השקליות מציגות: מדדי ייחוס לא רלבנטיים, דמי ניהול גבוהים ותשואות מאכזבות

האינפלציה הנמוכה וסימני ההאטה במשק המקומי הביאו בחודשים האחרונים את המשקיעים להסיט כספים לאפיקים השקליים, כאשר בחודש יוני בלבד צברו קרנות הנאמנות השקליות הטהורות כ־470 מיליון שקל. הקרנות בקטגוריה, "קרנות שקליות בלבד", יכולות להשקיע באג"ח שקליות ממשלתיות או קונצרניות. אולם, בפועל הרוב המכריע של הכספים מושקע באפיק הממשלתי.

הורדת הריבית של בנק ישראל בסוף החודש שעבר לשיעור של 2.25% הצדיקה את מעבר הכספים, והאג"ח הממשלתיות השקליות עלו בממוצע בכ־0.3%, לעומת ירידה של 0.5% בממוצע באג"ח הממשלתיות הצמודות.

עבור המשקיע הממוצע המעוניין להשקיע ישירות באג"ח ממשלתית שקלית מסוימת עדיפה השקעה בקרן נאמנות עם זמן לפדיון מיועד. זאת, משום שקרנות אלה מחזיקות סדרה אחת של אג"ח ממשלתיות שקליות, ודמי הניהול שלהן נמוכים ועומדים על כ־0.25% לשנה.

בנוסף, קיים בקרנות מנגנון השקעה חוזרת, במקרה שמתקבלים תשלומי ריבית בזמן אחזקת האג"ח. השקעה באג"ח ממשלתיות שקליות באמצעות תעודת סל או קרן סל המחקה את המדד מאפשרת לפזר את ההשקעה על פני כמה סדרות אג"ח, ובכך מקטינה את הסיכון בהשקעה ושומרת על מח"מ קבוע בהתאם למח"מ המדד שהרכבו משתנה מעת לעת.

אפשרות השקעה מרכזית נוספת היא קרנות הנאמנות הנאמנות האקטיביות שמפזרות את נכסיהן על פני מגוון של איגרות חוב, שומרות על מח"מ (משך חיים ממוצע) מוגדר ומשקיעות בחזרה את הקופונים. מטרתן של הקרנות היא כמובן להניב תשואה עודפת על המדד השקלי. אולם, בטרם תבחרו להשקיע באמצעות כלי זה, רצוי להביא בחשבון שלוש בעיות מרכזיות.

 

1

הבעיה המבנית

אין מדד ייחוס רלבנטי

העדפת קרן נאמנות אקטיבית על פני מוצרי מדד פסיביים נכונה רק אם היא מקיימת תנאי בסיסי אחד: תשואת הקרן, לאחר דמי ניהול, צריכה להיות לפחות זהה לתשואת המדד. כדי לבחון את ביצועי הקרן יש להשוותה למדד הבורסה הרלבנטי.

אולם, כאשר בוחנים את הקטגוריה השקלית מתגלה בעיה מבנית - הקרנות השקליות הטהורות, אלה המחויבות בהשקעה בנכסים שקליים בלבד, מסווגות על ידי רשות ני"ע בסיווגים התוחמים אותן בטווחי זמן שאינם תואמים את המדדים של הבורסה, דבר שיוצר עיוות.

בטווחים הקצרים הסיווג של רשות ני"ע תוחם את הקרנות שמשקיעות לטווחים של עד שנה ובין שנה לשנתיים לעומת מרווח זמן הקיים במדד 0 עד 2 שנים. בטווחי הזמן הארוכים סיווג הקרנות מגדיר טווח אחד בלבד, מעל שנתיים, לעומת שני מדדי בורסה האחד בין 2 ל־ 5והשני מעל 5 שנים.

חוסר ההתאמה נוצר אמנם במהלך השנים כתוצאה מהתפתחויות בשוק ההון, אולם במצב זה, הסיווג צר מדי בטווחי הזמן הקצרים ומגביל את הדינמיות של הקרנות מול המדד. לעומת זאת, בטווחים הארוכים הסיווג רחב מדי, וכתוצאה מכך נוצרו קבוצות סיווג הטרוגניות וחוסר עקביות בסיווג הקרנות. במצב שנוצר חלק מהקרנות מסווגות כ"שקליות ארוכות", חלק בקבוצת הסיווג "שקליות בלבד אחר" וחלק בקבוצת "שקליות כללי". יש מקום לעדכן ולהתאים בין סיווג הקרנות השקליות ומדדי הבורסה המקבילים.

