מי את אופ"א?

עד חצאי הגמר, טורניר יורו 2012 סיפק 69 שערים ב־28 משחקים. 20 מהשערים היו נגיחות. שיא חדש (הקודם עמד על 17 ב־2004). אנדי רוקסבורו, המנהל המקצועי של אופ"א, ביקש שלא להסיק מסקנות מאחר ש־28 משחקים הם לא מספיק משחקים כדי לשאוב מהם מסקנות. אבל מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, מיהר לקחת על העניין קרדיט ואמר: "השופטים מאחורי השער גורמים לכך שיהיו פחות אחיזות בחולצות, מה שמאפשר לשחקנים אחרים לעלות לנגיחות ולכבוש".

מישל פלאטיני, שמתנגד לכל צירוף של סיוע טכנולוגי לשופטים, לוקח קרדיט שלא ממש מגיע לו. רק חצי מהנגיחות נכבשו במצבים נייחים, ועל פני משחקים רבים יותר - בליגת אירופה ובליגת האלופות, שם גם כן משתמשים ב"שופט החמישי" מאחורי השער - לא ראינו עלייה בשערי נגיחות. בנוסף, האחיזות בחולצות מעולם לא הפסיקו.

לפי ג'ונתן ווילסון, סופר הטקטיקה האנגלי, הסיבה העיקרית לשערי הנגיחות היא הכדור של אדידס שיוצר עבור יורו 2012. ה־Tango 12 הוא הכדור הטוב ביותר שיוצר בזמן האחרון - הרבה יותר יציב באוויר, איכותי ואהוב על ידי השחקנים מהכדור שייצרו עבור מונדיאל 2010, ה־Jabulani. קל מאוד למתוח ביקורת על הרשויות, אבל נראה שעם ה־Tango 12 אופ"א והספונסרית הראשית שלה, אדידס, עשו משהו טוב.

וכאן, בערך, מסתיים כל הטוב שעשתה אופ"א.

כי כשבחצאי גמר, שלא לומר בהרבה משחקים, יש קרחות ביציעים ושתי המדינות צפויות לצאת מופסדות בטווח הארוך מאירוח הטורניר, וכשבמקביל אופ"א צפויה לסיים אותו ברווח תפעולי עצום - ובכן, קצת קשה לפרגן.

רווחי? יופי! הצלחה!

אופ"א קיבלה החלטה אמיצה לקיים את הטורניר באוקראינה ובפולין. אבל אוהדים רבים נמנעו מלהגיע לאוקראינה, בעיקר בגלל מחירי עושק, ואפילו פלאטיני כינה חלק מבעלי המלונות באוקראינה "בנדיטים ופושעים". בנוסף, תקריות גזעניות ואירועים אלימים השאירו טעם מר בפה. אבל אל דאגה, אופ"א תכתיר את הטורניר כהצלחה, בעיקר כיוון שהיא תרשום ממנו רווחים.

אבל האם זה תפקידו של ארגון הכדורגל האירופי? פלאטיני עצמו כתב בדו"ח השנתי של אופ"א, "המשימה שלנו היא לשים את הכדורגל במקום הראשון, לנהל תחרויות בצורה היעילה ביותר, ולספק לשחקנים את הבמה שעליה הם יוכלו לייצר רגשות, אינטנסיביות ובידור, שבזמנים של משבר וחרדה יש להם ערך גבוה מאוד בתוך החברה".

אז נכון, היורו הזה אכן הניב רגעים כאלה, אבל האם הוא היה יעיל? ומה עם "החברה"? האם אופ"א, גוף ללא מטרות רווח, הוא בכלל חברתי? האם הוא עושה מספיק כדי לקדם כדורגל כמנוע לקידום חברתי? האם הוא עושה מספיק כדי לשפר את החברה שבה הוא נמצא, או האם הוא הפך לגוף שמטרתו היא בראש ובראשונה כספית ושמירה על חבריו העסקנים כמו "החברה־האם" פיפ"א?

כסף, כסף, כסף

אופ"א היא גוף עם מחזור של 1.4 מיליארד יורו בשנה, ומה שמרשים באמת זו הצמיחה האדירה בהכנסות, מ־659 מיליון יורו ב־2005. יותר מ־100%. סך הכל, בין 2009 ל־2011 הכניסה אופ"א 3.6 מיליארד יורו, וזה מרשים במיוחד, לאור העובדה שבין 2005 ל־2007 הכניסה אופ"א 2.5 מיליארד יורו. הצמיחה מרשימה עוד יותר, אם מחשיבים את העובדה שמ־2008 העולם נתון במשבר כלכלי.

באופ"א מייחסים את הצמיחה הזאת ל"קונספט השיווק המרכזי (מכירת זכויות השידור והפרסום בחבילה קולקטיבית אחת ולא כל קבוצה לעצמה), ולעלייה הבלתי נגמרת בפופולריות של תחרויות הדגל של אופ"א".

מנוע הצמיחה הוא זכויות השידור (צמיחה מ־485 מיליון יורו ב־2005 ל־1.1 מיליארד יורו ב־2011). ליגת האלופות, שבה מיוצגים מותגי הספורט החזקים בעולם, היא האחראית העיקרית לעלייה הזאת, ובכלל ל־80% מההכנסות של אופ"א. משחקי היורו אחראים לשאר ההכנסות. שאר הטורנירים של אופ"א, כולל אליפות אירופה עד גיל 21, שישראל תארח ב־2013, מפסידים כסף.

גם הספונסרים של אופ"א משלמים יותר. מהכנסות של 135 מיליון יורו ב־2005 להכנסות של 275 מיליון יורו ב־2011. ועדיין, רוב ההכנסות מגיעות מזכויות השידור. וזכויות השידור עולות בכל העולם - אז קשה לפרגן לאופ"א על כך. כפי שדון גארבר, הקומישינר של ה־MLS, הגדיר זאת, "התוכן הוא מלך וספורט הוא מלך המלכים". בעידן הזה, שבו אנשים יכולים לבחור מה ומתי הם צופים בטלוויזיה, בזכות הממירים הדיגיטליים (מה שאומר שהם גם מוותרים על הפרסומות), הספורט הוא הדבר היחיד כמעט, יחד עם טקסים וריאליטי מסוג מסוים, שעדיין מחייב אנשים לשבת מול הטלוויזיה באותה השעה כדי לצפות בשידור החי. ולכן הספורט הוא נכס אדיר עבור חברות התקשורת, שחיות על הרייטינג שהוא מביא. ובכלל, אם נשווה את ההכנסות של אופ"א להכנסות של גופי הספורט האמריקאיים, שמחזיקים בנכסים ספורטיביים הרבה פחות פופולריים בעולם כמו פוטבול, בייסבול וכדורסל - הרי שגם ה־MLB, ה־NBA, ה־NHL (הוקי), ובטח ובטח ה־NFL, מכניסות הרבה הרבה יותר כסף מאופ"א. וגם חוו צמיחה גדולה יותר מזו של אופ"א.

הסיבות לכך רבות, והן בעיקר באשמת אופ"א, גוף פוליטי ושמרן הנגוע בצביעות רבה שייתכן שהיא זו שמקשה עליו להפוך לגוף הספורט המכניס ביותר בעולם.

איך זה בא לידי ביטוי? קודם כל, רק 1% מההכנסות של אופ"א מושקע ב"פיתוח הכדורגל". לשם השוואה, 2% מושקעים ב"טכנולוגיה ובמדיה". מה זו ההוצאה הזו? הסיפור הבא עשוי לספק לנו תשובה.

אסטרטגיית אונליין?

ביום שיורו 2012 יצא לדרך, אנשי 101GreatGoals.com, אתר שמספק לגולשיו לינקים לשערים שהובקעו ברחבי העולם, קיבלו מכתב מאיים מאופ"א שדרש שיפסיקו להעלות "תכנים השייכים לאופ"א". ב־101GreatGoals.com, שרגילים למאבק מול הפרמיירליג, הקנאית לזכויות השידור שלה, ענו במפורש שלא הם מעלים את הלינקים ליוטיוב, או לכל אתר שיתופי אחר, אלא אנשים פרטיים, ושהם רק מפנים את הגולשים אל התכנים הללו.

