צילום: עמית שעל
טוב בבית
לרונן טוב נדרש שבוע של אבל אחרי ההדחה מפסגות, ואז הוא בחר להפסיק להסתכל אחורה ולהמשיך לאהוב. אפילו את זהבית כהן הוא לא שונא
"היתה סיבה שבגללה זהבית כהן הביאה אותי לפסגות. לכן דווקא עכשיו ללכת היה הכי לא הגיוני. זה דבר שקשה להבין".
היית באבל?
"הייתי באבל במובן זה שחסרים לך האנשים שאתה אוהב, שהיית בתחילת העשייה בפסגות והעסק התקדם יפה".
בבית ההשקעות יש מי שטוענים שחגי בדש, מנכ"ל פסגות גמל ופנסיה שהחליף אותך בתפקיד, חתר תחתיך.
"נו, אז מה? חתר או לא חתר, זה מה ששינה? זאת החלטה של זהבית אם זה יהיה אני או מישהו אחר. זה לא מטריד אותי, אני לא מסתכל אחורה".
זהבית הדיחה אותך אחרי שהכחישה כוונות כאלה לאורך כל הדרך. הסתכלו לך בעיניים ואמרו שאין כוונה להחליף אותך, ואחרי שלושה חודשים אתה נזרק החוצה.
"אני לא שונא ולא אשנא את זהבית. למרות מה שקרה לי אני אמשיך הלאה ולא אפסיק לאהוב אנשים".
בכל זאת, מה הלקח שלמדת?
"שאולי אני צריך להיות בעתיד קצת יותר זהיר, פחות חביב במקומות מסוימים. שאלה של מינון, לא שינוי".
והקושי האישי?
"ברור שיש פגיעה, זה יהיה ילדותי להגיד שלא. היה שבוע של אבל, נסעתי עם אשתי לטייל. אבל אתה מיד ממלא את עצמך בדברים אחרים והאנרגיות חוזרות. אני חושב שההזדמנויות קדימה רבות. בסך הכל עד היום פונקתי. ב־22 השנים שלי בתחום תמיד הייתי נסיך, בכל מקום שעזבתי עזבתי בטוב, זו פעם ראשונה שקרתה תקלה. אני לא עוזב על רקע איזו פרשה, כישלון גדול או הפסד ענק. זו קונסטלציה שנוצרה".
אתה מגונן על פסגות בגלל הסכם הפרישה הנדיב שנחתם איתך?
"מה זה נדיב? הם לא נדבנים וזה לא עניין של הסכם נדיב".
התחייבת לא לדבר?
"לא הייתי עושה את זה גם אם לא הייתי מתחייב. אני טיפוס כזה, שלא אגיד שום דבר רע על מקום שעבדתי בו. אני רוצה להמשיך הלאה. מה ייתן לי עכשיו לשפוך אש וגופרית, להגיד 'שתו לי אכלו לי'? יגידו 'בכיין, יללן, בטח היה שם משהו', למה אני צריך את זה? אני מאמין שאני אמשיך בענף הזה בעוד חצי שנה מהיום, כי זאת תקופת הצינון שסוכמה. אני מלא באנרגיות של עשייה ואופטימיות, אני הולך קדימה.
"אשתי ואני עברנו תקופה קשה מאוד בחיים שלנו כשבני הגדול חלה במחלה קשה. רק לפני שבעה חודשים יצאנו מזה. ניהלנו את המלחמה הזאת עד שהוא ניצח אותה. את כל המחלה הוא עבר עם חיוך, ראש למעלה. אחרי שאתה עובר את זה, כשמדברים על בעיות בעבודה, פתאום הכל מקבל פרופורציה".
"אי אפשר שלא להיפגע"
"התכונה הכי חזקה שלי היא שאני איש של אנשים", אומר רונן טוב (48), מנכ"ל פסגות היוצא. זו הפעם הראשונה שהוא מתראיין מאז שהודח במפתיע על ידי זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל השולטת בפסגות. ההדחה מפתיעה לא משום שזה המקרה הראשון שבו כהן מדיחה מנכ"ל שעבד תחתיה, אלא מכיוון שאת טוב היא עצמה מינתה רק שנה וחצי קודם לכן כדי שיעמוד בראש בית ההשקעות הגדול בישראל. יותר מכך, פסגות רק החל להתאושש מהדחתו הרועמת של המנכ"ל הקודם רועי ורמוס ומהטלטלות הרגולטוריות והעסקיות שנקלע אליהן מאז שנרכש על ידי אייפקס במחיר גבוה של 2.7 מיליארד שקל.
