צילום: גיא אסיאג
"יש להגביל גם הוצאות הנוגעות לחיי אדם"
ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, מסביר שאין להחריג את מערך כיבוי האש מהנורמות: "אם לא תהיה מגבלה תקציבית, כל סדרי העדיפויות ייפגעו"
"האוצר בכלל ואגף התקציבים בפרט מופקדים על כספי הציבור, ויש להם חובה לוודא שכספי הציבור פועלים במסגרות מסוימות ומועברים באחריות. לכן, בגלל שהמקורות התקציביים מוגבלים, אם תאומץ נורמה שאין מגבלה תקציבית על כל הוצאה שנוגעת לחיי אדם, זו תהיה נורמה הרסנית ברמה האסטרטגית למשק הישראלי, וכל סדרי העדיפויות ייפגעו", כך אומר מנכ"ל האוצר לשעבר ירום אריאב בשיחה עם "כלכליסט".
אריאב מבהיר שהוא מכיר את דו"ח המבקר בעניין השריפה בכרמל רק מהפרסומים בתקשורת, וכי אין הוא מכיר מעבודתו באוצר את המקרה של מערך כיבוי האש. אבל באופן כללי, לדבריו, "אי אפשר לנהל מדיניות פיסקאלית אחראית ולקבוע סדרי עדיפויות אמיתיים של ממשלה, אם הכללים הבסיסיים לא יחולו על כל דבר שנוגע לחיי אדם".
זו עמדה שיכולה להיתפס כעמדה לא פופולרית.
"משרת ציבור אמיתי לא צריך ללכת רק על עמדה שנשמעת טוב אלא על עמדה נכונה ואמיתית. השאלה היא מה הציבור רוצה. הציבור דורש אלמנטים מוצדקים בעיניי כמו צדק חברתי. אז ברגע שקובעים כללי משחק חדשים ומשבשים את יכולת המערכת הכלכלית ליישם סדרי עדיפויות אמיתיים, מי שייפגע בסוף זה דווקא הציבור".
אבל לאוצר יש דפוס פעולה, שבמקרה הזה נגע למערך הכיבוי. על פי הדפוס הזה, מעבירים תקציבים רק למה שמוכן לעבור רפורמה ולהתייעל.
"האתוס המקצועי שאנשי אגף תקציבים בכל הדרגים מתחנכים עליו הוא שצריך להתייחס לכספי הציבור ביראת קודש, ולוודא שיש איזון נכון, בהתאם להחלטות ממשלה, בין סדרי עדיפויות מסוימים, ושהתקציבים עוברים רק על בסיס מקצועי ונטול פניות. אני לא מכיר את המקרה של כיבוי אש, אבל זו עובדה שמרבית הרפורמות צומחות מהאוצר. שווה בנפשך איפה היינו עומדים לו הרפורמות לא היו מתחוללות, כי בתוך המשרדים עצמם יש כוחות משמרים מאוד חזקים. השינויים האלה הם לטובת הציבור משום שפעמים רבות הם מייעלים את המערכת ואת השירות שהממשלה נותנת, ולכן זה טוב שהדרישה לרפורמה מגיעה מאגף תקציבים.
"זה נכון שיש גבול, ונכון שלעתים יש טעויות, בסוף מדובר באנשים. אבל כאיש אוצר, אם בשלב כלשהו תרים ידיים מהדרישה לרפורמה, יגידו שאתה לא מספיק נחוש, והארגון ילמד שאפשר לקבל תקציבים גם מבלי להתייעל. התוצאה תהיה שהארגון יסתאב, ולא ימלא את תפקידו. פעמים רבות, אם נעביר תקציבים מבלי לייעל, הם ילכו למקומות לא נכונים, ואז המצב לא רק שלא ישתפר, אלא יורע".
גם אם זה במקרה של נושאים שכרוכים בסיכון לחיי אדם?
"ההוצאות התקציביות שכרוכות בחיי אדם הן אינסופיות. מאבק בתאונות דרכים, מערכת הבריאות, מערכת הביטחון. לכן, אי אפשר לקחת את כיבוי אש ולהגיד שהוא לא במסגרת הנורמות הרגילות. אחרת, אם הוצאות חוסכות חיים לא יהיו תחת מגבלות תקציביות, יהיה כאן נזק אסטרטגי, כי שאר הדברים יידחקו לסוף התור. הרי הצרכים תמיד גדולים יותר מהיכולת לספקם. ברור לגמרי שכשמערכת עובדת בחוסר יעילות, לא נכון לתת לה תקציבים נוספים בלי סוף".
נדמה שהכללים האלה אף פעם לא חלים על תקציב הביטחון, ששם מופעלים שיקולים אחרים.
"גם תקציב הביטחון עומד בפני מגבלות. אם היית נותן לו להתנהל ללא האוצר, ודאי שהיה מגיע לסכומים גבוהים בהרבה. אני לא אומר שההתייחסות תמיד זהה. זה נכון שבמשך שנים תקציב הביטחון סבל מסוג של אוטונומיה והיעדר בקרה ציבורית שהיו מוגזמים בעיניי. אבל ככלל, גם תקציב הביטחון הוא תחת מגבלות, וסדרי העדיפויות שנובעים מהן משפיעים על ההרכב הפנימי שלו".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה