פישר ידרוש היום: "לגבות עוד 15 מיליארד שקל מס"

המאבק בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין בנק ישראל בסוגיית הכפלת יעד הגירעון ל־3% עולה מדרגה: הנגיד פרופ'

סטנלי פישר אינו מתכוון להרים ידיים מהר כל כך, והיום בנאומו בכנס קיסריה בים המלח, הוא צפוי לפנות לממשלה בדרישה לייצר באופן חד־פעמי גביית מסים נוספת ב־2013 בסכום של 13–15 מיליארד שקל. מטרתו של מהלך זה להביא בכל זאת למצב שבו תעמוד הממשלה ביעד הגירעון שעליו המליץ פישר - 2.5%. 

בבנק ישראל מעריכים כי כל 1% גירעון שווה ל־5 מיליארד שקל, כך שהיעד שעליו המליצו שווה ל־25 מיליארד שקל. להערכת הבנק, עמידה בגירעון בסדר גודל של 2.5% תאפשר לממשלה להפחית את היחס בין החוב לתוצר בתנאי שהמשק יצמח בכ־3.5%.

במקביל, בבנק ישראל מגבשים תוכנית חלופית לקביעת התוואי הפוחת של יעד הגירעון בתקציב המדינה. על פי התוכנית המתגבשת, יוחלף התוואי הפוחת של יעד הגרעון - הנקוב כיום באחוזים מהתוצר - לתוואי כמותי בשקלים. זאת לאחר שהתברר כי גם מקבלי ההחלטות הכלכליות וגם הדרג המקצועי המופקד על הביצוע בפועל, מתקשים לחזות מראש כיצד תתפח הצמיחה במשק לאורך שנים.

בבנק ישראל זיהו כי בשנים האחרונות נרשמה במשק צמיחה גבוהה של כ־5% בשנה, ובמקביל נרשמו גירעונות גדולים בתקציב הממשלה. נתונים אלה הובילו אותם למסקנה כי לממשלה יש גירעון מובנה שמקורו במערכת המס. התוכנית החדשה, שעל גיבושה אמון מנהל חטיבת המחקר בבנק פרופ' נתן זוסמן, אמורה להקל על האוצר לפעול בגזרת המסים.

ד"ר גיל בפמן: "מדינות שיחס החוב־תוצר שלהן עולה לא נראות טוב"

בזמן שהעולם כולו עסוק במשבר המתגלגל ובשאלות הפתוחות המשמעותיות הנוגעות לאיחוד האירופי, עולה החשש כי העיתוי הנוכחי להגדלת הגירעון אינו האופטימלי.

מי שמגלה חשש מפני יחסו של העולם לשינוי המתוכנן בתקציב הישראלי הוא ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי. "כשנפגשתי עם אנשי קרן המטבע לפני כמה חודשים, הדבר הראשון שהם שאלו הוא איך ישראל חוזרת לתוואי תקציבי נכון", הוא מספר. "עד כה היה אפשר לקרוא ל־2012 תאונת עבודה, אבל זו באמת שאלה מהותית כיצד אנו חוזרים לתוואי. לישראל יש יעד ארוך טווח להגיע ליחס חוב־תוצר של 60%, והשנה אנו נעלה לרמה של 75%, כשלפי יעד גירעון של 3% - יחס החוב־תוצר יישאר באותה הרמה. אם יהיה גירעון גבוה יותר - היחס ימשיך לעלות בניגוד ליעד. מדינות אחרות שיחס החוב־תוצר שלהן עולה כך, מתקבלות בעין בוחנת ומסתכלים עליהן בצורה לא כל כך טובה".

מי שמצטרף אל בפמן בחששו הוא פרופ' דניאל דורון, מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי. "אפשר לסמוך על הפוליטיקאים באירופה שהם יעשו הכל כדי שהחיים שלנו יהיו קשים", אומר דורון, בעבר יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אפילו אם היורו לא יתמוטט, כלכלות יתכווצו וזה ישפיע קשות על ישראל".

 

פרופ' יוסי זעירא: "אם יבטלו את חוק עידוד השקעות הון, יכניסו לקופה 8 מיליארד שקל בכל שנה"

"זה לא אסון להעלות את יעד הגירעון לשנה אחת, אבל אם יש צורך בהעלאת מסים עדיף שלא לחכות", אומר פרופ' יוסי זעירא מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית.