בנסיבות הללו טוב החליט שגם "איש של אנשים" צריך להיות לעתים איש של עצמו. הוא שכר את שירותי עו"ד דוד חודק, ירד למחתרת וניהל משא ומתן עיקש מול כהן על פיצוי מוסכם, בהתחשב בצורך של אייפקס ב"פרישה שקטה" שתמזער את הנזק התדמיתי. החבילה שהוסכם עליה לבסוף כללה תשלום בגובה של 200 אלף שקל בחודש למשך 19 חודשים, שאליו יצטרף בונוס של 1.2 מיליון שקל, שיעמיד את הסכום הכולל על כ־5 מיליון שקל. אין מה לומר, טעמה המר של ההדחה הומתק. בתמורה, אומרים אלה שבקיאים בפרטים, טוב יהיה מנוע מלדבר על נסיבות העזיבה, מערכות היחסים וההתנהלות הבינאישית.
חרף הנסיבות, טוב מתעקש: "אני מאוד אוהב אנשים. לפעמים אומרים שזה נאיבי מדי, זה הופך אותי בעולם העסקי הקר והמנוכר לרומנטיקן אפילו. אני מתאהב באנשים שעובדים איתי. בכל מקום שעבדתי בו נשארו אנשים שאוהבים אותי ואני אוהב אותם. התובנה הכי חזקה שיש לי על החיים, וזה נשמע קצת בנאלי, היא שהכל מתחיל מאנשים. כל השאר, טכנולוגיה, מקצועיות, יכולת אישית - אלה באים אחר כך. אם אתה בן אדם, אם אתה לא מונע ממוטיבציה שבאה על חשבון אדם אחר, זה הבסיס".
אבל אלה שהאמנת בהם הכזיבו.
"זה אומר שאני צריך להשתנות? אני אומר את זה בצורה הכי נאיבית, אמשיך להיות כפי שאני. דווקא פרידות הן המבחן הגדול, אז אתה מרגיש כמה התכונה הזאת חשובה. כשזהבית 'בדקה עליי' לפני שמינתה אותי, היא אמרה לי שאחת הבעיות היתה שהיא לא מצאה אנשים שיגידו עליי דברים רעים. אמרתי לה: 'מה אני יכול לעשות עם זה? פשוט לא רבתי עם אף אחד'. לא כי אני ילד קטן ונאיבי, אלא משום שאפשר להיפרד ממקומות עבודה קודמים בצורה מכובדת".
כשמאמינים באנשים תחושת הפגיעה קשה יותר?
"בסיטואציה הזאת אי אפשר שלא להיפגע. אבל אתה שם את זה מאחוריך ומרים ראש, מסתכל על חצי הכוס המלאה".
"גרב משומש? תעזבי אותי"
הוא מתגורר ברמת פולג, אב לשלושה (18, 13, 4), תזזיתי, דברן, מחצין שמחת חיים ומעיד על עצמו שהוא מוכן לשיר בכל עת "עד שאשתי מובכת מזה שאני קופץ בכל קריוקי". את דרכו החל באגף שוק ההון באוצר במחלקת הפנסיה, משם עבר לתפקיד מנהל השיווק של קרן הפנסיה מקפת ובהמשך הקים בעבור מאיר שמיר את קרן הפנסיה הפרטית עתודות. לאחר שזו נרכשה על ידי כלל ביטוח הפך טוב למשנה למנכ"ל. משם המשיך למגדל, תחילה כמנכ"ל מקפת החדשה ומבטח־סימון, חברת ההסדרים הפנסיוניים שבבעלות מגדל, אחר כך כמשנה למנכ"ל מגדל וראש חטיבת הלקוחות. משם עבר לפסגות, בין היתר כדי לחזק את בית ההשקעות בתחום החיסכון ארוך הטווח.
