נבחרת יוון היא לא יוון

"דרבי החוב", מכנים את משחק רבגע גמר יורו 2012 בין גרמניה ליוון. משחק עם גוון פוליטי מובהק. משחק בין אומה שמכתיבה תקופת צנע, לאומה, שבגלל פוליטיקאים גרועים, חיה כעת בתקופת צנע.

אבל הנבחרת היוונית היא לא האומה היוונית. מבחינת כדורגל, הנבחרת היוונית אפילו מזכירה יותר את גרמניה מאשר את יוון. "היוונים הם אלופי היעילות", אמר יואכים לב, מאמן נבחרת גרמניה. הוא דיבר על הנבחרת ולא על האומה או הכלכלה הלא יעילה שלה. ואכן, הנבחרת מראה ליוונים איך אפשר לעשות הרבה עם מעט מאוד כישרון או שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. לב מתפעל מהיעילות שלהם וגם חושש ממנה. "לשחק נגדם זה כמו ללעוס אבנים", אמר. במובן הזה, הנבחרת של פרננדו סאנטוס מראה ליוונים מה הם יכולים להיות ולכן, לאחר הניצחון על רוסיה, היא הוציאה את ההמונים לרחובות - פעם ראשונה מאז 2004 שההמונים ביוון יצאו לרחובות כדי לחגוג ולא כדי למחות.

הנבחרת היוונית היא "גרמנית" בגלל מספר סיבות. ליוונים יש שני שחקנים שגדלו בגרמניה (קוסטאס מיטרוגלו וחוזה הולבאס), ארבעה שחקנים שמשחקים שם ושני שחקנים ששיחקו בבונדסליגה. אחד מהם, פאניס גקאס, אף היה מלך השערים של בונדסליגה. הנבחרת הנוכחית היא תוצר של העבודה הקשה של מאמן גרמני, אוטו ריהאגל. היוונים עדיין מכנים אותו "König" - מלך בגרמנית. בנוסף, חסות הלבוש של הנבחרת היא אדידס, חברת לבוש גרמנית, שמשלמת כמה מיליונים טובים כדי להלביש את אלופי אירופה מ-2004.

אי אפשר ואסור לזנוח את הזווית הפוליטית של המשחק הזה. וזאת למרות שלב אמר ש"החלטנו שאנגלה מרקל לא תדבר על כדורגל ואני לא אדבר על פוליטיקה". מקבילו סאנטוס דווקא דיבר על פוליטיקה ואמר ש"צריך לכבד את היוונים. יש להם היסטוריה. שם הכל התחיל. זה מה שמעניק לנו השראה. אף אחד לא יכול ללמד את היוונים היסטוריה". סאנטוס מנגן על הכינור הפטריוטי כי הוא יודע שזה מה שרוצים לשמוע. הוא גם מקווה שהזעם היווני יעניק מוטיבציה לשחקניו.

הגרמנים רוצים להפוך את המפגש הזה למה שהוא - משחק כדורגל, אבל זה יהיה קשה. מרקל תגיע למשחק היום. המשחק הראשון שלה בטורניר. היוונים, מצידם, לא רוצים להפוך את המפגש הזה למביך עבורם, ברמה המקצועית וגם ברמה התדמיתית. ולכן משרד התיירות היווני ביקש מרשתות הטלוויזיה להגביר את ההמנונים ולהנמיך את הקהל כי הערכות הן ששריקות בוז צורמות ישמעו בעת ההמנון הגרמני.

 לא "עצלנים", לא "מושחתים"

"היוונים רוצים להוכיח שהם חלק מהיורו", כותב סטארבוס דרקולארקוס, עיתונאי יווני מאתר Sport24.gr. "למרות הסטריאוטיפים - 'עצלנים' ו-'מושחתים' - ליוונים יש דור צעיר ומחונך היטב שרוצה לעבוד קשה וללא פחד מתקופת הצנע. זאת בדיוק המנטליות של הנבחרת היוונית ושחקניה כיום. אין לנו את הכישרון של ההולנדים או את הברק של הספרדים. אין לנו את תרבות הכדורגל של האיטלקים וגם לא את הסגנון של הגרמנים - אבל אנחנו נלחם ונסרב להיכנע ללא קרב".

"זה הרבה יותר ממשחק כדורגל עבור היוונים", אומר ואסיליס סאמראקוס, כתב כדורגל יווני. "יש לו מימדים פוליטיים וחברתיים. אנחנו צריכים לשלוח מסר לכולם, במיוחד לגרמנים, שאנחנו לא עצלנים, לא לוזרים. אנחנו לא מרגישים לוזרים. אנחנו לא נפסיק להילחם על עתיד ראוי. למחייה נורמלית. לא, הגרמנים הם לא האויבים שלנו אבל אנחנו רוצים להראות להם שמגיע לנו כבוד. כבוד עבור ההקרבות שעשינו. אנחנו רוצים שיראו כבוד לעם היווני".

לפי סאמראקוס "פרננדו סאנטוס והשחקנים שלו מקבלים הרבה מסרים מיוון. היוונים רואים אותם כשגרירים החשובים ביותר שלהם. שרי החוץ. אבל אנחנו לא דורשים ניצחון, אנחנו רוצים שהם יהיו הכי טובים שהם יהיו. להראות לגרמנים שהיוונים הם לוחמים אדירים".

נכון, זה רק משחק כדורגל אבל כדורגל יכול להעניק השראה אדירה לאומה. הגרמנים יודעים זאת יותר טוב מרוב האומות. ב-1954, גרמניה היתה מדינה שבורה, שרויה במשבר כלכלי ומוצפת ברגשות אשם ממלחמת העולם השנייה. בגמר של מונדיאל 54 בשווייץ הם היו אמורים לחטוף בראש מההונגרים - "המגיארים הגדולים", שהביסו אותם בשלב הבתים. אבל למרות שהיו בפיגור בגמר הם היו האחראים ל"נס ברן" וניצחו. היה זה ניצחון שהעניק השראה לאומה שלמה ולפי סוציולוגים רבים היה אחד מהגורמים לתחילת "הנס הכלכלי" של גרמניה. ביוון יקוו הלילה ל"נס גדנסק" ולניצחון על גרמניה.