"מה שהיה פה הערב זה פיגוע חברתי"

שעה אחרי האירוע אתמול, עמדתי ליד הגדר הארעית שגידרה את האזור. ריח הדלק החריף עדיין היה באוויר. על הכביש זרוקים חלקי בגדים שאנשים ניסו לחבוט איתם באש כדי לכבותה ובקבוקי מים שניסו להשפריץ. על שפת המדרכה היה תיק אדום חרוך ומסביבו פזורים עותקים ממכתב המצוקה שהשאיר סילמן רגע לפני. חוקרי המז"פ הסתובבו עם כפפות, אספו דגימות, צילמו. מפקד מרחב ירקון, תנ"צ יורם אוחיון, הגיע למקום ברכבו, יצא וביקש לקבל עדכונים. ממש כמו זירת פיגוע. "כואב הלב שהמדינה הביאה אדם למצב שהוא מצית את עצמו", אמר מישהו, ואחרים סביבו הסכימו בכאב. "מה שהיה פה הערב זה פיגוע חברתי".

הערב התחיל דווקא רגוע ובאנרגיות מצויינות. הצעדה החלה בכיכר הבימה, מול פינת הרחוב בה הציבה דפני ליף את האוהל הראשון שסחף לפני שנה בדיוק מדינה שלמה. ליף הלכה בראש המפגינים, מנופפת בדגל כחול אותו החזיקה בידה החבושה, תזכורת לאלימות המשטרה מלפני שלושה שבועות. הצלמים עטו עליה כאשר רקדה וצעקה באקסטזה 'העם דורש צדק חברתי'. ליף נראתה כמי שהתפרק אצלה מתח רב שנצבר בשבוע האחרון בשל אי הוודאות לגבי האירוע ומלחמות בין קבוצות שונות של המחאה. היא הסתובבה מחוייכת, רקדה לצלילי להקת רוק שניגנה מאחת המרפסות על רחוב מרמורק, התחבקה עם אנשים שבירכו אותה 'כל הכבוד'. אחרי הכל, הארוע החל להסתמן כמוצלח כאשר אלפי אנשים החלו להצטרף למצעד.

כמה עשרות מטרים ממקום האירוע | צילום: עמיר קורץ

הצעדה נעה לכיוון אבן גבירול ובהמשך לקפלן, כאשר מתופף פעלתן מכניס המון אנרגיה במפגינים שקראו את קריאות המחאה המוכרות כגון "הון שלטון עולם תחתון", "צאו מהמרפסת המדינה קורסת", "רוצים צדק לא רוצים צדקה" וכדומה. על רחוב קפלן הוצבו מעין במות ארעיות עם מיקרופונים ואנשים עלו במהלך הערב לדבר בסגנון הייד פארק. שיר נוסצקי, רגב קונטס, דפני ליף והרבה מאוד נציגים של ארגוני מחאה עלו ודיברו בקול על אוזלת ידה של המדינה שהפקירה את האזרח הקטן. זו היתה חגיגה פתוחה ומשתפת, כל אחד יכול היה לעלות ולהגיד את אשר על ליבו. מסביב לנואמים השונים התאספו אנשים שהריעו ומחאו כפיים, רקדו והניפו שלטים.

גם מול במה מספר אחת, מול בית העיתונאים, עמד אדם ודיבר. פתאום מאחוריו דרמה: אדם שפך על עצמו חומר דליק והצית את עצמו. עמדתי במקרה כמה עשרות מטרים משם, עמדתי במקרה כמה עשרות מטרים משם, ראיתי את הלהבה פורצת ותוך שניות עולה למעלה. התחלנו לרוץ לעבר המקום, רואים אנשים צורחים 'מישהו נשרף פה', ומנסים לכבותו עם מים, בגדים וכל הבא ליד. אחרי דקה-שתיים הם הצליחו, האיש התיישב במקום, גופו שרוף. עוד כמה דקות עברו ואמבולנס פינה אותו לאיכילוב. השוטרים ניסו להרחיק את המפגינים מהמקום. אנשים שעמדו קרוב היו בהלם, חלק פרצו בבכי. ראיתי שם את איציק אלרוב ושיר נוסצקי, מפעילי המחאה הבולטים. לפני כמה דקות עמדנו בפינת רחוב וצחקנו יחד, עכשיו העיניים שלהם שידרו אימה. ואז פתאום התברר שהאיש פיזר על המדרכה, לפני שהצית את עצמו, עשרות עותקים ממכתב זועם. כולם עטו עליהם, אנשים צילמו את המכתב והעלו לפייסבוק. בחור אחד החל להקריאו בקול, כאשר ההמון חוזר אחריו.