"רציתי ללמוד משפטים, גדלתי כילד על 'פרקליטי LA', ידעתי שאני אוהב לדבר ושיש לי כושר שכנוע, אבל לא התקבלתי. לכן למדתי מינהל עסקים והגעתי למשרד האוצר. אמרו לי שיש תפקיד במחלקת הפנסיה באגף שוק ההון וזה נשמע לי משמים, אבל הייתי צריך לעבוד כדי לפרנס את עצמי אז הלכתי. היום אני לא יכול לחשוב על מסלול טוב יותר מבחינת הייחודיות של הבחירה הזאת שעשיתי. זה הכניס אותי לעולם של פיננסים בכלל. הרי מה זאת פנסיה, זה חיסכון של אנשים, הנכס הכי חשוב בחיים שלהם, גם אם הם לא יודעים את זה. אף אחד לא יודע שהנכס הכי חשוב לנו אחרי המשפחה זאת הפנסיה, כי כשפורשים היא משהו קיומי. בשבילי זה צורך שמתחבר לשליחות".
אתה מדבר על שליחות בזמן שרוב הציבור מסתכל על זה כעל תעשייה שקרית, מסובכת, שמכשילה את המבוטחים שמתקשים להבין את הפרטים.
"עד לפני חמש־שש שנים התמחור של חלק ממוצרי הביטוח באמת הביא בחשבון את חוסר ההבנה של הצרכן. בפוליסות ביטוח מנהלים, למשל, יש מקדם המרה לקצבה (מספר ידוע מראש שבו מחלקים את סכום החיסכון שהצטבר כדי לקבוע את גובה הקצבה החודשית - דב"נ). בעבר חברות הביטוח מכרו פוליסות עם מקדמי המרה מאוד אטרקטיביים, אבל המלכוד היה שבפועל החוסכים לקחו סכומים חד־פעמיים ולא קצבה, ולכן לא נהנו ממקדם ההמרה. התוכנית היתה אטרקטיבית רק למי שבחר במסלול של קצבה. כל שוק חברות הביטוח מכר את המוצר הזה, שהיתה בו הטבה אטרקטיבית שאיש לא מימש. החברות עשו לא מעט רווחים בזכות הפער בהבנה, שתורגם למוצרים פחות טובים לצרכנים.
"היום האוצר מחייב שקיפות והפרדה בין הרכיבים השונים. בחמש השנים האחרונות יש התקדמות, החוקים השתנו ונוצר מצב חדש. התחום השתנה מאוד לטובה, במובן של ירידה בדמי הניהול והגדלת השקיפות, וגם בעלייה במודעות הצרכנית".
דמי הניהול לא ירדו מתוך אלטרואיזם, אלא לאחר קמפיין תקשורתי אגרסיבי שדחף את הרגולטור לפעול.
"אני לא אהיה יפה נפש, כשאתה מנהל אתה חושב על האינטרסים של הגוף העסקי שאתה עובד בו. אבל הביקורת שלי על צעדי האוצר היתה על המינון והעוצמה שלהם, לא על עצם הצעדים. השינוי היה חד מדי ומהיר מדי. כשאתה עושה דברים מהר מדי, אתה לא נותן די זמן אפילו להתאים את מערכות המידע של הארגון. כל שינוי קטן יכול לגרום נזק. גם האדם החכם בעולם לא יוכל להתחקות אחורה 30 שנה אחרי מערכות המידע של חברות הביטוח ולטפל בכך. אם לפני 20 שנה שילמת 100 שקל וזה צריך היה להיות 120, נדרש שינוי במערכות המידע, אבל אין שום סיכוי בעולם למצוא את זה. כל השינויים על שינויים שחלים לאחור הם נורא מסוכנים. זה לא אומר שלא צריך לעשות אותם, אבל דרוש זמן".
זמן? לא היה סיכוי שתורידו את דמי הניהול אלמלא הקמפיין האגרסיבי.