אופ"א לא יכולה לנצח בקרב מול 101GreatGoals.com, אבל זה לא מפריע לה לדרוש מכל אתר שיתופי להוריד תכנים השייכים לה. יש לה אנשים שכל תפקידם הוא למצוא קליפים כאלה ברחבי הרשת ולדרוש להסירם - אחד־אחד. נסו לחפש את הפנדל של אנדראה פירלו נגד אנגליה, ותגלו שרוב הקליפים ביוטיוב לא קיימים עוד. ועדיין, תוכלו למצוא את הפנדל של פירלו באתר סיני, רוסי או הונגרי, ואפילו ביוטיוב. זה משחק של "הכה בחפרפרת". קרב שאופ"א לא יכולה לנצח בו.

אופ"א יכולה לעשות הרבה דברים כדי להפסיק את המרדף הבלתי אפשרי הזה. ה־NBA למשל, משתף פעולה עם יוטיוב ומשיג חשיפה אדירה בזכות זאת באתר שלו וביוטיוב, מה שעוזר לחשוף ספונסרים וגם מפיץ את הבשורה ברחבי העולם.

בנוסף, אופ"א מגדירה את עצמה כ"שומרת על המשחק", ומטרתה "לעזור ולטפח את שורשי המשחק, כדי שזה יספק תשתית רחבה שעליה הכדורגל יוכל לצמוח". איך בדיוק הסרה של קליפים ביוטיוב עוזרת "לכדורגל לצמוח"? למה למנוע מילד או ממבוגר למצוא את הרגע האהוב עליו של השחקן האהוב עליו ביורו 2012? איך זה עוזר לו להתחבר למשחק, אם הוא לא מצליח לצפות באירועים שהופכים את המשחק הזה לכל כך אהוב?

אופ"א טוענת שזה מתוך שמירה על האינטרסים של בעלי זכויות השידור. גם זו טענה מגוחכת, הרי אנשים בכל מקרה יושבים מול הטלוויזיה כדי לצפות במשחקים. ומה שגורם לאנשים לצפות למשחק הוא הבאזז סביבו. די נכון לומר שאופ"א צריכה אתרים כמו 101GreatGoals.com, שעושים לה שיווק חינם, גורמים לאנשים לראות רגעים גדולים ממשחקים, ובסופו של דבר מסייעים ליותר אנשים להתחבר למשחק הזה. אבל אופ"א, שאסטרטגיית האונליין שלה מיושנת, עדיין נלחמת באתרים האלה ומתעקשת לפגוע בהם.

נלחמים בגזענות?

ניקלאס בנדטנר, חלוץ דנמרק, כבש שער נגד נבחרת פורטוגל, וחגג כשהוא מוריד טיפה את מכנסיו וחושף תחתונים ממותגים של Paddy Power, חברת הימורים אירית. החלוץ הדני חטף קנס של 100 אלף יורו והרחקה מהמשחק בגלל העניין הזה, שנקרא Ambush Marketing, או שיווק גרילה.Paddy Power, שחתמה על החסות עם חלוץ ארסנל, הבטיחה לשלם את הקנס וזכתה ליחסי ציבור חיוביים מאוד, בעקבות הפרשה, כולל הפיכתה לשיחת היום בטוויטר. אופ"א, מצדה, רואה את הקנס הגבוה על בנדטנר והרחקתו, כהגנה על הספונסרים. אבל קשה להגיד שהיא הגנה עליהם, הרי Paddy Power אינה ספונסרית רשמית של היורו, והיא הגוף היחיד שהרוויח מהפרשה הזאת. עובדה: הזכרנו את שמה שלוש פעמים בפסקה הזאת.

