מי טובה יותר: הלייקרס עם נאש או מיאמי עם ריי אלן?
שלוש החתמות גדולות התרחשו עד כה בפגרת ליגת ה־NBA. עוד אחת - טרייד של דווייט הווארד מאורלנדו - קורמת עור וגידים. האם הן מה שהקבוצות היו צריכות?
ביום שבו ריי אלן חתם במיאמי התלקחה ספרת הרשתות החברתיות במחשבה "כמה מיאמי תהיה טובה - והיא כבר האלופה!". ובכן, ריי אלן מצליח היכן שרוב השחקנים בעולם נכשלים - הוא שומר על רמת משחק גבוהה גם בגילו המבוגר.
ניתוח סטטיסטי של שחקני NBA מראה שהם משתפרים מאוד בתפוקתם בגילי 20 עד 25, אז הם מגיעים לשיא. ואז הם חווים ירידה קלה, זניחה אפילו, בתפוקה, עד גיל 30. מכאן, בכל עונה נוספת התפוקה צונחת. אלן כבר בן 37, אבל לפי מדד תפוקת הניצחונות של הכלכלן דיוויד בארי - שמשקלל את כל המספרים של שחקן יחסית למשתנה "ניצחונות" - הוא עדיין נותן תפוקה שקרובה לשחקן אולסטאר, אף שהוא מוסר וריבאונדר מתחת לממוצע של העמדה שלו. איך הוא עושה את זה? הודות לאחוזי קליעה מצוינים - אלן לא לוקח זריקות קשות - ולשמירה על הכדור, שאלו נתונים חשובים יותר לניצחונות מאסיסטים ומצבירת נקודות. כך או כך, השאלה היא לא האם אלן שחקן טוב, אלא האם מיאמי השתפרה משמעותית ממה שהיא היתה, שכן על העמדה של אלן שיחק מייק מילר, שחקן של 40% מהשלוש בקריירה. נכון שמילר היה לא מרשים במהלך העונה (בין השאר בגלל פציעה), אבל הוא תמיד היה שחקן שתרם לקבוצתו מעל הממוצע: שוטינג גארד ממוצע תורם לקבוצתו כ־3.5 ניצחונות בשנה, ומילר מספק בקריירה ממוצע של 6 בעונה. אפילו בשלוש השנים האחרונות הבעיה שלו היא דקות, בגלל פציעות ובגלל מאמנים, לא תפוקה פר דקה - הוא נותר שחקן יעיל מאוד.ובכן, אולי ריי אלן יעיל יותר. אבל היה עדיף למיאמי לרדוף אחרי הסנטר מרקוס קאמבי, שהיה מחזיר את כריס בוש לעמדת הפאוור פורוורד, ואת לברון לסמול פורוורד. קאמבי היה משפר את התפוקה בעמדה (מתוך חמש על המגרש) מממוצעת לרמת אולסטאר. וזה היה שיפור גדול יותר. אבל זה מאוחר מדי, היום הוא כבר בניקס. גם אם הרעיון היה לפגוע בבוסטון - שממילא תיחלש - מיאמי פספסה כאן, כי היא היתה יכולה להיות הרבה יותר טובה בתום סבב הטריידים הנוכחי.
לייקרס זכתה בנאש
מי שכן עשתה קפיצת מדרגה היא הלייקרס. בדומה לאלן, סטיב נאש נותר יעיל מאוד גם בגיל 38, ולמעשה הרכז הטוב בליגה "בניכוי כריס פול". גם כאן, ללייקרס היתה אופציה טובה למדי - רמון סשנס. אלא שלנאש יש ערך מוסף: הוא הופך את הקבוצה שסביבו להרבה יותר טובה. למעשה, נאש אחראי באופן אישי לכך שאמרה סטאדומייר שיחק ברמת אולסטאר בתקופתו בפניקס. מהרגע שהצמד נפרד, סטאדומייר מספק תפוקה שהיא הרבה מתחת לממוצע של פאוור פורוורד ב־NBA. ולצדו של נאש שני שחקנים מהטובים בעמדותיהם: פאו גאסול ואנדרו ביינום.ויש לו עוד שחקן, שפעם היה טוב והיום הוא פשוט ממשיך לזרוק כאילו הוא טוב, שקוראים לו קובי בראיינט. אם נאש יצליח להחזיר את בראיינט לרמתו ב־2008, אזי הלייקרס, ולא אוקלהומה סיטי, יפגשו את מיאמי בגמר ה־NBA ב־2013. והמפתח לכך טמון דווקא בהתקפות האחרונות של הלייקרס. אם הן תובלנה בידי נאש, הסיכוי של הלייקרס לנצח בקליעה האחרונה יעלה מאוד. כרגע, כשהכדור בידיים של קובי בראיינט, הסיכוי של הלייקרס לנצח בקליעה האחרונה עומד לכל היותר על הממוצע בליגה. וחבל, כי הלייקרס תמיד שואפים להיות משהו מיוחד. כך או כך, בניגוד למיאמי, ותחת מגבלת קובי בראיינט והעובדה שאין סמול פורוורדים יעילים במיוחד בנמצא, הלייקרס השתפרו בדיוק במקום שבו יכלו, וכמו שההנהלה המצוינת הזו עושה תמיד.
2 תגובות לכתיבת תגובה