"ונניח שאתה רוצה להוריד את דמי הניהול - אז אל תחתוך אותם בחצי. תוריד 30%, עם זה אפשר להסתדר. אבל הקמפיין של דמי הניהול היה קיצוני מדי והציג את כולנו כרמאים וגנבים. זה השפיע על חברי הכנסת שישבנו איתם, היחס שלהם היה של 'אתם גנבים' ובזה נגמר העסק.
"היו שני קמפיינים רבי־עוצמה בתקופה האחרונה שבאמת הובילו ועשו שינוי: הקוטג' ודמי הניהול. אלה היו קמפיינים ברמה הכי גבוהה. הבעיה היא שכאשר תקרת דמי הניהול נחתכת ב־50% זה מאוד בעייתי מבחינת היצרנים ועלול לפגוע בענף בטווח הארוך. כל הקטנים ייפלטו החוצה, וכבר רואים את זה במיזוג של מיטב עם דש, שני בתי השקעות שהיו מספר 2 ו־3 בגודל אחרי פסגות. אם הם מתמזגים, מה יגידו אזובי הקיר? הם יימחקו. זה הפוך מתחרות, זה מקטין אותה".
תחרות לא יכולה להתפתח בענף שבו לצרכן יש חוסר הבנה משווע, שאתה בעצמך מעיד עליו.
"אז משלמים 100 דולר ליועץ פנסיוני, 380 שקל. אבל בחיים לא תעשי את זה, כי מי משלם על הדברים האלה? מה פתאום? צריך לקחת ייעוץ פנסיוני ופעם אחת לעשות סדר".
אולי לא עושים את זה כי הסוכנים הם אינטרסנטים ומוטים לטובת בית השקעות מסוים?
"התקנות היום מחייבות כל סוכן לתת לך ייעוץ הוגן, אחרת הוא חשוף לעונש של עד שלוש שנים בבית סוהר. עשו פה דה־לגיטימציה לסוכני הביטוח ואנשי המקצוע. צריך להתייעץ עם איש מקצוע, ואם יש לך חשש שמוכרים לך משהו מתוך אינטרס, תתייעצי עם שניים ותשלמי 200 דולר. זה הנכס הכי גדול שלך, פי ארבעה או חמישה מהבית שלך.
"צריך לקחת קצת אחריות אישית, אי אפשר להפיל הכל לפתחו של היצרן. ברור שליצרן יש אינטרסים, אבל הוא חייב לתת את המוצר הכי טוב. יש היום ניידות, ואם מכרתי לך גרב משומש, את תעזבי אותי. זה לא היה בעבר".
"אמרו עליי 'הוא לא ורמוס'"
טוב נכנס לתפקיד לאחר הדחתו הרועמת של המנכ"ל הקודם רועי ורמוס, שעדיין עשוי לעמוד לדין, בכפוף לשימוע, בחשד לעבירות שנעשו בחשבון הנוסטרו של פסגות ניירות ערך. ורמוס היה בתקופתו הדובר הבולט בין מנהלי בתי ההשקעות נגד שמיטת החובות של הצמרת העסקית הישראלית וה"תספורות" שנכפו על ציבור מחזיקי האג"ח. בעיקר נשמע קולו במהלך המשא ומתן לקראת הסדר החוב באפריקה ישראל של לב לבייב.
טוב טוען שהוא מחזיק באותה עמדה, רק נוקט טקטיקה שונה. "לרועי היתה הדרך שלו, העיתונות אהבה את זה", הוא אומר, "אבל אני לא חושב שהאקטיביזם המוסדי צריך להיות מתוקשר. חשבתי שיש דרך אחרת לעשות את זה, גם אם לא שומעים אותך".
כנראה הצדק צריך גם להיראות.
"הביקורת שהיתה עליי היתה 'הוא לא ורמוס'. אבל זה לא רלבנטי כי כבר עשינו, ישבנו באסיפות כלליות, חיפשנו פשרות נכונות מבחינה עסקית והגענו לתוצאות טובות מאוד. להביא דברים לקצה לא בהכרח מביא תוצאה טובה יותר. אבל זה אני וזאת היתה אז התפיסה של פסגות".
