דו"ח טכנולוגי: פייסבוק, אכפת לך לא להציג פרסומות בפני ילדים?

הו, אתם כה חמודים!

 

אחד האמצעים של פייסבוק ליציאה מהמשבר שאליו נקלעה עם ההנפקה הוא לפתוח את עצמה לקטינים בני 13 ומטה. הרשת החברתית משמיעה הרבה רעש בנושא באחרונה, ופייסבוק מודעת בהחלט לעובדה שיש לה כבר כמה מיליוני משתמשים צעירים שמזייפים את גילם.

שורה של ארגוני זכויות צרכנים פנו אתמול (ב') לפייסבוק, עם הדרישה הבאה: אם היא משנה את המדיניות ומכניסה אליה רשמית ילדים בני 13, אז שהיא תימנע מלעקוב אחריהם בפייסבוק וברשת בכלל (באמצעות כפתורי ה"לייק" הנפוצים שלה). ולא, פייסבוק, אל תציגו לילדים האלה פרסומות, זה לא יפה לנצל את יכולתם של ילדים לצעוק "אמא, אבא, תקנו לי!".

זה הזמן לצטט את מילותיו האחרונות של ההוגה המפורסם יאן הוס, כשכבר היה קשור למוקד. לא, לא "איייי!" - אלא "הו, תמימות קדושה." אם פייסבוק תניח לילדים לבוא אליה, זה לא יהיה משום שמארק צוקרברג גילה לפתע חביבות - אלא כדי לנצל אותם כמקור הכנסה. פייסבוק היא חברת פרסום, כזו שלא מצליחה במיוחד כיום, והיא צריכה כל שביב של הצלחה כדי לשרוד.

הטרשת החברתית מסרה בתגובה ש"אכיפת הגבלות גיל ברשת היא נושא מסובך, במיוחד לאחר שהרבה דו"חות הראו שהורים רוצים שילדיהם יקבלו גישה לתוכן ושירותים מקוונים". קשה להאמין שהדובר שלה הצליח לשמור על פרצוף רציני תוך כדי כתיבת התגובה.

מהר, עוקבים אחרינו

ובעוד שפייסבוק עוקבת אחריכם הן בה עצמה והן בשאר הרשת, כפי שהודיעה בעדכון תנאי השימוש האחרון שלה, היא לגמרי לא לבד. נראה שסיסמת האינטרנט החדשה צריכה להיות: "מעקב אחרי הגולשים - הוא בכל מקום".

ה"וול סטריט ג'ורנל", שלפני כשנה וחצי יצא בסדרת כתבות על הפלישה לפרטיות הגולשים, מצא שבקרב 50 האתרים הנפוצים ביותר עלה המעקב אחר גולשים באופן חד מאז 2010. בנובמבר אותה שנה, ביקור באתר כזה היה גורר 10 בקשות לאיסוף מידע על המשתמש. הממוצע כעת עומד על כ-59 בקשות כאלה.

הסיבה לעלייה החדה הזו היא המעבר של הפרסום לרשת: תעשיית הפרסום המקוון מגלגלת כרגע 31 מיליארד דולר בשנה. זה עדיין מעט, בהשוואה לפרסום בטלוויזיה, אבל עדיין הרבה מאוד כסף.

כ-40% מהפרסום המקוון נשען כעת על Real-Time-Bidding. כשהגולש מבקר באתר, מוצע לערימה של חברות פרסום להרוויח מכך, ומי מהן שתצליח לשלם את הסכום הגדול ביותר תוכל לחגוג על הגולש. כדי לדעת אם זה שווה, הן צריכות כמה שיותר מידע. אז האתרים מצייתים ומעבירים אותו הלאה. אם בשנת 2010 רק 167 חברות אספו מידע על הגולשים, עכשיו מספרן גאה לכ-300. לעתים קרובות, האתרים עצמם לא יודעים מי אוסף מידע ומה הוא כולל. איזה כיף.