ביקשנו את תגובת רשות ני"ע לדברים, אולם הם ביקשו שלא להגיב.

 

2

תשואות

הקרנות לא מספקות את הסחורה

כדי להשיג את המטרה התשקיפית של הקרן ולהשיא את התשואה מעבר לתשואת המדד הרלבנטי, על מנהלי הקרנות להפעיל את כישוריהם, לנצל את הידע שצברו ולפעול על פי השקפותיהם בנוגע לתנאי השוק. בידי מנהלי הקרנות השקליות כלים ליצירת אקטיביות וגיוון לשם הצלחה במשימה. לדוגמה, הקרן יכולה לנוע לאורך העקום השקלי בתוך טווח הזמן המוגדר במדיניות ולעתים להאריך או לקצר את המח"מ; מנהל הקרן יכול לחשוף את הקרן לאג"ח שקלית קונצרנית, שנושאת ריבית גבוהה מריבית האג"ח הממשלתית. מנגד, המנהל יכול להשאיל מנכסי הקרן ובכך להגדיל את התשואה (אף על פי שרוב המנהלים אינם עושים שימוש בכלי זה).

פעולות אלו ואחרות מאפשרות למנהלי הקרנות להגדיל או להקטין את תנודתיות הקרן מול המדד הרלבנטי ולנצל עיוותי שוק. לאורך זמן ניתן לצפות כי מומחיותם של מנהלי הקרנות תביא להצלחתם במשימה, אך בחינת ביצועי הקרנות אל מול המדדים מעלה תמונה שאינה מעודדת.

מהשוואת תשואות הקרנות בקבוצת שקליות בלבד טווח בינוני 2–1 שנים, ובקבוצת שקליות בלבד טווח ארוך +2 שנים לעומת מדדי הבורסה הרלבנטיים, ניתן לראות, שעד סוף יוני אף אחת מהקרנות האקטיביות לא הצליחה להכות את המדד הרלבנטי, לא בשנה האחרונה ולא בשלוש השנים האחרונת . הסיבות לכך עשויות להיות רבות. אחת הסיבות העיקריות לכך היא חשיפת חלק הקרנות השקליות לאג"ח קונצרנית שקלית שגרעה מביצועיהן מול המדד.

 

3

דמי ניהול

גבוהים מדי לתקופה הנוכחית

מבחינת עלויות ההשקעה באפיק השקלי עולה כי תעודות הסל העוקבות אחר המדדים השקליים הממשלתיים גובות 0.4% בשנה וקרנות הסל המחקות גובות בין 0% ל־ 0.25%בשנה. בנוסף, בקנייה של תעודת סל או קרן מחקה על המשקיע לשלם עמלת קנייה ומכירה (כמו בהשקעה ישירות באג"ח), עמלה שנעה בין 0.1% ל־0.7%, בהתאם לגודל תיק המשקיע ויכולת ההתמקחות שלו מול הבנק. לעומת זאת, דמי הניהול השנתיים הנגבים בקרנות השקליות נעים בממוצע סביב 0.95%, ללא עמלות רכישה.

עמלות הקנייה והמכירה של המוצרים הפסיביים יוצרות מצב שבו קיים יתרון של עלויות להשקעה בקרנות נאמנות לתקופה קצרה, אך היות שהקרנות עשויות להיות תנודתיות, אפשרות זו מלווה בסיכון. בעין בוחנת, קשה שלא להעיר כי בתקופה של ריביות נמוכות והאטה כלכלית שנרשמה בשנים האחרונות, נראה לא סביר לגבות דמי ניהול קרובים ל־1%. זאת, במיוחד בקרנות שמשקיעות לטווח זמן של עד שנתיים, אשר בשנה האחרונה נתנו בממוצע תשואה של 2.8%. בניכוי דמי הניהול, קרנות אלה הניבו למשקיעים תשואה נמוכה מהשקעה במק"מ.

בהתאם לכך, נותר רק לקוות שרשות ני"ע תצליח לקדם את המהליך של הפחתה בעמלות ההפצה ובעקבות כך בדמי הניהול של הקרנות.

השורה התחתונה: מלבד הבעיה המבנית בסיווג הקרנות והתאמתן למדד הייחוס, התשואות שהציגו כל הקרנות בשנה האחרונה ובשלוש השנים האחרונות נופלות מול המדדים.

הכותבת היא אנליסטית קרנות ב־UBS Wealth Management ישראל