אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: מרוסיה בצנזורה צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: מרוסיה בצנזורה

משטר פוטין ממשיך את מאבקו ברשת החופשית, בריטיש אירווייז מכחישה שהיא אוספת מידע על נוסעים, גוגל בתרגיל נוסח הטייקונים הישראלים והאם באמת נראה משרד ללא נייר

08.07.2012, 15:03 | יוסי גורביץ

רוסיה אמנו, פוטין אבינו...

הלוואי שהיינו יתומים.

משטר פוטין לא יודע איך לבלוע את הרשת. הוא כבר השתלט על העיתונות הכתובה ועל הטלוויזיה (ומי שלא הבין את הרמזים הבוטים שלו, נרצח) אבל על האינטרנט הוא לא הצליח להשתלט, כנראה משום שקולונל הק.ג.ב. המקשיש מבין היטב איך פועלת התקשורת הישנה אבל לא מבין את החדשה. מה שאמר לאחרונה אריק שמידט על האביב הערבי – שהשליטים הערבים היו זקנים מכדי להבין את הרשת, זלזלו בה ועל כן לא היו ערוכים מולה – נכון כנראה גם לפוטין, החבר הכי טוב של הדיקטטור מדמשק.

פוטין ואינטרנט, סיפור אהבה, צילום: אי פי אי פוטין ואינטרנט, סיפור אהבה | צילום: אי פי אי פוטין ואינטרנט, סיפור אהבה, צילום: אי פי אי

אבל המשטר הוא אורגניזם לומד. ההתנגדות העזה להכתרתו מחדש של פוטין כנשיא רוסיה – אלה ממש לא היו בחירות חופשיות – הגיעה בעיקרה מהרשת, ועכשיו הוא מגשש אחרי דרכו להפוך גם אותה לכלי שלו. היו דיבורים על כך שרוסיה תיצור לעצמה רשת חברתית משלה, אבל ספק אם השטיק הזה יעבוד: מי יתחבר אליה, חוץ מהכבשים שכבר בעדר של פוטין?

 

אז עכשיו הולכת רוסיה בדרכה של סין: היא מתחילה לבנות רשימת אתרים אסורים. הרשימה אמורה לכלול פורנוגרפיה (כמובן), אזכורים לסמים וכן אתרים שמקדמים התאבדות או "רעיונות קיצוניים" אחרים. בהתחשב בכך שעיריית מוסקבה אסרו לאחרונה על מצעדי גאווה עד 2112, ושהרעיון הזה נקלט היטב גם על ידי ערים אחרות ברוסיה, סביר להניח שבקרוב כל אתר שידבר ברוסית על הומוסקואליות ייעלם.

חמור מכך, עצם הביטוי "רעיונות קיצוניים" כל כך רחב, שהוא בהחלט עשוי לכלול את כל ההתנגדות לפוטין. אחרי הכל, במשטר שבו התחנך פוטין ובארגון שבו החל את חייו הבוגרים התנגדות למשטר נחשבה לסוג של מחלת נפש, ואנשים אושפזו בגללה בכפיה. אם לפוטין יש שכל, ויש לו, הוא לא יחסום את כל האתרים העוינים לו במכה: הוא יאכל אותם אחד אחד, כדי להתיש את האופוזיציה וכדי לגרום לכל מי שיכול לברוח אל מחוץ לרוסיה. שם הם יהיו מועילים פחות ומסוכנים פחות.

  

שערוריית הפרטיות של בריטיש אירווייז

חברת התעופה בריטיש אירווייז ידועה באיכות השירות שלה, ובחברה הגיעו לאחרונה למסקנה שהם צריכים לשפר אותו על ידי זה שיתנו למשתמשים קבועים חוויית שירות שמזכירה הגעה למסעדה שבה הבעלים מכיר אותך.

לשם כך, החליטה החברה לבנות תיקים אישיים ללקוחות האלה, שיכילו את כל המידע עליהם מנסיעות קודמות שלהם עם החברה. אם זה כל מה שהיא היתה עושה, אף אחד לא היה מצייץ. אבל היא החליטה ללכת צעד אחד הלאה, ולהכניס לתיק שלהם גם תמונות שלהם מגוגל, כדי שהדיילים יוכלו לזהות את הנוסעים בעלייתם למטוס או אף קודם לכן, ולגשת אליהם כדי לברך אותם. כמובן, השירות לא מיועד לאנשים מהשורה, אלא יותר לטייקונים ושאר נוסעי המחלקה הראשונה. כל זה נעשה מבלי לקבל את הסכמתם מראש של הלקוחות.

 

מטבע הדברים, הידיעה עוררה שערוריה זוטא, ובבריטיש אירווייז מתעקשים שהם עומדים בדרישות חוק הפרטיות הבריטי. עצה לדובר החברה: אף פעם תשתמש בחוק כקו הנסיגה שלך. החוק מאפשר הרבה מאד דברי תועבה.

מי היה מאמין?