 

חוק נגד זנות? חוק נגד הרשת

אם אתה רוצה למצוא לך שפחה בארה"ב – וזו בדיוק המשמעות של זנות – יש אתר אחד שחולש על השוק: לוח המודעות Backpage.com, שעל פי מספר הערכות גורף 70% מהכנסות הסחר המקוון בנשים בארץ האמיצים והחופשיים. פעם, אנשים היו פונים לקרייגסליסט, אבל אחרי שורה של שערוריות – כולל רוצח סדרתי אחד – הם יצאו מהעסק הזה.

לפני שנתיים הגישה קטינה שזוהתה רק באותיות מ"א תביעה נגד בקפייג'. לדבריה הסרסור שלה כפה עליה לא רק לקיים יחסי מין, אלא גם להצטלם בעירום - ואז פירסם את התמונות שלה בבקפייג' כדי למשוך טורפים. מ"א שיוצגה על ידי ארגוני זכויות אדם, דרשה מבקפייג' 150 אלף דולר על כל מקרה של אונס בתשלום.

עד כה, היא לא קיבלה שנקל. שופט פדרלי דחה את התביעה, משום שעל פי החוק האמריקאי אתרים כמו בקפייג' אינם אחראים לגולשים שהעלו תוכן אסור, אלא אם בעלי האתר סירבו להסיר את התוכן תוך זמן סביר.

שורה של פעילי זכויות אדם במדינת וושינגטון ממש לא אהבו את פסק הדין הזה, ועשו את מה שעושים בדמוקרטיה: גייסו את העיתונות והפעילו לחץ על המחוקקים. כתוצאה מכך, הסנאט של וושינגטון העביר חוק שקובע שכל פרסום של פעולה מינית מצד קטין במדינת וושינגטון היא עבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר, ולא משנה מי אחראי לפרסום.

על פניו, ראוי לשבח. אבל ההשלכות של החוק בעייתיות מאוד. פתאום, כל פלטפורמות התוכן אחראיות לבדוק – מראש! – שמה שאנשים מפרסמים אצלם לא עובר על החוק בוושינגטון. המשמעות היא שפייסבוק, למשל, תדרש לבחון כל פוסט ופוסט שעולה אליה, לפני שהוא מפורסם.

בקפייג' הצליחה לקושש צו הקפאה זמני נגד החוק, וכעת שופטים בוושינגטון שוברים את הראש מה לעשות איתו. הצו אמור לפקוע השבוע. אם החוק יופעל, סביר להניח מאוד שהוא יגיע לבית משפט גבוה יותר – ושם כנראה ייפסל משום שהוא סותר את החוק הפדרלי. המטרה, אפילו במקרה כזה, לא מקדשת את האמצעים.

עבדי מסך, זה הזמן להתעורר

אגודת הפיזיותרפיסטים של בריטניה מוחה נמרצות על תנאי העבודה הנוכחיים בשוק, שלדבריה מסוגלים לגרום נזק בריאותי ניכר לעובדים. הבעיה של האגודה, כפי שהצהירה לאחרונה, היא קריסת קיר הברזל בין שעות העבודה ושעות הפנאי.

האגודה בדקה כ-2,000 עובדים במשרדים, ומצאה ששני שליש מהם ממשיכים לעבוד גם אחרי ששעות העבודה הרשמיות הסתיימו, והם כבר לא במשרד. העובדים, מציינת האגודה, תורמים לחברה שבה הם מועסקים – בתחבורה הציבורית ובבית, באמצעות שחנבונים, טאבלטים ומחשבים ניידים – על חשבון זמנם-שלהם. בממוצע, היא מעריכה שהעובדים תורמים שתי "שעות מסך" מדי יום.

האגודה מגדירה תנאי עבודה כאלה כיוצרים "עבדי מסך", והיא מזהירה שעבודה בתנאים כאלה תגרום לשורה של מחלות – לא רק בעיות גב וצוואר, שמתבקשות כשאתה עובד מול מסך שמוחזק ביד, אלא גם כאלה הקשורות ללחץ עבודה. וזה משהו שכולנו צריכים לחשוב עליו.

