מי שאינו נמנה עם שלושה סוגים של אנשים לא ירגיש כל שינוי גם אחרי הרפורמה הדרמטית לכאורה של חיסול ביטוחי המנהלים, כפי שאנו מכירים אותם כיום. הטיפוס הראשון הוא בעל המניות בחברת ביטוח שמוכרת ביטוחי מנהלים, שכן כמה מחברות אלו כבר איבדו עד 15% משוויין בתוך שתי יממות. הסוג השני הוא הדרג הניהולי בחברות אלה, עם סוכני הביטוח שרואים את הבונוסים והעמלות שלהם ממכירה לציבור של ביטוחים גרועים מתנדפים. הסוג השלישי הוא אלה המפרישים בכל חודש לחיסכון הפנסיוני ממשכורתם יותר מ־850 שקל בחודש.
מעל לראשו של רוב הציבור, המהומה התורנית כבר חלפה. זאת, לא רק משום שמלכתחילה רוב הציבור אינו חוסך בביטוח מנהלים, אלא שאפילו ברמה העקרונית, הציבור כבר יודע שהפנסיה שלו לא מובטחת בשום צורה. למעשה, עתידו הפנסיוני לא היה מובטח מאז 1995, כשביטלו את קרנות הפנסיה שמבטיחות קצבה לפי שכר, ובדיעבד גם זה לא היה מובטח, וביתר שאת כאשר גם האג"ח המיועדות - שמוכרת המדינה לקרנות הפנסיה ומבטיחות תשואה קבועה - ירדו מנתח של 95% מהחיסכון הפנסיוני ל־30% כיום. כלומר, רוב הציבור לוקח סיכון של 70% עם הכסף שהוא חוסך לשנות הפרישה מעבודה.
הנה הסיבה לכך שהסיפור הזה לא נוגע לרובנו. כיום יש שלושה רבדים של קצבאות שאפשר לקבל לאחר הפרישה לפנסיה: הראשון הוא קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי, השני הוא הקצבה הרגילה מקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים, שכוללת גם ביטוח נגד אובדן כושר עבודה וביטוח שארים, והרובד השלישי, למעטים המחזיקים בו, מורכב מחיסכון בלבד ללא ביטוחים ומקורו לרוב בביטוח מנהלים גם כן, קופת גמל או מה שנקרא קרן פנסיה כללית (בניגוד ל"מקיפה", שהיא קרן הפנסיה מהרובד השני).
הרובד השלישי מיועד לאלה שרוצים לחסוך יותר מהרגיל ויש להם אמצעים לכך. במיוחד מדובר במי שהשכר שממנו נגזרת ההפרשה שלו לחיסכון הפנסיוני הוא כפול מן השכר הממוצע במשק, לפחות כ־16 אלף שקל לחודש ברוטו. עם עצמאים ממעמד הביניים שמוותרים על הרובד השני ומפקידים ברובד השלישי סכומים חד־פעמיים, הערכות המומחים הן כי ברובד השלישי חוסכים לכל היותר 10% מהאוכלוסייה בלבד, אלה שהאמצעים בידם.
גם כיום, עוד לפני שהמפקח על הביטוח במשרד האוצר עודד שריג ביטל את מקדם ההמרה הקבוע לתוחלת חיים החל ב־2013, ביטוחי המנהלים לא היו אטרקטיביים לרוב הציבור, בעיקר בשל דמי הניהול היקרים בהם. כמה יקרים? 30%–40%, לפי הערכות מומחים לפנסיה. כלומר, מי שהחל לחסוך לאחרונה בביטוח מנהלים יקבל עם הפרישה 30% פחות מאשר אם היה חוסך בקרן פנסיה.
המספרים מראים שהציבור הבין זאת: ב־2010, השנה האחרונה שעליה יש נתונים, גדלו ההפקדות בביטוחי המנהלים ב־7.5% לעומת השנה הקודמת. בקרנות פנסיה מקיפות מדובר ב־18.6%. מנתון זה בלבד אפשר ללמוד כי הבחירה הטבעית של רוב הציבור היא קרן הפנסיה, וביטוח המנהלים אפילו לא מהווה תחרות. זו אמנם רק שנה אחת, אך אותה תמונה חוזרת על עצמה גם בשנים עברו. חלקו של ביטוח המנהלים בחסכונות החדשים הולך ונשחק.
מכיוון שרוב הציבור לא ייהנה מהמהפכה, מי כן? מה שלמעשה יקרה בעקבות הדרמה לכאורה הוא שהרווח יגיע ברובו אל אלה שהוזכרו קודם, שמשתכרים יותר מפי שניים מהשכר הממוצע. התחרות על הרובד השלישי היתה עד כה
שמורה ברובה לקרן הפנסיה הכללית ולקופות הגמל, שלמעשה היו אותו מכשיר עם דמי ניהול דומים של כ־1% לשנה מהחיסכון הנצבר. עתה, עם הצטרפות ביטוחי המנהלים שהפכו למעשה לקופת גמל, התחרות תגדל, ואיתה אולי דמי הניהול יירדו.
מי שעוד יוכל לקבל קצבה מובטחת יחסית הם בני 55 ומעלה, המוחרגים מהתקנות החדשות של האוצר. הם מוזמנים לקבל כאן עצה קטנה: תחשבו פעמיים ושלוש לפני שאתם חותמים על ביטוח מנהלים שמבטיח לכם קצבה. הוא לא.
צילום: אוראל כהן
תגובה אחת לכתיבת תגובה