'ארלס קרון, שניסה לסחוט באיומי תביעה 20,000 דולרים מצייר הקומיקס מת'יו אינמן. קרון, כמסתבר, אוהב שמתעללים בו, אז הוא לא הסתפק בכך שאלפי אנשים צרו על תיבת הדואר שלו ועל האתר שלו ושלחו לו מכתבי נאצה; הוא גם ניסה למנוע מאינמן לגייס כספים לצדקה תוך התרסה שהגיוס לא מיועד להכניס לקרון ולו שנקל. לטענת עוכר הדין, קמפיין גיוס הכספים הפר את תנאי השימוש של האתר שבו נערך. האתר לא התרשם, ואינמן גייס כבר יותר מ-170,000 דולרים. במקביל, שכר אינמן עוכר דין משלו, ששלח מכתב מכאיב לקרון.

לבית המשפט הניו זילנדי כבר נמאס מהמשחקים של ממשלת ארצות הברית בכל פרשת מגהאפלוד. חברת שיתוף הקבצים מצידה דורשת לקבל את כל החומר שהוחרם ממנה כדי שתוכל להתגונן; בתגובה טען ה-FBI שמדובר בהרבה יותר מדי חומר ושיידרשו חודשים ארוכים כדי להעתיק אותו. בית המשפט הניו-זילנדי לא התרשם, והורה ל-FBI להתחיל בהעתקה. לא ברור, עם זאת, אם מגהאפלוד והבוס שלו, קים דוטקום, אכן יקבלו את החומר בסופו של דבר, ואם הם יוכלו להשתמש בו כדי לבלום את הליכי ההסגרה של דוטקום לארה"ב.

אפל תמיד הצהירה שהיא מתייצבת לצד הקהילה הגאה, ועכשיו היא ממשיכה במסורת הזו: מערכת ההפעלה הסלולרית החדשה שלה, iOS6, מגיעה עם סוג של ציורים יפני –emojis - שלראשונה מציג זוגות גאים – זוג הומואים וזוג לסביות. פונדמנטליסטים יפתחו בצווחות תוך 3...2....1....

ריצ'רד לוסון, אחד הכותבים של האטלנטיק, מעלה שאלה מדאיגה: מה יחשבו עלינו הנכדים שלנו (וחייזרים למיניהם), כשהם יראו את הדור שלנו מתועד באמצעות אינסטגרם? האם כך נשאר בזכרונם של הדורות הבאים? והתשובה המתבקשת היא, כמובן, שבכלל לא ברור שאינסטגרם תשרוד את חמש השנים הקרובות, על אחת כמה וכמה לעוד שני דורות קדימה.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"