זעירא, מי שהיה ראש הצוות הכלכלי בוועדה האלטרנטיבית שהקימו אשתקד ראשי המחאה לוועדת טרכטנברג, טוען כי "המצב כעת מזכיר את מעשי הנשיא האמריקאי רונלד רייגן בשנות השמונים: הוא קיצץ מסים והדבר נתפס כטוב בעיני הציבור. אלא שהקיצוץ במסים הוביל להגדלת הגירעון עד שלבסוף, בתקופה של קלינטון כנשיא, הוחלט לקצץ את התקציב ולפגוע בשירותי הרווחה. עכשיו אנחנו רואים את אותו התרגיל בישראל".

מבחינתו של פרופ' יוסף אדרעי, מומחה מס מאוניברסיטת חיפה, בכל מקרה השעה הנוכחית מחייבת יצירת שינוי בגביית המסים בישראל. "ישראל משתתפת באיזושהי תחרות מסים עולמית, והאקדמיה מזהירה כבר שנים שתחרות כזו תוביל לחיסולה של מדינת הרווחה", הוא אומר.

לדבריו, כדי לקבל יותר מסים על המדינה לבטל את חוק עידוד השקעות הון לחלוטין. חוק זה נולד ב־1959 במטרה לעודד השקעות בתעשייה הישראלית באמצעות מענקים והטבות מס. "כבר שנים אני מתריע שהחוק הזה הוא לא נכון. הוא כבר מזמן היה צריך להימחק מספר החוקים", הוא אומר. "החוק הזה היה תקף למדינה מתפתחת וענייה, ללא מטבע חוץ, כמו שהיינו בשנות החמישים. הבעיה המרכזית היא שהוא מושך חברות באמצעות תמריצי מס ומזניח את ההון האנושי".

לטענת פרופ' אדרעי, ביטולו של החוק עשוי להכניס לקופת המדינה סכום גדול שיכול לסגור את החלל שייווצר אם לא יועלו מסים. "ביטול החוק ייצור הכנסות של 6–8 מיליארד שקל בשנה, וזה לפי חישובי האוצר שיכול להיות שעוד יגדלו".

הוא סבור כי יש לשקול במקביל ביטול חוקים נוספים הנותנים תמריצי מס לשוק ההון: "בישראל אנחנו נוטים לעודד את ההון הפיננסי ולדפוק את ההון האנושי. תמריצי המס לשוק ההון עומדים כיום על 30 מיליארד שקל ומן הראוי שייבדקו בצורה מסודרת".

פרופ' אריק מסקין: "הגדלת גירעון כשהכלכלה במצב טוב מנוגדת למדיניות איתנה"

האם חוסנה של הכלכלה הישראלית עתיד להיפגע לאור כוונותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להגדיל את הגירעון. אם להסתמך על דבריו של חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' אריק מסקין - ייתכן שיש סיבה קלה לדאגה. "העיקרון הכללי של הגדלת הגירעון בזמן שהכלכלה במצב טוב נראה לי מנוגד למדיניות מאקרו־כלכלית איתנה", הוא אומר בראיון בלעדי ל"כלכליסט".

מסקין, שזכה בפרס נובל ב־2007 על מחקריו בתחום תורת המשחקים, עבר לאחרונה ללמד באוניברסיטת הרווארד בארה"ב, לאחר שנים ארוכות של מחקר באוניברסיטת פרינסטון. בימים אלה הוא שוהה בארץ במסגרת תפקידו כראש בית ספר קיץ לכלכלה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית.

לדברי מסקין, המדיניות הכלכלית צריכה להיות של צמצום הגירעון בתקופות של צמיחה - ושימוש בגירעון כדי להתמודד עם תקופות מיתון. "הרעיון הסטנדרטי בכלכלה, מימי השפל הגדול ואילך, הוא שהגישה כלפי חובות צריכה להיות 'אנטי־מחזורית'", הוא אומר. "כלומר, כשהזמנים טובים והכלכלה נמצאת פחות או יותר במצב של תעסוקה מלאה, אתה צריך לשלם את החוב הלאומי שלך - לנסות להיות במצב של עודף תקציבי ולהפחית את החוב ככל האפשר. לעומת זאת, כשהזמנים רעים, כשיש אבטלה גבוהה, החוב יכול לשמש כתמריץ רב־עוצמה כדי לעזור לכלכלה להשתקם בחזרה למצב נורמלי".

