דו"ח טכנולוגי: יאהו זקוקה למאייר, אבל מדוע היא צריכה את יאהו?

אם לא עכשיו, אימתי?

הדבר הראשון שצריך לכתוב על כך שמאריסה מאייר מגוגל עוברת לנהל את יאהו, הוא שלא מדובר ב"עריקה"- בניגוד למה שכתבו לא מעט אתרים. מאייר איננה חיילת או עובדת כפייה: היא שכירה. היא השכירה את שירותיה לגוגל, ועכשיו היא רוצה להעניק אותם לחברה אחרת. זו זכותה הטבעית: החברה איננה המשפחה שלך. למזלה של מאייר היא אינה רופאה בישראל, אחרת בית המשפט אולי היה מונע ממנה להתפטר.

הדבר השני שצריך לומר הוא "למה, לעזאזל הכנסת את הראש הבריא שלך למיטה החולה הזו". יאהו איבדה בשנים האחרונות מספר מסחרר של מנכ"לים: אף אחד מהם לא סיים טוב את הג'וב, ואף אחד מהם לא הצליח לעצור את שקיעת החברה. מובן לגמרי מדוע יאהו רוצה את מאייר, אבל לא ברור מדוע מאייר רוצה את יאהו.

אולי מאייר הבינה שאף על פי שהיא הפכה לחלק מהרביעיה שמנהלת את גוגל בפועל – יחד עם שני המייסדים ואריק שמידט – היא לא תהיה מנכ"לית החברה. לארי פייג', אחרי הכל, צעיר מאוד ולא הולך לשום מקום.

על כל פנים, מאייר היא כנראה הסיכוי האחרון של יאהו להציל את עצמה מעצמה. זה לא הולך להיות פשוט. לאלכס מדריגל יש כמה עצות חשובות. החשובה שבהן, כנראה, היא לקחת איתה קבוצה של עובדי גוגל – הקבוצה שהלכה לפייסבוק עם שריל סנדברג היא זו שהחלה בפועל את ההתנעה של הרשת החברתית. עצות חשובות אחרות הן לזנק בכל הכוח לתחום הסלולר, ולהתחרות בפייסבוק בלי פחד - אבל גם בסוכנויות הידיעות בלומברג ורויטרס.

האגדה אומרת שמנכ"ל טוב יכול להציל חברה שוקעת. בואו נראה את מאייר עושה את זה.

אל תהיה טמבל

זה כלל גדול בחיים.

לרוברט סומייאן, טכנאי רפואי, נמאס מפציינטים בעייתיים שחושבים שהם מכירים את העבודה שלו יותר טוב ממנו. אז הוא כתב פוסט על הקיר של אחד מחבריו בפייסבוק, שבו התוודה סומייאן על רצונו "לבעוט להם בראש". כל זמן שהוא לא בעט בהם בפועל, מובן לגמרי.

מצד שני, הפוסט הזה גרם מבוכה לחברת השירותים הרפואיים שהעסיקה אותו, אז היא פיטרה אותו. סומייאן תבע את החברה בשל חדירה לפרטיות ופיטורים בלתי מוצדקים. חדירה לפרטיות? ובכן, לטענת סומייאן, הוא כתב את הפוסט על הקיר של חבר שלו, והוא התכוון שרק החברים הקרובים שלו יראו אותו, אבל בשל חוסר הבנתו בהגדרות הפרטיות של פייסבוק, גם הבוס ראה.

משמעות הטענה של סומייאן היא שצריך להתחשב בבורות שלו בנוגע לפייסבוק, ולהאשים את הבוס שלו בחדירה לפרטיות. בית המשפט דחה בצדק את הטענה הזאת, וקיבל, פחות בצדק, את התפיסה שאפשר לפטר אותך בגלל משהו שכתבת בזמנך הפרטי ולא ממחשבים של העבודה.

אבל צריך להיות כאן לקח לכולנו: מה שאתה כותב ברשת יכול להביא לפיטוריך, וזה כבר קרה לא פעם. גם אם אתה עצמך מקפיד על פרטיות, כשאתה כותב על קיר הפייסבוק של מישהו אחר, או מגיב לו, אתה פועל על פי הגדרות הפרטיות שלו. ייזהר המשתמש.

הספאם יישאר איתנו אחרי האיידס

דיוויד הקרמן עוסק בשני תחומים שלכאורה אין שום קשר ביניהם: הקרמן חקר בשנים האחרונות את וירוס האיידס, ובמקביל הוא גם אחד החוקרים המובילים של מיקרוסופט בתחום המאבק בספאם.

לאיידס ולזבל שאתם מקבלים באימייל יש מכנה משותף אחד: הם עוברים מוטציה ללא הרף. וזו נקודת התורפה שלהם, אומר הקרמן: הם חלשים מאוד אחרי מוטציה. לאיידס כבר יש תרופה. לספאם, הוא אומר, כנראה שלא תהיה.

הסיבה לכך פשוטה: איידס הוא מוטציה טבעית, נטולת אינטליגנציה. הספאם, מצד שני, מיוצר על ידי יוצרים תבוניים. הם מזהים את האמצעים נגדם ומפתחים אמצעי נגד. כשאיידס נתקל בנוגדן יעיל, הוא עובר מוטציה – אבל הנוגדן ערוך נגדה. הספאמרים יעילים הרבה יותר. וזאת משום שבניגוד למה שחושבים, יש הרבה מאוד כסף בספאם.

אז מה עושים? מזהים את נקודות התורפה. המרכזית שבהן, אומר הקרמן, היא העובדה שמה שהספאמרים לא יעשו, יש להם תמיד מטרה אחת: להביא את הגולש אל האתרים שלהם, שמהם הספאמרים עושים כסף. הקרב, על כן, מתנהל על האתרים האלה – הרבה לפני שהמכתב שמפנה אליהם מגיע לתיבת הדואר שלך.

והחלק הכי חשוב בכל הסיפור הזה, הוא שהמאבקים משפיעים זה על זה גם בכיוון ההפוך: הקרמן משתמש כעת במחשבים שהועמדו לרשותו למלחמה בספאם, כדי להיאבק באיידס. הרצון למנוע הצפת של תיבת האימייל בזבל עשוי, בסופו של דבר, לעצור את אחת המחלות הקטלניות של העשורים האחרונים. 

מי את, גוגל? 

לפני עשר שנים, גוגל היתה מנוע חיפוש. מנוע חיפוש מצוין – יש שיאמרו, טוב מכפי שהוא כיום – אבל מנוע חיפוש. אבל מה היא עכשיו? החיפוש עדיין מניב את רוב ההכנסות של גוגל, ומממן את רוב מה שהיא עושה, אבל היא מזמן לא שם. או, על כל פנים, לא רק שם.

גוגל, אומר סטיבן שנקלנד, יכולה להפוך אותנו לחצאי אנדרואידים, אם רק ניתן לה. היא יכולה להזניק את השימוש שלנו בטכנולוגיה בתוך כמה שנים לתחומי המדע הבדיוני. בעיני זה כבר קורה עכשיו: בתור מי שגדל בשנות השבעים, הרעיון שהרוב המוחלט של הידע האנושי יהיה זמין במכשיר נישא קטן, תוך הליכה ברחובות העיר, היה פעם בגדר מד"ב.

אבל כדי להתקדם גוגל תצטרך הרבה יותר מידע מהמשתמש, והסכנות שנשקפות מכלים כמו משקפיים חכמים הן עצומות. בקרוב גוגל כנראה תזמין אותנו לצלם את חברינו באמצעות המשקפיים, כדי להחליט אילו שיחות להעביר אליך בזמן אמת ומי יחכה ליום אחר. אבל גוגל לא הוכיחה שמותר לסמוך עליה עם המידע הזה, ודאי לא עם מידע אישי יותר.