"ראיתי את הלהבה פורצת ותוך שניות עולה למעלה. ראיתי אנשים צורחים 'מישהו נשרף פה' ומנסים לכבותו עם מים, בגדים וכל הבא ליד" | צילום: איי אף פי

"אני משה סילמן, מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי. השאירה אותי חסר כלום, ובית המשפט המחוזי בתל אביב חסם אותי לקבל צדק... שתי ועדות של משרד השיכון דחו אותי, אף על פי שעברתי אירוע מוחי וקיבלתי 100 אחוז אובדן כושר עבודה... אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה... אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל איך להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במסים, עשיתי צבא ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, לכן אני מוחה כנגד כל העוולות שהמדינה עושה לי ושכמותי".

המעמד הזה היה מצמרר. דז'ה וו לליל הרצח של יצחק רבין, יחי ההבדל, כשאיתן הבר עמד והקריא את הודעתו לקול זעקת ההמון ולמצלמה הוצג 'שיר לשלום' מוכתם בדם. המכתב של סילמן היה מוכתם בדלק. "האיש שכתב את המכתב הזה", צעק הבחור שהקריא, "שוכב עכשיו בבית החולים אחרי שניסה להתאבד". בחורה אחרת קפצה לעברו ואמרה לו שההקראה הפומבית הזו עלולה לעודד אנשים נוספים לעשות מעשים דומים, אולם ההמון די השתיק אותה. "כולם לאיכלוב עכשיו", ניסו כמה אנשים לדרבן את המפגינים להגיע לשם. אחרים צעקו "כולם עכשיו לרוטשילד". היתה תחושה שמשהו קיצוני באמת קרה, ואי אפשר לעבור על כך בשתיקה.

המכתב שהשאיר אחריו סילמן | צילום: עמיר קורץ

ואכן, פעילי מחאה שהתראיינו לתקשורת החלו להאשים גם הם את המדינה באירוע הקשה. דפני ליף, שעד לפני כמה דקות עוד חגגה את יום השנה לאוהל שלה, נסעה לבית החולים. "אין ספק כי מדובר במעשה קיצוני של אדם שהגיע לקצה הייאוש , אדם שנשבר אל מול אכזריות המערכת", היא מסרה אחר כך. "איננו תומכים במעשים כאלה, זהו לא הפתרון, אולם לצערנו יש עוד רבים שקורסים תחת העול ועלולים גם הם להגיע למצב יאוש קיצוני. חוסר הביטחון הכלכלי מחד והקריסה של שירותי הרווחה מאידך, מביאים אנשים לחרדה מפני המחר, מפני ההידרדרות לרחוב, לעוני ולרעב. זוהי אחריותה של מדינת ישראל שאיננה דואגת לאזרחיה".

סמוך לחצות התאספו קרוב למאה איש במקום בו המחאה החלה ברוטשילד, מול הבימה. הם ישבו במעגל ובצורה מסודרת ושקטה דיברו על תחושותיהם לאור האירוע הקשה. אחת המשתתפות אמרה ש"המקרה המצער שאדם הצית עצמו מוכיח שהאמת והצדק איתנו, עם אנשי המחאה, שהמצב כל כך קשה שמביא אנשים לסף ייאוש". האחרים הניעו ידיים באוויר לסימן הסכמה. אחר כך חזרו גם אנשים נוספים על מסרים דומים. "המקרה הנורא הזה צריך לעורר את המדינה", סיכמו.

בבוקר כבר הכריזו פעילים על משמרת מחאה שתיערך בערב מול קריית הממשלה בתל אביב. "נזעק ביחד מול משרדי הממשלה את זעקתו של משה סילמן נגד ההתעללות והאטימות הנמשכת", נכתב בדף הארוע שנפתח בפייסבוק. אם ב-14 ביולי 2011 זעקתה של ליף הפכה לסמל המחאה, ב-14 ביולי 2012 סימן עצמו סילמן, באקט הקשה שנקט, כסמל המחאה של קיץ 2012.