אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ראיון "כלכליסט": "ישראל תהיה המפסידה הגדולה מהיחלשות ארה"ב ואירופה" צילום: בלומברג

ראיון "כלכליסט": "ישראל תהיה המפסידה הגדולה מהיחלשות ארה"ב ואירופה"

ד"ר איאן ברמר, מהמומחים הבולטים בעולם ליחסים בינלאומיים, טוען כי ישראל חייבת למצוא שותפים פוליטיים חדשים כדי לא להפוך למבודדת מתמיד. "תתחילו ביחסים טובים יותר עם טורקיה, שתשחק תפקיד משמעותי באזור", הוא מייעץ

19.06.2012, 09:57 | אורי פסובסקי

העולם נמצא בתקופת מעבר, בעיצומו של שינוי עמוק במאזן הכוחות הגלובלי, וישראל היא אחת המפסידות הבולטות מהתהליך הזה - כך טוען ד"ר איאן ברמר, אחד המומחים הבולטים בעולם ליחסים בינלאומיים. "בפעם הראשונה ב־70 השנה האחרונות אנחנו חיים בעולם שאין בו מנהיגות גלובלית", קובע ברמר, ומתאר את המצב השורר כיום בעולם כמצב שבו "כל אומה לעצמה".

"כל אומה לעצמה", זהו גם שמו של רב־המכר החדש שפרסם ברמר בחודש שעבר, ובו הוא מזהה את המנצחים והמפסידים במציאות שבה נחלש כוחו של המערב, השקוע במשבר כלכלי עמוק, ואף אחד לא מתנדב לקחת לידיו את המושכות הגלובליות. "במציאות הזאת", קובע ברמר בראיון בלעדי ל"כלכליסט", "ישראל תהיה מבודדת מתמיד".

"צעד אחורה בתהליך הגלובליזציה"

ברמר עומד בראש סוכנות הייעוץ האמריקאית Eurasia, המתמחה בהערכת סיכונים גיאו־פוליטיים עבור תאגידי ענק. לפני כשנה הוא הוכתר על ידי "האקונומיסט" הבריטי כגורו עולה בתחום הלוהט של ניתוח סיכונים גלובליים. בספרו החדש מכנה ברמר את המציאות החדשה בעולם בשם 0־G - על משקל 20־G, פורום המדינות החזקות שהיה אמור להוביל את המדיניות הכלכלית העולמית - אבל בפועל לא הצליח לייצור תיאום בינלאומי.

"במובנים מסוימים, המציאות החדשה מהווה צעד אחורה בתהליך הגלובליזציה", אומר ברמר. "בעולם ה־0־G אנחנו נראה תהליך של היפרדות, שבו הממשלות מקימות מחסומים בפני התהליכים האלה. אנחנו מדברים על עלייה בפרוטקציוניזם (מדיניות כלכלית של הטלת מגבלות על הסחר הבינלאומי - א"פ) בחלק מהמדינות, על מכשולים חדשים להגירה ועל תהליך פרגמנטציה של האינטרנט, כשמדינות סמכותניות אוכפות מגבלות גישה לרשת".

איך המציאות הזאת תשפיע על המזרח התיכון?

"בצורה לא טובה. בשנים האחרונות, לטוב ולרע, המעצמות הזרות, ובעיקר האמריקאים והאירופים, אכפו סטטוס קוו ברחבי העולם הערבי. הם קידמו ממשלים אוטוקרטיים, הגנו עליהם ועזרו לשמור על מאזן כוחות עדין. כעת המעצמות מקטינות את נוכחותן באזור, החיילים האמריקאים מתחילים לחזור הביתה, החוב הלאומי של המדינה ממשיך לטפס, ומספר שיא של אמריקאים אומר שנבחרי הציבור צריכים לדאוג לבעיות בארה"ב ולא בעיראק, מצרים או סוריה. במקביל, באירופה מתנהל מאבק מתמשך לשקם את האמון בגוש היורו ובפרויקט האירופי כולו. מהסיבות האלה, ארה"ב ובעלי הברית האירופים שלה מחפשים דרכים פחות מסוכנות ויקרות להתמודד עם תהפוכות מעבר לים, ובמיוחד במזרח התיכון עתיר הקונפליקטים".

על גיוס הון זר: מנהיגים ישראלים שולחים מסרים סותרים, קוראים להשקעה כאן, ואז אומרים שהגרעין האיראני הוא איום קיומי", צילום: בלומברג על גיוס הון זר: מנהיגים ישראלים שולחים מסרים סותרים, קוראים להשקעה כאן, ואז אומרים שהגרעין האיראני הוא איום קיומי" | צילום: בלומברג על גיוס הון זר: מנהיגים ישראלים שולחים מסרים סותרים, קוראים להשקעה כאן, ואז אומרים שהגרעין האיראני הוא איום קיומי", צילום: בלומברג

 

"סין ורוסיה ימשיכו לקנות נפט איראני בהנחה"

בנוסף, ברמר אומר כי למעצמות יש פחות מנופי לחץ בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. "המערב נשאר במידה רבה פסיבי לנוכח ההתקוממות בעולם הערבי בשנה החולפת. ההתערבות בלוב היתה חריגה, ואירעה רק כיוון שלקדאפי לא היו ידידים אמיתיים שיגנו עליו".

