האוזר ברוח המחאה: חותך את עמלות ההפצה שמשלמות קרנות הנאמנות לבנקים

יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר עולה על גלי המחאה החברתית ויוצא בשינוי דרמטי בשוק קרנות הנאמנות: אחרי המהלך שיזמה רשות ניירות ערך להוזלת דמי הניהול בחיסכון ארוך טווח, הרשות פותחת במהלך להפחתת עמלות ההפצה שמשלמים מנהלי הקרנות לבנקים. המהלך הנוכחי של רשות ניירות ערך נועד כדי להקל על הגופים המנהלים כספים בשוק ההון במטרה שיוכלו להוזיל את דמי הניהול בקרנות סולידיות לצרכן הסופי. רשות ניירות ערך מבטיחה במסגרת המהלך שהוזלת עמלות ההפצה תגיע לצרכן הסופי ולא תיספג רווח עודף בידי מנהלי הקרנות.

עבור קרנות כספיות ישולמו מנהלי הקרנות עמלת הפצה לבנקים של 0.1% במקום 0.125%. בקרנות סולידיות עמלת ההפצה תעמוד על 0.2% במקום 0.25% ובשאר הקרנות 0.35% (במקום 0.8% לקרנות מנייתיות ו-0.4% לשאר הקרנות). מנהלי הקרנות יחויבו להפחית את דמי הניהול שהם גובים מהמשקיעים בהתאמה.

הנפגעים העיקריים מהמהלך של האוזר יהיו הבנקים שחלק מעמלות ההפצה שהם מקבלים יחתכו משמעותית, כך שמבחינתם מקור רווח משמעותי ייפגע.

למהלך שתי מטרות נוספות: הסרת חסמים בפני מנהלי קרנות שמבקשים להציע מוצרים בדמי ניהול נמוכים במיוחד והקטנת פוטנציאל ניגוד העניינים בייעוץ על ידי קביעת עמלה אחידה לקרנות נאמנות מנייתיות ולקרנות אחרות שאינן סולידיות.

בשנת 2005 אישרה הכנסת חקיקה שתכליתה יישום המלצות ועדת בכר. בחקיקה זו, נקבע, בין היתר, מודל תגמול בתחום הפצת קרנות הנאמנות, המבוסס על תשלום עמלות הפצה בידי היצרנים למפיצים (בשונה ממודל התגמול הנהוג לגבי ניירות ערך, המבוסס על תשלום בידי המשקיעים). מאחר ועיקר הפצת הקרנות מתבצעת בידי הבנקים, העוסקים גם בייעוץ השקעות, משמעות הדבר היא שמודל זה הסדיר את אופן תגמול הבנקים המפיצים קרנות נאמנות ומעסיקים את יועצי השקעות בידי היצרנים, מנהלי הקרנות.

בתקנות המסדירות כיום נושא זה, קבועים שיעורים מרביים של העמלה אותה רשאי מפיץ לגבות ממנהל קרן, ורשאי מנהל קרן לשלם למפיץ, ביחס לארבעה סוגים של קרנות: 0.8% לקרנות מנייתיות, 0.25% לקרנות סולידיות (אג"ח ממשלתי לטווח של עד שנתיים), 0.125% לקרנות כספיות ו-0.4% לשאר הקרנות. בפועל כל הבנקים גובים את השיעור המרבי ועל כן למעשה קובעות התקנות את שיעורי העמלות הנהוגים בענף.

עמלת ההפצה - החסם העיקרי בדרך להוזלה

מבדיקה מקיפה שנעשתה ברשות עולה כי עמלות ההפצה בשיעורן הנוכחי מהוות חסם משמעותי בפני הצעתן של קרנות הנאמנות בדמי ניהול נמוכים יותר.

כך למשל, מנהל קרן מנייתית המחויב כיום בתשלום לבנק המפיץ את יחידותיו בשיעור של 0.8% לשנה משווי היחידות המוחזקות באמצעותו למעשה מנוע מלקבוע את שכרו בשיעור הנמוך משיעור זה. בקרנות כספיות, בהן רגישותו של המשקיע לדמי הניהול גבוהה במיוחד, מהווים תשלומי מנהל הקרן לבנקים כשלושה רבעים בממוצע מכלל הכנסותיהם מדמי הניהול. אפקטיביות ההפחתה של עמלות ההפצה על גובה דמי הניהול הוכחה בעבר באופן מובהק, כאשר עם הטלת האיסור על גביית עמלת הפצה בקרנות מחקות מנייתיות בתחילת שנת 2008, ירד שיעור דמי הניהול הממוצע בהן לכ-0.18%, לעומת כ-2.8% בקרנות המנייתיות שמנהליהן משלמים עמלת הפצה של 0.8%.

נוסף על ההיבט של עלויות המוצר למשקיע, מצב בו בהתאם לשיעורים הנהוגים היום, בנק עשוי להיות מתוגמל בשיעור כפול ביחס לקרן מנייתית לעומת קרן אחרת שעשויה להיות מאופיינת בפרופיל סיכון דומה (למשל קרן המתמחה בהשקעה באג"ח בסיכון גבוה) מגלם בחובו פוטנציאל ניגוד עניינים גבוה וספק אם יש לו הצדקה עניינית.