האיש שהציל את ה־NBA

אז איך זה לחיות בעולם שבו לברון ג'יימס הוא סוף סוף אלוף? מרגיש קצת כמו להציע נישואים לבת הזוג שלך זה תשע שנים - כולם ידעו שזה יקרה, אתה ידעת שזה יקרה, ואחרי שזה קרה, פתאום הדברים נראים נכונים יותר, טבעיים יותר.

עונת 2011/12 של ה־NBA היתה יכולה להסתיים אחרת לגמרי - היא היתה יכולה להירשם בהיסטוריה כעונה שבה הליגה איבדה כיוון ובזבזה מומנטום חיובי ופופולריות גואה בגלל סכסוך עסקי די מטופש. היא היתה יכולה להיות הגרסה הכואבת יותר של עונת 1998/99, הפעם הקודמת שבה הליגה קיימה עונה מקוצרת אחרי שביתה. אבל לא רק שזה לא קרה, אלא ש־11/12 שמה את כל המטענים השליליים בצד ויצאה אל הפגרה (ואל המשחקים האולימפיים) כשהיא חזקה ופופולרית מתמיד. והגורם העיקרי לכך הוא לברון ג'יימס.

לברון ג'יימס. 24 מבין 50 הספורטאים שהכניסו הכי הרבה כסף בשנה האחרונה, על פי הרשימה העדכנית של "פורבס", הרוויחו לפחות 8 מיליון דולר מפרסום - קצת פחות מחצי. לעומת זאת, כל שבעת שחקני ה־NBA שנמצאים באותו טופ 50 נמנים גם עם הרשימה האקסלוסיבית של אלה שהכניסו לפחות 8 מיליון דולר מפרסום בלבד | צילום: אם סי טי

ספורט של כוכבים

ליגת הכדורסל המקצוענית של צפון אמריקה היא ליגה של כוכבים. לא רק במובן של איזשהו סלוגן מסחרי, אלא במובן הרחב של מה שמניע אותה. פוטבול הוא ספורט שבו הקבוצה והמערכת נמצאים מעל לכל, הקוורטרבק הוא הגיבור הכל־אמריקאי, וכל היתר הם פועלים חסרי שם. בייסבול הוא הספורט היומיומי, הפעילות שזורמת בעורקיה של החברה, שמחברת אב לבן. הוקי קרח הוא בכלל שיגעון של קנדים חסרי שיניים. אבל הכדורסל - שבו השחקנים מתרוצצים במרחק מטרים ספורים מהקהל, בלבוש הכי חושפני מבין כל ענפי הכדור הקבוצתיים, משחק של 5 על 5 שכוכב אחד יכול להשתלט עליו ולהביא את הניצחון המיוחל - הוא ספורט שקודם כל מבליט את היחידים המצטיינים.

ובניגוד למצב ב־1999, הפעם לליגה היה על מה ליפול - דור הכוכבים הכי מוכר ומזוהה מאז דור הזהב של סוף שנות השמונים־תחילת שנות התשעים, ויותר מאשר זה של כל ליגה אחרת בארה"ב. לברון ג'יימס, דוויין ווייד, קווין דוראנט, קובי בראיינט, דריק רוז, בלייק גריפין, דווייט הווארד ויתר חבריהם לנבחרות האולסטאר מככבים בצמרות כל הרשימות השונות: החל באלה הבוחנות פופולריות ברשתות חברתיות וכלה ברשימות המדרגות של "פורבס".

24 מבין 50 הספורטאים שהכניסו הכי הרבה כסף בשנה האחרונה, על פי הרשימה העדכנית של "פורבס", הרוויחו לפחות 8 מיליון דולר מפרסום - קצת פחות מחצי. לעומת זאת, כל שבעת שחקני ה־NBA שנמצאים באותו טופ 50 נמנים גם עם הרשימה האקסלוסיבית של אלה שהכניסו לפחות 8 מיליון דולר מפרסום בלבד. שני כוכבי ניו יורק ניקס, אמארה סטודמאייר וכרמלו אנתוני, סוגרים את הרשימה. מעליהם נמצאים הווארד (11 מיליון דולר מפרסום), ווייד (12 מיליון דולר) ודוראנט (13 מיליון דולר), ובספירה אחרת מרחפים בראיינט (32 מיליון דולר) וג'יימס (40 מיליון דולר). רק ארבעה ספורטאים נוספים הכניסו יותר מ־30 מיליון דולר מפרסום - 55 מיליון דולר של טייגר וודס (גולף, ספורט יחידני), 45 מיליון דולר של רוג'ר פדרר (טניס, ספורט יחידני), 43 מיליון דולר של פיל מיקלסון (גולף, ספורט יחידני), ו־37 מיליון דולר של דיוויד בקהאם - שאמנם מגיע מהכדורגל, אבל כבר שנים שהוא יותר מותג־של־איש־אחד מאשר כדורגלן צמרת אמיתי.