גם ביחס להשפעת הסנקציות על איראן, ברמר מגלה סקפטיות. "הסנקציות גרמו לכאב משמעותי בכלכלה המקומית, והן יגרמו לעוד הרבה יותר כאב. אבל סין ורוסיה ימשיכו לקנות את הנפט הגולמי של איראן בהנחה. הביטוח הטוב ביותר של איראן נגד התקפה ישראלית הוא העובדה שבעלי הברית המערביים לא יתמכו בפעולה צבאית שתקפיץ את מחירי הנפט למעלה". ברמר מאמין שהסיכוי להסלמה צבאית, לפחות בחודשים הקרובים, הוא די נמוך.

לדברי ברמר, השילוב בין פרופיל נמוך יותר של ארה"ב באזור, עם המאבק הגובר על השפעה בין נסיכויות המפרץ למולות באיראן, ישאיר את ישראל מבודדת מתמיד. "וושינגטון לא עומדת לזנוח את ישראל, אבל הצורך האמריקאי במדיניות חוץ חסכנית יותר, לצד השינויים הפנימיים בכל כך הרבה מדינות ערביות, כבר הביאו לחשבון נפש בתוך הממסד הביטחוני הישראלי לגבי הצורך לערער על הנחות ישנות ולפתח אסטרטגיות ביטחון חדשות ופוטנציאליות, גם יקרות".

 

איך ישראל יכולה לנסות להסתגל למציאות החדשה?

"ברור שישראל צריכה סט רחב יותר של שותפים פוליטיים ומסחריים. הם לא חייבים להיות חברים או אפילו בעלי ברית שלכם, אבל שותפים יהיו דבר קריטי. תתחילו ביחסים טובים יותר עם טורקיה, מדינה שמשחקת תפקיד אזורי הרבה יותר משמעותי מאשר היה לה אפילו לפני כמה שנים. טורקיה לא ניצבת בפני האתגרים הפנימיים המשמעותיים שאנחנו רואים במצרים ואפילו בירדן, והכלכלה שלה גדולה פי ארבעה מזו של מצרים, אף שהאוכלוסייה שלהן בגודל דומה".

ברמר טוען גם כי לישראל יש הזדמנות לשפר יחסים, במיוחד מאחורי הקלעים, עם נסיכויות במפרץ. "ישראל תצטרך אופציות כלכליות שפחות פגיעות ממצרים ללחצים פופוליסטיים. כל אפשרות ליצור מומנטום במשא ומתן עם הפלסטינאים תעזור, אם כי זה נראה פחות סביר כרגע. אני רוצה להדגיש שוב שארה"ב לא עתידה לזנוח את ישראל, אבל המיקוד במדיניות החוץ של ארה"ב ימשיך לנוע לעבר אסיה, שבה עומד יותר על הכף. כמו כן, הגישה שלה תהיה פחות שאפתנית עד שהכלכלה האמריקאית תחזור להיות דינמית".

האם ישראל נתפסת כמקום מסוכן לעשות בו עסקים בצל החשש מעימות עם איראן?

"שמעתי מנהיגים ישראלים משפיעים שקוראים להשקעה עמוקה יותר בישראל, ושתי דקות אחר כך מכריזים ש'תוכנית הגרעין האיראנית היא איום קיומי לכל האזור'. כך שאפשר לסלוח למשקיעים, ולמשקיעים פוטנציאליים, אם הם מודאגים לגבי מסרים סותרים כשהם שומעים מישהו כולל את שני המסרים האלה באותו נאום".

מלבד ישראל, ברמר מפרט שורה ארוכה של מנצחים ומפסידים מהמציאות הגלובלית החדשה. כאשר הכוח מתפצל בין כמה מעצמות אזוריות, המנצחות הגדולות לדעתו הן "המתמרנות" - מדינות שמסוגלות לבנות מערכות יחסים עם מגוון גורמים, בלי להפוך לתלויה באותם הגורמים. אלה מדינות כמו ברזיל, טורקיה, סינגפור וקנדה.

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
בהחלט יש לחזק קשרים אסטרטגים עם מדינות כמו סין ורוסיה ועוד מדינות
לגבי טורקיה אני סקפטי לגבי היכולת ליצור איתם משהוא טוב הבעיה היא בשלטון האיסלמי אידאולוגי ששולט שם למזלינו יש שם גם כמה חסמים שמנעו החרבה כוללת של המערכת הכלכלית בינינו לבינם אבל שותפות אסטרטגית אמיתית היא היא רק אם שינוי בשלטון שם שלטון שלא מחובר לחמאס איראן חיזבלה שרוצות להחריבינו סוג השותפיות שאנו יכולים לעשות עם מדינות כמו סין ורוסיה הם צריכות להישאר בתחום האזרחי ולא הצבאי כי זה יתנגש באינטרסים של המערב שגם אם הוא נחלש הוא נשאר דומיננטי מאד גם כיום יש רק מעצמה אחת והיא ארה"ב שמסוגלת לנייד כוחות ולנהל מלחמות בצד השני של הגלובוס אין אף מדינה שמתקרבת לעוצמה שיש להם יתכן בעתיד לסין תהיה עוצמה כזאת אבל זה גם יקרה רק אם הם יחליטו שהם רוצים התפיסה הסינית המסורתית היא הסתכלות פנימה ולא החוצה
בודק  |  19.06.12
לכל התגובות