אופ"א יצאה עוד יותר רע מהפרשה, כיוון שהקנסות שהטילה על התנהגות אלימה וגזענית החווירו ביחס לקנס על הפעילות השיווקית, שאילו היתה מתעלמת ממנה, לא היתה ממריאה בכלל. כמה החווירו? ובכן, השחקנים שהעירו הערות גזעניות לאורך השנים נקנסו בסכומים שלא חצו את הרף של 20 אלף יורו. גם התאחדויות כדורגל נקנסו פחות בגלל התנהגות אלימה וגזענית של אוהדיהן, בין 20 ל־80 אלף יורו, עשרות אחוזים פחות מהקנס האדיר שהוטל על בנדטנר, שכל פשעו היה טריק שיווקי. איזה מסר של לחימה בגזענות עובר לקהל הצופים כשטריק שיווקי נתפס כחמור יותר מאלימות וגזענות?

אופ"א? סרסורים

ואם כבר מתעסקים בבעיות חברתיות, אז הנה אחת שאופ"א לגמרי התעלמה ממנה למרות החומרה שלה. באוקראינה, על פי הערכות רשמיות, יש 12 אלף נשים שמעורבות בתעשיית המין. גורמים לא רשמיים מדברים על מספר גבוה בהרבה. אלכסנדרה שבצ'נקו, פעילה בארגון Femen שנלחם בתופעה, טוענת שאופ"א התעלמה מהבעיה לחלוטין, ולא סייעה אפילו במעט כדי להעלות אותה על סדר היום. לפי שבצ'נקו, "אופ"א מתעניינת רק בכסף.

טורנירים מהסוג הזה מביאים הרבה תיירות מין. פנינו לאופ"א כדי שיתייחסו לנושא במשך שלוש שנים, שייצאו נגד התופעה. אבל כלום לא קרה, מלבד שברגע שהתחלנו את הפניות לאופ"א, נעמדו שוטרים מחוץ למשרדים שלנו במשך 24 שעות. הם אפילו לא הגיבו. אופ"א, במובן הזה, עוזרים לסרסורים. פלאטיני הוא הסרסור הראשי". נשות Femen התלוננו גם על "פעילות מניעה" של הרשויות נגדן כדי למנוע מהן למחות נגד היורו.

ונסכם בפוליטיקה

מישל פלאטיני צריך את קולות ההתאחדויות הקטנות, וזאת כדי להבטיח את מקומו כנשיא אופ"א ובסופו של דבר כנשיא פיפ"א. לכן, לאורך הקדנציה שלו, הוא התמקד בלעשות הנחות להתאחדויות הקטנות ולפתוח עבורן דלתות לאירועים הגדולים ביותר של אופ"א, ובאופן טבעי גם לכסף הגדול שהאירועים הללו מייצרים.

בליגת האלופות נסללה, למשל, הדרך לשש אלופות ממדינות קטנות. מה שהוביל לדילול האיכות של התחרות ולשלבי בתים שמוגדרים על ידי רבים כמשעממים. ואותו דבר יקרה גם ליורו, טורניר שהפורמט שלו הוא הכוח שלו. טורניר שמכיל את 16 הקבוצות הטובות ביותר באירופה ובו כל משחק הוא משחק חשוב. את הטורניר הבא תארח צרפת, ויהיו בו 24 נבחרות. כמעט חצי מהתאחדויות הכדורגל באירופה. זה יוביל לבתים הרבה פחות מאוזנים. אופ"א אומרת שהנוסחה פשוטה: יותר משחקים = יותר כסף. אבל זה לא בהכרח נכון. ההיפך. ככל שמשחק בודד חשוב יותר, כך הטורניר שווה יותר. ברגע שיש יותר משחקים שוליים, במיוחד של קבוצות קטנות נגד קבוצות גדולות, כך כל משחק הופך פחות מעניין. הערוצים בעולם לא ישלמו יותר על משחקים כמו סלובניה נגד בלארוס, או נורבגיה נגד סלובקיה. הכוח של היורו הוא במשחקים כמו אנגליה־צרפת, איטליה־ספרד, או גרמניה־הולנד, כבר בשלב הבתים. אופ"א דיללה את האיכות של הטורניר לטובת ריצוי המצביעים הפוטנציאליים של פלאטיני.