פרופ' מסקין מחדד ואומר כי אם בשעת מיתון בכל זאת בוחרים לנקוט גישה הפוכה לזו, ומנסים להוריד את החוב באמצעות קיצוץ ההוצאות הציבוריות - אפשר ליצור אפקט שאותו הוא מכנה "קונטר־פרודוקטיבי". "במקום להקטין את החוב, מה שאתה עושה הוא ליצור יותר אבטלה, להוריד את ההכנסות ממסים אפילו יותר, וזה הופך את הבעיה לאפילו גרועה יותר", הוא אומר.

בהקשרו של הצעד המתוכנן כעת בישראל, מסקין מודה כי הוא אינו בקיא בפרטים הקטנים של המדיניות הנוכחית של נתניהו. עם זאת, כאמור, הוא קובע כי באופן עקרוני הגדלת גירעון יכולה להיות בעייתית. "כשהכלכלה במצב טוב, השאיפה היא להקטין את הגירעון, אולי על ידי העלאת מסים. את הגירעון יש להגדיל כשצריך להחזיר את הכלכלה למצב נורמלי", הוא אומר. "אני לא יכול לקבוע היכן ישראל נמצאת במחזור העסקי, אבל אם היא קרובה לפסגה שלו, אז מדיניות כזו היא כנראה קונטר־פרודוקטיבית”.

פרופ' אביה ספיבק: "זה לא פיזיקה, ואין חוק שקובע מה היעד הנכון. בכל מקרה, אני אמביוולנטי"

הקרב המתנהל בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנגיד פרופ' סטנלי פישר בנוגע ליעד הגירעון עוסק בשני מספרים: 2.5% או 3%. המשמעות של בחירה באחד מהם היא אחת: "0.5% תוצר שווים כ־4.5 מיליארד שקל, שהמימון שלהם יגיע מהלוואות או מהעלאת מסים", אומר פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן־גוריון, אחד ממחברי הדו"ח האלטרנטיבי לדו"ח טרכטנברג, שיזמו ראשי המחאה. "אם יחליטו להשיג את הסכום מהלוואות, כלומר מהגדלת הגירעון, זה ישפיע בצורה משמעותית יותר על יחס החוב־תוצר".

אז מה עדיף בסופו של דבר למדינה? "זו לא פיזיקה", אומר מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אייל גבאי. "אין חוק או היגיון חותך לכאן או לשם. השאלה היא עם איזה גירעון אתה מתחיל ולאן אתה רוצה ללכת". גבאי, אשר היה חבר בוועדת טרכטנברג, סבור כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מעוניין להכפיל את יעד הגירעון "לא בגלל המחאה". לדבריו, "זה מגיע מאמונה של נתניהו שלפיה העלאת המסים תוביל לשקיעה ולמיתון. הוא אינו רוצה ללכת לשם".

"כדי להכניס כסף לקופה עליו גם ליישם את המלצות טרכטנברג, כמו מס עשירים, אבל זה לא הפתרון כי זה מביא רק כמה מאות מיליוני שקלים וצריך מיליארדים", אומר גבאי. "אני מבין את ההיגיון של נתניהו שפועל על רקע האטה בצמיחה, אבל האם אני בעד הגדלת הגירעון? אני אמביוולנטי".

ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן סבור מצדו כי בכל הנוגע לוויכוח בין 2.5% ל־3% אין הבדל גדול. "העולם לא יתרסק לא משיעור כזה ולא מהשיעור השני", הוא אומר. "חלק מהדיון סביב זה הוא למעשה מסך עשן שבא לכסות על הכישלון הניהולי ועל אי־ריסון תקציב הביטחון. במקום לדון בדברים אלה, נותרנו עם הוויכוח סביב האם צריך להעלות את זה ל־2.5% או ל־3%. בתור חבר ועדת הכספים אני כלל לא יודע מהו הגירעון האמיתי".

יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני נשמע רגוע יותר בהתייחסו לשוני בין שני השיעורים הנמצאים במחלוקת: "זה לא הבדל קריטי. רק כשמגיעים לאחוזים גבוהים יותר זה נהיה משמעותי".

השתתפו בכתיבה: אמנון אטד, אורי פסובסקי, תומר אביטל, מישל אודי והדר קנה