יכול להיות שאחרי שנה וחצי בפסגות אתה לוקח את הצד של הטייקונים?
"אני מדבר עכשיו ממעוף הציפור. עברנו את 2008 בצורה מדהימה, אבל תסתכלי על התעשיות עכשיו. במאקרו, החלה להיווצר בעיה קשה. תעשיית התקשורת, למשל, על בסיס מחאה צרכנית נכונה שכולנו נהנים ממנה, נמצאת בקריסה כוללת. זאת מהפכה צרכנית ראויה, אבל אם אילן בן־דב יתמוטט זה טוב? בתעשיית המזון, יופי שהורידו את מחיר הקוטג', אבל גם תנובה בבעיה קשה מאוד. תעשיית הפיננסים בבעיה קשה מאוד. איזו תעשייה לא בבעיה? זה מתחיל מהתעשיות עצמן, עובר דרך הבעלים שלהן ועולה למעלה. גם הבנקים מתחילים לצבור איזושהי מצוקה".
"למה זה בעייתי להתעשר?"
ריחמת על זהבית כהן במהלך מחאת הקוטג'?
"ריחמתי זו לא המילה, אבל כאב לי, הרגשתי שלקחו את זה רחוק מדי. כשמפגינים לך מול הבית ויש לך ילדים קטנים בבית זה אפילו מפחיד. הלכו כאן מאוד מאוד רחוק, כשבסופו של דבר היא שותפה שכירה, לא טייקון ולא בעל הון. היא ייצגה חברה גדולה מאוד ולכן היה עליה עליהום מטורף. אני בכלל לא נכנס לשאלה אם הגיע או לא הגיע לה, זה לא רלבנטי. בתקופה הזאת לבי היה איתה באופן חד־משמעי".
היא נתפסה כמי שמייצגת את הגרידיות של אייפקס.
"אני ממש לא רוצה להיכנס לזה. לקחו את העליהום הזה רחוק מדי".
ואיך הסיפור עם בן־דב ייגמר?
"לא סביר שהוא יקבל מאות מיליונים והתספורת תישאר רק אצל המוסדיים. צריך לשמור על האיזון שעליו דיברנו קודם. אבל יש אנשים שקל להעלות על המוקד ולהוקיע אותם. נכון שהם עשו הרבה כסף והתעשרו, אבל הם גם לקחו סיכונים שהניעו כלכלות ותעשיות ויצרו מקומות עבודה. למה זה כל כך בעייתי להתעשר?
"יש כאן רמה לא ראויה בעיניי של התלהמות ושנאת אנשי הון. אני לא בן טיפוחים של אף איל הון. עבדתי תחת נוחי דנקנר, אבל בחיים לא ישבתי איתו אחד על אחד. מעולם לא היה לי קשר קרוב עם טייקון, אני לא מרגיש לא אהבה ולא שנאה כלפיהם. הם אנשי עסקים, כשהיה טוב הם הרוויחו הרבה, עכשיו כשרע הם סובלים. האווירה הכללית ומצב המשק הם כאלה שנוצרת תחושה שלא כדאי להישאר פה. גופים זרים בורחים. למה ג'נרלי מכרה את מגדל? היא החזיקה במגדל 75 שנה, עוד מלפני קום המדינה. הם החליטו למכור ב־65% מהשווי שלה כי אי אפשר לחיות פה, עם הרגולציה ועם הפוליטיקאים".
אז התרבות העסקית שמתפתחת פה של תספורות לבעלי האג"ח היא עניין שאתה חי איתו בשלום?
"בואי נשים רגע בצד את הנושא המוסרי. בעלי הון הקימו חברות בע"מ כדי להפריד בין הנכסים שלהם לאלה של החברה. זה מאפשר לקחת סיכון עסקי וזה נכון מבחינה משקית כי בלי הסיכון הזה לא היו קמות פה תעשיות שלמות. ההפרדה הזאת מניעה כלכלות. עכשיו, אם גוף מוסדי קונה בכסף שלך מניות או אג"ח מדנקנר, למשל, האחריות היא עליו, כגוף המוסדי, לא על דנקנר. אם אני, כגוף מוסדי, לא עשיתי את עבודתי נאמנה ולקחתי סיכון יתר על חשבונך, את צריכה להעניש אותי".