 

לפני כשנה וחצי, נציבות המידע של בריטניה היתה הראשונה שסגרה את התיק של גוגל בפרשת הריגול במכוניות סטריט וויו, וקבעה שאין פה כל עבירה. הנושא נפתח לחקירה מחדש לאחרונה, ועכשיו מתברר כי כאשר אנשי הנציבות יזמנו את אנשי גוגל להמשך החקירה, הם יפגשו ידיד ותיק.

בהלם קל, למדו חברי הפרלמנט הבריטי שסטיבן מקרטני, לשעבר בכיר בנציבות המידע, הוא כעת אחראי הפרטיות של גוגל בריטניה. התרגיל הזה מוכר לישראלים היטב: בכיר באוצר מעביר החלטה לא סבירה ־ מבחינת האינטרס הציבורי ־ לטובתו של טייקון מסוים, וזמן קצר לאחר פרישתו הוא מקבל תפקיד שמן אצל הטייקון הנ"ל.

מעניין האם מק מעניין האם מק'קרטני מקבל ליסינג. אם כן, אנחנו מציעים לתת לו רכב סטריט-ויו | צילום: בלומברג מעניין האם מק

החקירה שערכה הנציבות ב־2010 זכתה לביקורת חריפה מצד פעילי פרטיות, משום שהיא נחשבה לרכה מאד כלפי גוגל. הנציבות נאלצה לפתוח את החקירה מחדש ביוני האחרון, לאחר שה-FCC מצא שגניבת המידע לא היתה מצד "מהנדס בודד" אלא עברה כמה וכמה מנהלים.

 

אז למה החקירה של הנציבות היתה רופסת כל כך? הנציבות מתעקשת שמק'קרתני לא היה קשור ישירות לחקירה כנגד גוגל. מותר לשאול אם היה קשור בעקיפין, ומותר לשאול איך לעזאזל עוברים בכירים בשירות הציבורי בקלות רבה כל כך לשירותן של חברות שעד לאחרונה הם היו אמורים לפקח עליהן.

משרד ללא נייר, אייך?

 

כשהח"מ סיים את שירותו הסדיר ב-1991, התיאוריה הרווחת שאחזה אז בכל המוחות המצוינים בתחזוקה ובשלישות היתה זו של המשרד ללא נייר. תוך זמן קצר, נאמר, מחשבים וחתימות אלקטרוניות יחליפו את הצורך בהררי הנייר שבהם מוצף הצבא, ושמגבירים משמעותית את סכנת השריפה בעת מלחמה. הכל ייעשה באמצעות אפסים ואחדים.

פחחחחחח.

עכשיו, זה נכון שיש התקדמות בכיוון וחלק ניכר מהפעולות היום כבר לא כוללות נייר. חלק ניכר מכל הביורוקרטיה של טיסות כבר לא מצריכה ניירת. המכתב הפרטי, הכתוב או המודפס, כבר חולף במהירות מן העולם. תוך כמה זמן, הדואר ישמש רק להעברת חבילות.

 

אז למה אנחנו עדיין לא בעולם שבו העצים יכולים לחזור לנשום לרווחה? כי המעבר למשרד ללא נייר דורש השקעה כספית מסיבית, במיוחד במחלקות ממשלתיות. צריך הרבה יותר מחשבים, הם צריכים להיות הרבה יותר ניידים, הפקידים צריכים להכיר אותם היטב – וכל זה עולה הרבה, הרבה, הרבה כסף שאין לאף אחד. מיקרוסופט רוצה להוריד את כמות הנייר במשרד ב-95% - אבל זה ייקח הרבה, הרבה זמן וכסף. וכמובן, הנקודה החלשה של המעבר לאכסון דיגיטלי היא שקל הרבה יותר להשמיד אותו מאשר ערימות של ספרים וקלסרים.

קצרצרים

הפושע פיטר סונדה, אחד מארבעת מפעילי אתר גניבת התוכן פיירטביי, היה הדובר של הקבוצה וככזה הקפיד על יהירות מתנשאת במהלך המשפט כנגד שלושת ההיפים והניאו נאצי. החיוך השחצני נמחק מהפרצוף שלו אחרי שהארבעה הורשעו באפריל 2009 ונידונו לקנס גדול ולשנת מאסר. אחרי שעשה כל מאמץ אפשרי וניצל כל ערכאה אפשרית כדי לדחות את מר המאסר, ולמרות זאת נדרש להתייצב בכלא בחודש מאי האחרון, מייבב כעת סונדה שמגיעה לו חנינה. הוא חולה, המחלות שלו יחמירו בכלא, הוא צפוי להיות מפוטר. אחרי הכלא, לא תהיה לו שום אפשרות לשלם את הקנס שחטף, כ-11 מיליוני יורו. הכל נכון, אבל הוא היה צריך לחשוב על זה קודם. בחוצפתו, הוא טוען שהחנינה שלו תהיה חנינה למיליוני שוודים ש"איבדו אמונה במערכת המשפט" בעקבות ההרשעה שלו ושל חבריו. יאללה, יאללה. הוא היה צריך לדעת שהפשע לא משתלם, אלא אם אתה טייקון.