קצרצרים

לעתים אתה נתקל במקרה נדיר של חוצפה יפהפיה, שעוקרת את נשימתך מפיך. ה-NSA, סוכנות ביון האותות של ארה"ב, הגיעה לשיא המרשים הזה. הסוכנות, שעקבה במשך שנים אחרי אזרחים אמריקאים ללא צו, קיבלה לאחרונה מכתב תקיף משני סנאטורים, שבו היא נדרשה לומר אחרי כמה מהם היא עקבה. הסוכנות סירבה בתוקף לעשות זאת: אם היא תספק את המידע, היא תפגע בפרטיות של הנעקבים. מה שאתם שומעים.

מוזילה, שעומדת מאחורי הדפדפן פיירפוקס, נוטפת יצירתיות בזמן האחרון: אחרי שהציגה דפדפן משלה לאייפד, ג'וניור שמו, היא מציעה למשתמשים את Thimble, "אצבעון".  המטרה: לאפשר גם לגולשים שיכולת הקידוד שלהם לא משהו לבנות לעצמם אתר במהירות וביעילות. לא בדיוק חידוש גדול, אבל בשביל זה בנינו את הרשת. 

מיקרוסופט הציגה הלילה (ג') את שני הטאבלטים החדשים שלה. המכונים Surface. הח"מ עדיין נוטר טינה למיקרוסופט, ובוכה על משכבו בלילות על כך שהרגה את פרויקט Courier המבטיח שלה, אבל החברה לומדת מהר. כדי לארגן לעצמה חשיפה תקשורתית, היא נמנעה במשך שבועות מלומר מה בעצם היא הולכת להציג שם. התוצאה היתה מה שקורה תמיד כשהמוח האנושי עובד על ריק: חרושת שמועות חסרת בסיס, וכמות ניכרת של באזז. מיקרוסופט, בקיצור, מחקה את שיטות השיווק של אפל.

פרשת הקומיקס Oatmeal נגד עוכר הדין צ'ארלס קרון ממשיכה להתגלגל, בעיקר כי קרון ממשיך לכרות לעצמו במרץ בורות. בהתפתחות החדשה בעלילה, העוכר הגיש תביעה אישית נגד יוצר האוטמיל, מת'יו אינמן, וכן נגד השירות שבאמצעותו הוא מגייס כסף, ונגד ארגוני צדקה שאליהם הוא מועבר (במקום ללכת לכיסו של קרון). המהלך האחרון מתוחכם במיוחד – אף ארגון צדקה לא רוצה לקבל מכתבי איום משפטיים. שירות גיוס הכספים שבו בחר אינמן, Indiegogo, כבר הודיע שהוא לא מתכוון להתרשם מתביעות קנטרניות.

גוגל הגיבה בתקיפות על פתיחת החקירה מחדש נגדה בבריטניה, בפרשת סטריט ויו, והיא מכחישה שידעה על הפרשה קודם שהתפוצצה. החברה מכחישה שהיה נסיון טיוח, וטוענת בעקשנות ש"אף מנהל פרויקט לא ביקש או רצה את המידע הזה, ומעולם לא נעשה במידע כל שימוש". דברים דומים אמר יו"ר החברה, אריק שמידט, בתגובה לשאלתי בנושא אמש. נו, התקדמנו קצת. קודם גוגל טענה שאף אחד לא ידע על הפרויקט פרט למהנדס שיצר אותו. עכשיו היא מודה במשתמע שמנהלי הפרויקט ידעו שהוא שם, אבל "לא ביקשו או רצו את המידע". איך אמר רגולטור אירופי? "גוגל לא אומרת את האמת, היא רק אומרת את מה שהיא יודעת שאתה כבר יודע".

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

•ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"