פלויד מייוות'ר ג'וניור. לברון יהיה הספורטאי המכניס ביותר בשנה הבאה? | צילום: רויטרס

אימפריית הרשת

ג'יימס הוא ללא עוררין הכוכב הכי גדול מבין חבורת הכוכבים הזו. האליפות הזו עם מיאמי היט ותצוגות הפלייאוף שלו בשבועות האחרונים אמנם קיבעו סופית את מעמדו ככדורסלן הטוב בעולם, אבל בכל מה שקורה מחוץ לפרקט, הדיון נסגר כבר לפני זמן רב.

כאמור, הוא הכניס בשנה האחרונה 40 מיליון דולר מפרסום בלבד - מה שמציב אותו במקום הרביעי מבין ספורטאי תבל והראשון בקרב ספורטאים מענפים קבוצתיים, בכללם הכדורסל כמובן. בצירוף השכר שלו (14.5 מיליון דולר בעונה שעברה, 16 מיליון דולר השנה), שהיה יכול להיות גבוה בכמה מיליונים אילו לא ויתר על כ־15 מיליון דולר על פני חמש השנים הקרובות כדי לבנות קבוצת כוכבים במיאמי, הוא ניצב גם במקום הרביעי הכללי. "פורבס" מפרסם גם את רשימת הסלבריטאים ה"חזקים" ביותר, ושם ג'יימס נמצא במקום ה־15, שלושה שלבים מתחת לוודס, הספורטאי הראשון ברשימה, והרבה לפני קובי (27). לעמוד הטוויטר שלו יש 5 מיליון עוקבים (מקום שני מבין הספורטאים הפעילים), והוא המשפיע ביותר בקטגוריית "אתלטים" על פי האתר Fan Page List. האתר Famecount, שמתחשב גם בדפי פייסבוק (שם ללברון יש כמעט 11 מיליון לייקים), שם אותו במקום השני בקרב הספורטאים הכי פופולריים בכל האינטרנט. וכן הלאה וכן הלאה.

כוח המשיכה של ג'יימס ושל הפרויקט שלו בסאות' ביץ' לצד ווייד וכריס בוש התבטא גם בנתונים שמפרסמת חברת blufin, המתחמה בניתוח "טלוויזיה חברתית". לפי מחקרים שלה, המשחק החמישי והמכריע בסדרת הגמר של ההיט מול אוקלהומה סיטי הניב 6.3 מיליון תגובות בטוויטר ובפייסבוק - מה שהפך אותו למשדר הטלוויזיה השלישי הכי "מדובר" ברשת השנה, אחרי טקס פרסי הגראמי והסופרבול. 42% מאותן תגובות נגעו ישירות ללברון, 69% דיברו על נושא הקשור להיט. מבין הטופ 10 של משחקי הפלייאוף מחוץ לסדרת הגמר שיצרו הכי הרבה תגובות, מיאמי היתה מעורבת בתשעה.

את סדרת הגמר עצמה ראו כ־18.9 מיליון בני אדם בממוצע למשחק (כמעט 12% רייטינג), הממוצע הגבוה ביותר לסדרה אחרי חמישה משחקים מאז דטרויט־לייקרס ב־2004 (שגם היא נגמרה בחמישה משחקים), ועלייה של 6% בהשוואה לחמשת המשחקים הראשונים בגמר הקודם, שבו מיאמי הפסידה אחרי שישה משחקים לדאלאס מאבריקס. 40% מבתי האב באזור מיאמי צפו במשחק החמישי, והזינוק בפופולריות של ההיט כבר הביא לדיווחים כי פוקס ספורטס פלורידה תחתום עם המועדון על חוזה זכויות שידור חדש שיכניס לקבוצה של מיקי אריסון כ־100 מיליון דולר בשנה - מה שיהיה הסכם השידור המקומי השני הכי גבוה בליגה, רק אחרי זה של לוס אנג'לס לייקרס עם טיים וורנר.

