מסע בין שדרוגים : האם גם ענף ההובלות השתדרג או שזה רק נראה כך ממבט ראשון?

ענף ההובלות עבר מהפך. עד היום פנייה למוביל הייתה משולה לביקור במוסך - אתה יודע עם מה אתה נכנס, אבל אין לך מושג איך תצא משם. רוב הסיכויים שזה יהיה עם נזקים כלכליים בלתי צפויים ועוגמת נפש שהיא, יש להודות, צפויה למדי. הרי אובדן השליטה מתחיל ברגע בו הסכמת להתמסר למוסכניק - הכנסת את הרכב בשערי המתחם או לחלופין, אבל באופן כמעט זהה, למוביל - אתה יושב בבית ארוז שכל תנועה בו משמיעה הד בידיעה ברורה כי בתוך שעות ספורות אתה חייב להחליף בעלות.

לטורים הקודמים:

בעיטה למשקוף

הקרב יורד לפרקט

איך הפכנו מומחים לברזים

כמה עולה מזגן מתנה?

הקבלן ועונשו

אך הפעם התחושה היא שלא רק אנחנו, אלא גם ענף ההובלות עשה לעצמו שדרוג. חסל סדר משה עם החריץ שהשאיל טנדר מבן דודו ליום שישי ומתחזה למוביל מנוסה שיצליח להעביר את הסרוויס של הסבתא, לפחות מפתח הבית עד המעלית בלי לשבור דבר.

היום כמובן לכל איש יש אתר אינטרנט. הטכנולוגיה אף מאפשרת לערוך מעין מכרז בין מובילים פוטנציאליים, כך שלפחות לרגעים ספורים ניתן לקבל תחושה, גם אם מטעה, שאתה זה השולט במצב. יתרה מכך, אתה אפילו מרגיש מחוזר. המובילים המשודרגים מכירים היטב את בעיות העבר ומוכנים לפתור את הכל מבעוד מועד ובצורה סטרילית.

כך מצאנו את עצמנו מארחים כמעט מדי ערב במשך שבוע לא את המוביל עצמו, אלא את נציגו המצוחצח והמבושם, כלומר מנהל השיווק. מנהלי השיווק מגיעים עם מיטב חומרי הסברה החל מברושורים מעוצבים ומוקפדים ועד כדי אייפד שלתוכו הוטענו תמונות מזוויות שונות של המשאיות הנוצצות שהועמדו לגמרי במקרה בנוף כפרי מזמין, צילומי ארגזים חדישים עם סגירה חכמה למניעת שבירה ותמונות (עם אפשרות הגדלה) לבחינת הטקסטורה של נייר הפצפצים שבו יארזו רהיטייך, שלפתע מרגישים כמעט ולא ראויים לכל הפאר הזה. לעטוף רהיטים בשמיכות וסדינים? זה כל כך ניינטיז.

ויש כמובן מכתבי המלצה וזה כבר ממש חריג. ניסיתי להיזכר על איזה מהמובילים שעבדתי עמם בעבר הייתי ממליצה - על ההוא שסירב לעזוב את ביתי החדש בתום ההובלה והתעקש להישאר לבירה? על זה שצרח עליי למה יש לי כל כך הרבה ספרים? או על האחרון חביב שאמר שצריך להביא עוד משאית וזה כבר יעלה לי?

בתום שבוע אודישנים, חתמנו באווירה חגיגית ומחוייכת על הסכם עם המוביל הנבחר (אל דאגה, זה עדיין לא ה-מעבר לדירה המשודרגת, אלא חניה זמנית). התחושה הייתה שאנחנו שוב רוכשים שקר מעוצב כלשהו לבית החדש ולא מזמינים שלושה-ארבעה גברים מיוזעים אלינו הביתה שבשלב כלשהו כמובן ישברו כמה דברים, אולי לא מעוצבים, אבל יקרים ללב.

קאט. נשמע לא מציאותי? זה כנראה כך, משום שכל אינטראקציה עם המוביל שנעשתה לאחר חתימת ההסכם, התחילה להזכיר באופן מחשיד את המובילים של פעם. על אף שהובהר ונחתם כי המחיר כולל הכל, אבל לגמרי הכל, מהטלפון הראשון למוביל התחיל להתברר שיש דברים שלא משתנים.

"שלום, אשמח לקבל את הארגזים שהבטחת לנו כדי להתחיל לארוז". שתיקה והמהום מצדו השני של הקו: "אההה, כמובן, אני יכול להביא לך אותם הביתה (זה לא מה שסיכמנו?) תמורת 50 שקל או שתבואי לקחת אותם בעצמך ואז זה חינם". אני, שגם לאחר שהוצאתי אלפי שקלים על אסלות וברזים, מנסה להיות נאמנה ל"חינם", מצאתי את עצמי עומדת ליד משאית חונה שעשרות ארגזים נערמו במעמקיה ותוהה האם לחלוץ את נעלי העקב לפני שאני מטפסת לתוכה או להיחלץ מהפמיניזם הלא הכרחי ולהזעיק את י' היקר. לאחר שהאפשרות השניה נבחרה והארגזים החינמיים הגיעו הביתה, התברר שהם כלל לא מיוחדים ומישהו אפילו כבר עשה עליהם סיבוב. על כולם כבר נכתב בכתב יד של מישהו אחר "החדר של נועה" ו"שמיכות חורף" שלא לדבר על אלו שהתנוסס עליהם בגאון הכיתוב "נעליים", מה שכמובן פסל אותם מלעלות לשלב הבא.

גם הטלפון הבא למוביל לא היה מעודד וזה כמובן בלי לציין שלפתע הוא הפך לקשה יותר להשגה, אבל בכך אפשר להאשים אולי גם תחילת של עונת הנדידה הגדולה של הישראלים. "אני בכל זאת אזדקק לארגזים נוספים ורצוי חדשים". שתיקה ואז צחוק מעברו השני של הקו: "עוד ארגזים? חדשים? את צוחקת עליי, אין לי כלום. אני בעצמי עובר דירה ועוד לא הצלחתי לארגן ארגזים לעצמי, אולי בשבוע הבא". למה יש לי תחושה שלי זה יעלה יותר?

אין חכם כבעל ניסיון:

עדיין אין תובנות, נדמה לי שיהיו הרבה בשבוע הבא, לאחר ההובלה.