החונן מחונן פטור?, צילום: אי פי אי החונן מחונן פטור? | צילום: אי פי אי החונן מחונן פטור?, צילום: אי פי אי

מספרי טלפונים? כמה מיושן. שורה של חברות טכנולוגיה ומדיה חברתית – קוורה, פייסבוק, לינקדין – לא מאמינות בשיחות טלפון. הן לא מפרסמות את מספרי הטלפון שלהן, אם כי ללינקדין יש מוקד שירות שמיועד כנראה לתסכל את המשתמש עד כדי כך שיתגעגע לשיחה שלווה עם נציג חברת הסלולר שלו. מערכת הטלפון של גוגל מפנה את המשתמש, שוב ושוב, בחזרה לרשת, כשהיא מסבירה לו בעדינות מתנשאת שאין שום דבר שהיא יכולה לעשות בשבילו. בחברות האלה לא מאמינים בשירות לקוחות: כל מגע עם בן אדם הוא הזדמנות לאסון חברתי. שיכתבו בפורום רלוונטי ונראה אז. לא מכירים את הפורומים? מבוגרים מכדי לדעת שאתם יכולים בקלות למשוך את תשומת הלב של חברת כנק בכך שתפרסמו דבר לא מחמיא עליה בטוויטר? זב"שכם. האנשים היחידים שהחברות האלה מוכנות לקבל מהם טלפון הם משקיעים, והם כבר יודעים למי לפנות. האדם הממוצע לא יידע לעולם.  

אפל הודיעה על יציאתה מקבוצת EPEAT, קבוצה שקובעת סטנדרטים ירוקים לתעשיה בארה"ב ושנתמכת על ידי הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) שם. למה? ובכן, כדי להיות חבר בקבוצה, המוצרים שלך צריכים להיות ניתנים לפירוק בקלות באמצעות כלים פשוטים, כדי שהממחזרים יוכלו להפריד את החומרים הרעילים שבגרוטאה מהחומרים האחרים. אפל, כמסתבר, כל כך מאוהבת ברעיון שהמשתמשים שלה לא יכולים לתקן את המכשיר שלהם בעצמם או לפתוח אותו בעצמם, שהיא מעדיפה לוותר על תו תקן ירוק.

הידיעה שלכוחות משטור יש נטיה לשקר לאחרים ולהגן זה על זה עתיקה מאד: כבר בעת העתיקה עלו על הפגם הפטאלי בתכנית של אפלטון למדינה שיש בה מעמד שומרים בשאלה הפשוטה "מי ישמור על השומרים." כוחות משטרה, מעצם טיבם, נאמנים למשטר ולא לאזרחים – וזה במקרה הטוב, שבו הם לא מתכננים הפיכה. האגודה האמריקאית לזכויות האזרח נאבקת בהפרות החוק של המשטרה מזה כמה דורות, והבעיה העיקרית שהיא נתקלת בה היא הנטיה של המוסדות להאמין אוטומטית לשוטרים. הסניף בניו ג'רזי של האגודה מצא פתרון חדשני: אפליקציה שמקליטה בחשאי שוטרים בזמן שהם מעכבים אותך, מונעת את מחיקת ההקלטה ומדווחת על התקרית במיידית לארגון. האפליקציה נקראת Police Tape ולמרבה הצער היא זמינה רק לתושבי ניו ג'רזי. אולי כדאי שגם האגודה המקומית תשקיע מאמץ דומה.

עוד יום, עוד תרגיל מסריח של גוגל: משתמשי הדפדפן העצמאי והקטן אופרה שגלשו לפלטפורמת בלוגר של גוגל קיבלו הודעה בלתי פוסקת על כך שבלוגר הפסיקה לתמוך באופרה, ושהם צריכים לעבור לדפדפן אחר, קרי כרום. שני ניחושים איזו חברה מייצרת את כרום. את ההודעה אפשר היה להפסיק רק אחרי שהמשתמש שינה את מחרוזת הזיהוי של הדפדפן כך שגוגל תאמין שמדובר בדפדפן אחר. בפועל, בלוגר פועל כרגיל עם אופרה, לפחות בינתיים.  

הערה מנהלתית: עקב צורך דוחק לבדוק את איכות הפלצ'ינטות במסעדות בודפסט, ולהשוות את הקיורטש של הבירה השניה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית לזה המיוצר בתל אביב, המדור – שהכותב שלו כבר הוגדר כאומנומנומניבור – יוצא לחופשה קצרה וישוב לפעילות סדירה ביום חמישי. עמכם הסליחה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
דווקא יותר קשה להשמיד אכסון דיגיטלי
כי ניתן לגבות אותו מספר רב של פעמים ובמיקומים שונים. מה שכן, הרבה יותר קל לגנוב אותו: לא צריך לסחוב שום דבר, רק איזה דיסק און קי (אם אין חיבור לרשת). לדוגמא, זו הסיבה שפוחדים מהכנסת המאגר הביומטרי, הרי כבר קיים אחד כזה צבאי. אבל לכו תגנבו שלושה צריפים של תיקיות. מאגר אלקטרוני ניתן לפרוץ ולגנוב, לפעמים בלי לצאת מפתח הבית...
רונן , פה ושם  |  09.07.12
לכל התגובות