לברון ג'יימס. בסדרת גמר המזרח בין מיאמי לבוסטון צפו 10 מיליון בני אדם בממוצע למשחק, כששלושה משבעת המשחקים הפכו לנצפים ביותר בתולדות הליגה למשחקים המשודרים בכבלים (ESPN). משחק 7 שבר את השיא עם 13 מיליון צופים בממוצע לאורך השידור | צילום: אם סי טי

המספרים מצביעים על וואו

בסדרת גמר המזרח בין מיאמי לבוסטון צפו 10 מיליון בני אדם בממוצע למשחק, כששלושה משבעת המשחקים הפכו לנצפים ביותר בתולדות הליגה למשחקים המשודרים בכבלים (ESPN). משחק 7 שבר את השיא עם 13 מיליון צופים בממוצע לאורך השידור. סך הכל 6 מיליון בני אדם צפו במשחק ממוצע בפלייאוף הזה ב־ESPN, שיא לפלייאוף בכבלים ועלייה של 25% מהעונה הקודמת. המשך ישיר לכך ש־1.9 מיליון בני אדם בממוצע ראו את כל אחד ממשחקי העונה הרגילה ששודרו ב־ESPN - גם כן שיא (שממחיש עד כמה הפלייאוף בליגה הזו חשוב יותר מהעונה הרגילה). גם TNT ו־ABC קבעו שיאים חדשים.

לא רק הגופים החיצוניים שמשדרים את הליגה נהנו מכך. הנהלת ה־NBA דיווחה על עלייה מטורפת של 149% בכניסות לאתר שלה דרך מכשירים סלולריים בהשוואה לשנה הקודמת, ועלייה של 21% ל־7.7 מיליון צפיות ייחודיות באתר האינטרנט שלה מדי יום לאורך העונה הרגילה, עם 2.4 מיליארד צפיות בקטעי וידיאו - קפיצה של 71% מהשנה שעברה, שנחשבה למוצלחת במיוחד. וכל זה - בעונה מקוצרת, עם פחות משחקים, פחות ערבי משחקים, ואחרי חודשים של תשומת לב שלילית בתקופת ההשבתה.

רשת הטלוויזיה של הליגה, NBA TV, שמגיעה בסך הכל ל־60 מיליון בתי אב בארה"ב ומכניסה סכום נמוך של כ־18 סנט לשנה מכל מנוי (לעומת 81 סנט של הרשת המקבילה של ה־NFL, או 5 דולרים של ESPN), נהנתה גם היא מנתוני צפייה מפלצתיים יחסית, עם שיא של 335 אלף צופים ממוצע למשחק (96 משחקים שודרו שם העונה), וקביעת שיא למשחק בודד עם 756 אלף בני אדם שצפו בשידור הדרבי של לוס אנג'לס. הרשת, שצירפה 170 מפרסמים חדשים בשלוש השנים האחרונות, צפויה לממש בקרוב את העלייה בפופולריות גם בזכות פרויקט הפרוגרמינג שלה, כמו זה שהפיק את הסרט הדוקומנטרי "דה דרים טים", שמשך לפני שבוע וחצי 850 אלף צופים לשידור הראשון שלו. הפקת תוכניות וסרטים מקוריים היא אפיק שהנהלת מחלקת הדיגיטל של הליגה כבר הביעה נכונות להגדיל את ההשקעה בו.

מתקרב לג'ורדן

בימים אלה עולה בתקשורת הספורט האמריקאית השאלה "מה יניע את לברון ג'יימס לאליפות בעונה הבאה?". אחרי שנים של קרבות כושלים עם קליבלנד, אחרי המעבר השנוי במחלוקת למיאמי ואחרי הכישלון בשנה שעברה וקיתונות הבוז והשנאה שהמהלכים הללו הנחיתו על קינג ג'יימס (עכשיו כבר מותר לקרוא לו ככה), ברור מה דחף אותו להצלחה הכבירה העונה. אבל כעת, כשהוא כבר אלוף וכולם שוב אוהבים אותו, מאין הוא יביא את המוטיבציה? אם ג'יימס יספק תשובה מוצלחת, דבר אחד ברור: לא רק אוהדי מיאמי ירוויחו מזה, אלא כל תעשיית הכדורסל המקצוענית בארה"ב. בזה, לפחות, ג'יימס באמת מתקרב לרמה של מייקל ג'ורדן.