זו גישה מאוד מקלה בהתייחסות לבעלי ההון והקלות שבה הם עושים תספורות לציבור.
"לגבי התספורות בואי ניכנס לפרופורציות. במונחים של נכסי הציבור, התספורות בארץ הן בשולי השוליים. אם פרטנר מתרסקת זה משפיע בשוליים, כי התיק מפוזר ולא נמצא רק במקום אחד. אני מנסה לומר שהאחריות היא על המוסדיים. זה סיכון מול סיכוי.
"עכשיו נחזיר פנימה את העניין המוסרי. אם אתה אדם עשיר, יהיה ראוי - אבל לא חובה - שתיתן משהו. שתנסה לתת אף על פי שיש לך הגנה. לא רק למראית עין, אלא גם כחלק מחוכמה עסקית. אחרת, אני כגוף מוסדי אחשוב טוב בפעם הבאה אם אני רוצה לעשות איתך שוב עסקים. לכן, אם אתה אדם עשיר, תן משהו. אבל אין הכל פה. אותו איש עסקים הוא גם גוף עסקי, והוא גם לקח סיכון מסוים".
לרוב הם יוצאים מהפרשות הללו בלי שריטה כלכלית.
"בן־דב, למשל, מפסיד את מפעל חייו, כל מה שהוא בנה הלך לאיבוד. או יוסי מימן, שעשה דבר שברמה הלאומית אי אפשר שלא להוריד בפניו את הכובע. הוא גייס כסף וגם פסגות קנו ממנו (אג"ח של אמפל בכ־20 מיליון שקל, ומניות של חברת האנרגיה EMG בכ־11 מיליון דולר, ששוויין כיום אפס - דב"נ). יוסי היה אצלי, דיברנו על צינור הגז עם מצרים שהיה הרבה מעבר לביזנס. מה הוא אשם שקרה מה שקרה שם? להגיד שניהל את זה רע? אולי הוא עשה טעויות, אבל אי אפשר לומר שזה כישלון עסקי במובן הרגיל. בגלל סיטואציה גיאו־פוליטית ומהפכה העסק נדפק.
"אז אפשר לומר שהוא משך הרבה כסף, וגם ההשקעה בערוץ 10 היא לא משהו מי יודע מה. אבל באותה מידה אפשר לשאול למה דנקנר צריך את 'מעריב', שהוא בור בלי תחתית. ובכל זאת אסור שערוץ 10 ייסגר ושעיתונים ייסגרו. ככה אני מסתכל על זה. אנשים לוקחים סיכון, ומסכנים גם כסף אישי וגם כסף של הלקוחות שלהם. קל להגיד שכולם ספרים, אבל זה פופוליזם. תספורת היא לפעמים הרע במיעוטו".
"חייבים לקחת סיכון"
בניתוח לאחור, אפשר אולי לומר שטוב נכנס לתפקיד בסיטואציה שאחריתה ידועה מראש. בית ההשקעות שנרכש על ידי אייפקס בשווי גבוה מאוד יתקשה להצדיק אותו, בוודאי כאשר הרגולטור הולך ומעמיק את התערבותו בתחום ניהול כספי החוסכים. וככל שבהערכות הפנימיות של אייפקס צלל השווי של פסגות, כך עלתה רמת הלחץ סביב המנכ"ל הטרי.
"אין כאן כישלון מקצועי, כל בתי ההשקעות הגדולים בישראל הגיעו לסוג של בשלות או רוויה וקשה להקפיץ אותם מעבר לזה", אומר גורם בכיר בשוק. "בפסגות המחיר ששולם על הרכישה היה כל כך יקר, שקשה לעמוד בציפיות האלה. בהתחשב בכך שטוב נכנס לארגון חבוט, מה שהוא השיג היה בהחלט סביר. הבעיה היתה שהפוטנציאל שבעלי המניות ראו הוא לא הפוטנציאל האמיתי של גופים בסדרי הגודל האלה, זה הסיפור פה".
