הון אנושי: עשירים רעים וטובים

רכז שיתופים בבית יהושע הוא מקום יפה ומעוצב בטוב טעם. ביום שני בשעות אחר הצהריים המוקדמות מילאו את המדשאה שעוטפת אותו ראשי עמותות ופילנתרופים לרוב, שבאו להשתתף ברב־שיח שכותרתו "ממחאה להשפעה חברתית - כיצד הושפע המגזר השלישי ממחאת הקיץ". הקוקטייל המתבקש, רגע לפני הרב־שיח, היה קרוב יותר לאירוע אלפיון מאשר למחאה החברתית, וכלל סלמון מעושן ופשטידות לצד אייס קפה איכותי. לפחות מבחינה קולינרית, המגזר השלישי טרם הושפע מהמחאה.

את האירוע הוביל רוני דואק, מייסד מרכז שיתופים המשרת את ארגוני המגזר השלישי, שהוא גם מולטי־מיליונר ופילנתרופ העומד בראש עמותת ציונות 2000. דואק - שרכש לפני כמה שנים את בית לודז'יה ההיסטורי בתל אביב תמורת 28 מיליון שקל, ובונה שם בית לו ולזוגתו יעל אבקסיס - התבטא בזמן המחאה בעד שינוי סדר העדיפויות. כעת, על הדשא, הוא מארח בחיוך לבבי ראשי ארגוני סיוע חשובים, כמו גם מנהלי עמותות קיקיוניות, שלעתים אתה תוהה את מי הן משרתות, להוציא את העומד בראשן.

משמאל - צבי האוזר | צילום: יעל צור

הדובר המרכזי ברב־שיח היה צבי האוזר, מזכיר הממשלה, ולצדו השתתפו מריוס נכט, סגן יו"ר צ'קפוינט ונציג "המגזר העסקי", וכן סתיו שפיר ופרופ' יוסי יונה, כנציגיה האותנטיים של המחאה. היה נדמה ש"המגזר השלישי", שמבוסס על תרומות מ"המגזר העסקי", ביקש לוודא ש"אנשי המחאה" לא שופכים את המים עם התינוק העשיר שתורם ביד נדיבה. ובאמת, דואק הזהיר מפני המגמה שבה רואים את העשירים כיעד להתקפות. אחר כך הזמינה המנחה דנה וייס את האוזר, שסיפק את הכותרת ואמר שהממשלה נשלטת על ידי פקידים ויועצים משפטיים. הוא נתן כדוגמה את אירוע המרמרה, שבו הוא יעץ לתת לאונייה להגיע לחוף אבל היועץ המשפטי פסל זאת בטענה שיהיה קשה לנמק את המשך הסגר. דברי האוזר השאירו את הפילנתרופית יהודית יובל־רקנאטי מעט מבולבלת, והיא אמרה לי בהפסקה: "קשה לי להאמין שאנחנו פועלים במדינת חלם. מתסכל לשמוע דברים כאלה מאישיות כה בכירה".

דברי האוזר המשיכו להכות גלים כשאהובה ינאי, מנכ"לית עמותת מתן ואשתו של שלמה ינאי, מנכ"ל טבע לשעבר, ענתה ואמרה שמדובר בבעיה של משילות, ושכאשר רוצים, אפשר. נכט אמר ש"עומד פה נציג של הממשלה ואומר שהוא לא יכול למשול. אז רבאק, מה קורה פה?". גם לנכט - שרכש לפני כמה שנים את בית שלוש ההיסטורי בנווה צדק בתל אביב במחיר שלפי פרסומים הגיע ל־16 מיליון דולר - היתה ביקורת על המחאה: "אי אפשר לדרוש פתרונות מיידיים, צריך חשיבה ארוכת טווח".

יהודית יובל-רקנאטי

זה הדליק, כצפוי, את שפיר, שענתה שאנשי המחאה עבדו על מסמך עקרונות מורכב עם פרופ' יונה וחבריו, ויונה עצמו הוסיף: "אנחנו לא רוצים לערוף ראשים, אלא לעבור מקפיטליזם לסוציאל־דמוקרטיה". יונה, אגב, בטוח שהמחאה עוד תשנה את המפה הפוליטית. הוא הביא כדוגמה את מחאת הפנתרים השחורים ומלחמת יום כיפור שהתרחשו בתחילת שנות השבעים, ואילו המהפך הפוליטי הגיע רק ב־1977.

נציג נוסף של "המגזר העסקי" היה יואב בן דרור, שותף בפיינל, אחת מחברות האלגו־טריידינג הרווחיות בעולם. בן דרור אמר שקפיטליזם הוא שיטה שבה לא לוקחים ממך מסים ובתמורה אתה לא מקבל כלום מהמדינה, ואילו בסוציאליזם אתה משלם הרבה מסים ומקבל הרבה מהמדינה. אבל במצב הנוכחי בארץ גם לוקחים ממך הרבה וגם אתה לא מקבל כלום. "בסופו של דבר", אמר, "אני מעדיף לחיות בחברה שאין בה פערים גדולים בין עשירים לעניים". כדרכם של עשירים, גם בן דרור יודע להבדיל בין "עשירים טובים" ל"עשירים רעים", והוא גם יודע מי יושב לצדו. "יש עשירים שאני מעריך, כמו מריוס נכט", ציין, "אך יש עשירים מונופוליסטים עם קשרי ממשל אפלים. בהם צריך להיאבק".

לך יש אוהל, לי יש בית. רוני דואק וסתיו שפיר | צילום: יעל צור

גם יובל־רקנאטי, שהשתתפה בדיונים סביב השולחנות העגולים, יודעת להבדיל בין עשירים טובים לרעים, ואמרה שעמותות צריכות סטנדרטים שיבהירו מאילו חברות ניתן לקבל תרומות. "אנחנו יודעים מיהם החברות ובעלי ההון ה'רעים', ומי אלה שמעסיקים עובדי קבלן למשל. מהם אסור לנו לקחת תרומות". הבעיה היא שעמותות רבות מעסיקות בעצמן את עובדיהן בתנאי העסקה קבלנית. אפילו קרן רש"י, השותפה במיזם שיתופים, מעסיקה כ־4,000 מורים בתנאי קבלן. ואם מטפסים עוד שלב למעלה, רואים שרוב העמותות האלה מחליפות למעשה את שירותי המדינה. שירותים שהממשלה, זו שסובלת מבעיית משילות אליבא ד'מזכיר שלה, אמורה להעניק לאזרחיה, תחת שיטה קפיטליסטית או סוציאל־דמוקרטית. תבחרו אתם. כך שאולי ההבחנה בין עשירים רעים לעשירים טובים אינה כה פשוטה בסופו של דבר.