השבוע/ סרט עם סוף רע

בהלוויתו של יצחק שמיר אימץ נתניהו את ה"אחדות" שהתגלגלה לפתחו מתוך הביוגרפיה של שמיר, וטרח להזכיר שגם אנשי עקרונות נאלצו לעתים להתפשר. מופז ישב בשורת המכובדים, ובעיניים מצועפות חשב על מילה נרדפת לשקרן. הוא לא יכול לומר שוב "ביבי שקרן". הרי"ש שלו מתגלגלת מדי, כלי התקשורת השמיעו אותה באוזניו שוב ושוב אחרי שחירף נפשו להצלת קדימה מספסלי האופוזיציה.

התרגיל שעשה לו ראש הממשלה מסריח, למקורביו אמר שנתניהו הונה אותו. אבל חוץ ממנו אף אחד לא התרגש, שהרי התרגיל שהוא עשה היה לא פחות מסריח. פוליטיקה, גם אם ההשוואה לא מלבבת, היא כמו בית שימוש, לפחות פעמיים ביום הריח שם לא משהו.

אותה שעה נרשמה במאהל הפרייארים עלייה במפלס האכזבה. הפרייארים, עד כמה שזה יישמע נאיבי, תלו תקוות בוועדת פלסנר. יתרה מזאת הם התפתו להאמין שראש הממשלה, שהביט להם בלבן של העין, לא יחזור בו מהצהרותיו להסדיר את השוויון בנטל. ראש הממשלה מעריך מאוד את הפרייארים. גם הוא היה פרייאר עד שנסע לאמריקה, אבל כשהיה צריך לבחור מה טוב למדינה, כלומר מה טוב לראש הממשלה, הוא העדיף את השותפים הקואליציוניים שלו.

עם הקואליציה שלו נתניהו מרגיש לואי ה־14. נתניהו רואה את העתיד שלו, וכמאמר לואי ה־14 המדינה זה אני. הפרייארים, כמו שמקובל לומר, יתחלפו. הוא לעומתם יישאר.

הונאה זו מילה חריפה למדי אבל היא לא זוכה אצלנו לכותרות מרעישות. עד המדינה במשפט הולילנד עלה השבוע מדי יום על דוכן העדים ותיאר תסריט שכמו נלקח מסדרת המאפיה "הסופרנוס". נדמה לי שמה שראוי למחקר אקדמי הוא הסיקור התקשורתי של המשפט - שלכאורה חושף את תרבות ההון, שלטון וריקבון במרעה. למרות שלל הסיפורים הפנטסטיים שנחשפים שם הוא לא בדיוק פותח את מהדורות החדשות ונדחק במקרה הטוב לעמודי האמצע של העיתונים.

מי שקיבלה ובצדק תשומת לב השבוע היא נבחרת הכדורגל של ספרד, שזכתה שוב בגביע היורו והעניקה כמה רגעי אושר מתוקים במיוחד לעם הספרדי שחווה משבר כלכלי קשה. מה לא היינו נותנים כדי לזכות פעם אחת ברגע אחד של אושר מכדורגל ישראלי מוצלח? ועד שזה יקרה נמשיך להתבשם מכדורגל אירופי ומרכילות על אושיות קולנוע מהוליווד.

תביעת הגירושים שהגישה השחקנית קייט הולמס מבעלה השחקן טום קרוז הציפה גל של סיפורים הזויים על כת הסיינטולוגיה, שקרוז הוא אחד מכוהניה הבכירים. התסריט נכון לעכשיו הוא שהולמס נמלטה לניו יורק והצילה את סורי בתם המשותפת ממחנה לחינוך מחדש של כת הסיינטולוגיה. אין כמו סרט שיוצא משליטה, קופץ מהמסך ומתהלך ברחובות כאילו הוא החיים עצמם.