"כישלון לא היה כאן", אומרים גורמים נוספים בענף. "בשוק גלובלי קשה, עם שווקים נזילים ורגישים, פסגות סיימה את השנה עם התוצאות הכי טובות מקרב בתי ההשקעות. מובן שהגודל עזר, לכן כדי לדעת באיזו מידה הניהול תרם צריך לקבל אינדיקציות מבפנים. טוב לא היה מעורב בהערכת השווי של פסגות כשנרכשה על ידי אייפקס. השווי של דש־מיטב שהתמזגו באחרונה מוערך ב־1.5 מיליארד שקל, והיקף הפעילות של הגוף הממוזג מתקרב לזה של פסגות היום, כך שהיא לא יכולה להיות שווה הרבה יותר".
"ברמה האישית, אילו הייתי חבר של טוב, הייתי ממליץ לו לגייס אומץ להגיד לא לתפקיד כזה, כי הכתובת היתה על הקיר", מסכם גורם אחר בענף את הקריירה הקצרה של טוב בפסגות. "בגוף כל כך גדול, שמנהל 140 מיליארד שקל, אתה תלוי יותר בגופים חיצוניים ופחות בהצלחה שלך. תביאי מנכ"ל, מוכשר ככל שיהיה, להקים קרן פנסיה, תביאי סופרמן, כמה כבר הוא יוכל לגייס?".
רונן טוב, לאן תלך?
"יש משהו שאני עובד עליו, בכיוון של יזמות. יש נכונות של אנשים ברמה הכי גבוהה במשק ללכת איתי. אף אחד לא חתם לי, אבל אמרו לי 'כשצריך אני אהיה שם'. זה מילא אותי שמחה. זאת חצי הכוס המלאה. אחרי 22 שנה כשכיר אני רוצה להפוך לשותף בבעלות על משהו בתחום של ביטוח, בתי השקעות או פיננסים, זה התחום שלי. האהבה שלי למקצוע, תחושת השליחות שדיברתי עליה, זה דבר שקשה לי לוותר עליו".
אתה חוזר ומדבר על הפנסיה כעל שליחות. איך אתה מרגיש כמנהל בכיר בתחום לנוכח העובדה שמתווה החיסכון הנוכחי כמעט מבטיח שמעמד הביניים יהפוך לעני בזקנתו?
"אני שותף לחשש הזה. זה מפני שתוחלת החיים התארכה מאוד, ונדרש יותר כסף לגיל פרישה. נוסף על כך, בגלל המצב בשווקים הריביות על הכסף לטווח ארוך ירדו משמעותית והן כמעט אפס. בריביות כאלה קשה לייצר פנסיה ראויה. החיבור של שני אלה הוא באמת איום גדול מאוד על הפנסיה העתידית של כולנו".
אז מה אפשר לעשות?
"לשלם יותר. להעלות את שיעורי ההפרשה לפנסיה במקומות העבודה, להתחיל להפריש מוקדם יותר, עוד כסטודנט או מיד כשמסיימים צבא, ולהימנע ממשיכת כספים מקרן הפנסיה.
"הדבר הנוסף שצריך לעשות הוא כנראה לקחת יותר סיכונים. קראתי ב'כלכליסט' בתחילת השבוע ראיון עם מנהל קרן הפנסיה של המורים בטקסס, שמשקיעה 80% מהכספים בהשקעות סיכון: מניות, קרנות גידור וחברות פרטיות, משום שהמנהל רוצה להגיע לתשואה של 8% בשנה. בענף החיסכון לפנסיה אין דרך להגיע לתשואה בלי סיכון.
"וכשלוקחים יותר סיכונים חשוב מאוד שלגוף המוסדי שלוקח אותם יהיו מערכות תמיכה ומערכות ניהול סיכונים ברמה גבוהה. לפני 30 שנה לא היה סיכון בניהול הפנסיה, כולה היתה ממשלתית. עם השנים הסיכון נכנס לתיקים של כולנו והיום הוא קיים בכל תיק או מוצר פנסיוני. אתה לא יכול לבנות פנסיה על תשואות אפס, אתה חייב לקחת סיכון".
9 תגובות לכתיבת תגובה