רוצים לזכות באמון שלנו? הפסיקו את ההישענות על פרסום מוכוון התנהגות. יש מספיק אנשים שיהיו מוכנים לשלם סכום סביר, כל זמן שהמידע שלהם לא יעבור לצד שלישי ולא ישמש לפרסום. אם גוגל לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה, שתישאר מאחור.

קצרצרים

סוף סוף חדשות טובות לגוגל+: מסתבר ששיעור שביעות הרצון של הגולשים המועטים בו גבוה בהרבה מאשר בפייסבוק. 78% אומרים שהם מרוצים מגוגל+, לעומת 61% בטרשת החברתית המובילה. מצד שני, בהתחשב בפער העצום בין מספר המשתמשים הפעילים ורמת הפעילות של שתי הפלטפורמות, אני לא חושב שבפייסבוק איבדו הרבה שעות שינה. עם זאת, כדאי שצוקרברג וחבריו יתחילו לחשוב למה כועסים עליהם.

מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות, הסתבך בשורה של שערוריות במהלך הקמפיין, אבל הפעם הוא דווקא הקורבן. אנשי אובמה פרסמו סרטון שבו שומעים את רומני שר את America the Beautiful, וצירפו תמונות של מפעלים סגורים. אנשי רומני הגיבו בסרטון משלהם, שבו שומעים את אובמה שר על רקע כותרות לא סימפטיות. וטראח, המודעה של רומני עפה מיוטיוב. למה? כי איזה תאגיד זכויות יוצרים טען שרומני השתמש בשיר ללא אישור, אף על פי שמדובר במקרה קלאסי של שימוש הוגן. אם רומני יהיה נשיא, אומר ארס טכניקה בתקווה, אולי התקרית תגרום לו לחשוב שנית על כל נושא חקיקת זכויות היוצרים. איכשהו קשה לי להאמין.

בין חברות נפט לבנקים יש תחרות קשה בסוגייה "את מי שונאים יותר". חברת הנפט Shell עשתה את טעות חייה, והזמינה את הגולשים ליצור לה קמפיין תוך שימוש בתמונות קוטב, קידוחים, והכיתוב Let's Go. הגולשים הגיבו בסרקזם הנדרש, ואת התוצאות ניתן לראות כאן. אהבתי במיוחד את התמונה האחרונה. יום אחד חברות ילמדו לא להביא על עצמן טרולינג, אבל זה כנראה לא יקרה בקרוב (עדכון 16:40: אופס! מתברר שמדובר בקמפיין מזויף של גרינפיס שמחקה את Shell. ותודה למגיבים הערניים). 

השת"פ בין מיקרוסופט ונוקיה נראה בעייתי יותר מדי יום: אחרי שהמחירים של הלומיה 900 קוצצו לחצי – המכשיר עולה עכשיו 49 דולר – מסתבר שכדי למכור כל אחת מהגרוטאות הללו, היה צורך בהשקעה של כ-450 דולר בפרסום ושיווק. אמא'לה. לא בטוח שבשוק כל כך צפוף יש מקום לשחקן נוסף, וגם אם כן, בכלל לא בטוח שהשחקן הזה יהיה נוקיה או מיקרוסופט.  

עוד יום, עוד מוצר דפוק של אפל: הפעם מדובר במסכי המק Retina, מחשב שעולה כמו החוב הלאומי של מדינה אפריקאית קטנה. אפל הבטיחה שהתצוגה במסך "תגרום ללסתות שלכם להישמט". זה באמת קרה לכמה רוכשים – אבל מהסיבה הפשוטה שהמסך סובל משורה של בעיות שצג רגיל לא שמע עליהן. המאמינים מקווים שמדובר בתקלת תוכנה שאפל תפתור מתי שהוא. החברה, כמובן, לא טרחה להגיב.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"