לא "לונדון 2012" - "בריטניה 2012"

המשחקים האולימפיים מושכים תשומת לב חסרת תקדים לעיר המארחת, גם אם מדובר בעיר שרגילה לעמוד במרכז העניינים, כמו לונדון. הפעילות המוגברת בשלל תחומי חיים שנובעת מארגון המשחקים יכולה לעתים להסתיים בחובות עתק ובאוכלוסייה מקומית ממורמרת. אבל היא יכולה לעתים די קרובות גם להעלות תרומה חיובית של ממש עבור העיר, המדינה והתושבים. הנה כמה דוגמאות עדכניות לכך.

מודעות להפרעות אכילה

אתלטים צעירים מחויבים לשמור על מבנה גוף הדוק, הרגלי אכילה קפדניים - וכל זאת תחת משטר האימונים ועול הציפיות שהעיסוק בספורט תחרותי טומן בחובו. ואם זה נשמע לכם כמו קצת יותר מדי עומס עבור ילדים ונערים, הרי שמחקר שנערך באוניברסיטת סוונסי הוולשית ושתוצאות ביניים שלו פורסמו מוקדם יותר השנה במגזין "בריטניה ב־2012" (בהוצאת ESRC, המועצה למחקר כלכלי וחברתי), השכיל לנצל את עודף תשומת הלב שספורט הבריטי זוכה לה לקראת משחקי לונדון 2012 כדי להפנות משאבים לבחינת סוגיה מרתקת נוספת: כיצד מזהים הפרעות אכילה בקרב אותם ספורטאים־ילדים?

החוקרים גילו כי מצד אחד, הילדים נראים כסובלים מהפרעות אכילה ומתעסקים יתר על המידה במשקלם, תופעות שלעתים קרובות מקורן בדימוי עצמי נמוך. מצד שני, נמצא כי אותם אתלטים צעירים ומוצלחים מחזיקים דווקא בהערכה עצמית גבוהה מהממוצע. אז כיצד מפרידים בין צורכי העיסוק הספורטיבי לבין הפרעות אכילה אמיתיות, כאלה שנובעות מבעיות נפשיות שונות?

אחת התגליות המרכזיות של החוקרים מסוונסי היתה כי בעוד שכמעט 2 מיליון בריטים מוגדרים כסובלים מהפרעות אכילה, הרי שהתופעה הופכת לנפוצה יותר בקרב ספורטאי צמרת צעירים, ונפוצה עוד יותר בין כאלה העוסקים בענף ספורט שבו האסתטיקה היא מן המעלה הראשונה - כמו התעמלות.

מעבר לכך, הבינו החוקרים כי האוכלוסייה הזו, של ספורטאים צעירים העוסקים בענפים כמו התעמלות - מכשירים או אומנותית - והוריהם, פשוט אינה זוכה לתשומת לב והדרכה רפואית מספקות והסכנה לפגיעה בהתפתחות התקינה של הילד ממש לא מוגבלת לתוצאות התחרות האחרונה שבה השתתף. בפעם הבאה שהורים דוחפים ילד להצלחה בספורט שכזה, הם יצטרכו לתת את הדעת גם על העניין הזה.

מצמצמים את הנזק האקולוגי

הטור דה פראנס של 2007 הוזנק דווקא מלונדון, ב־7/7 - שנתיים בדיוק אחרי פיגועי הטרור, שבהם נרצחו 52 בני אדם בתחבורה הציבורית של לונדון, יממה לאחר שהעיר הוכרזה כמארחת של המשחקים האולימפיים בקיץ 2012. חוקרים מטעם ה־ESRC בקרדיף, וויילס, ניצלו את האירוע, בכללו שני קטעי הפתיחה של הטור שנערכו על אדמת אנגליה, כדי לבחון את "טביעת הרגל האקולוגית" שלו.

"טביעת רגל אקולוגית" היא אמנם מונח שעדיין אין הסכמה חד־משמעית באשר לאופן הגדרתו ומדידתו, ולגבי תוקפו המדעי המדויק, אבל ישנה הסכמה רחבה על כך שהוא מלמד אותנו משהו לגבי ההשפעה של צריכת המשאבים שלנו כנגד יכולת ההתחדשות של כדור הארץ.

חוקרי ה־ESRC גילו כי עשרות אלפי הצופים שפקדו את האירוע ב־2007, הגם ש־94% מהם הגיעו מבריטניה, כילו לצורך הגעתם ושהייתם משאבים הגבוהים פי שניים וחצי מהממוצע של אותם בני אדם ביומיום. אם כך, תארו מהי השפעתם של המשחקים האולימפיים?

בזמן שעבר מאז ועד היום הלכו והשתכללו שיטות המדידה, ויחד עמן גם הדרכים להפחית את ה"אקו פוט פרינט" באירועים מסדר הגודל הזה, התחייבות שההצעה לאירוח האולימפיאדה בבריטניה הציבה עוד ב־2005. החל מייצור אנרגיה בכפר האולימפי עצמו, דרך הקמת מבנים "ירוקים" הממחזרים אנרגיה ומים ועד סלילת עשרות קילומטרים של שבילי אופניים והליכה, המארגנים של משחקי לונדון ביצעו שלל צעדים כדי לעמוד בהבטחתם. צעדים שמבטיחים שגם אחרי המשחקים מיליוני תושבי מזרח לונדון, אזור שהיה מוזנח ברובו עד הפיתוח האולימפי, ייהנו מאורח חיים ירוק בהרבה משידעו לפני המשחקים.

ביטוח וביטחון

"אנחנו שומעים על הסכנות עכשיו יותר מבעבר, אבל זה ממש לא אומר שמדובר בדאגה חדשה עבור מארגני המשחקים האולימפיים", אמר מוקדם יותר השנה ד"ר וויל ג'נינגס, חוקר מאוניברסיטת מנצ'סטר, למגזין "בריטניה ב־2012".

הסיבה שהסכנות יותר מדוברות כיום איננה רק למידה שכלתנית ממקרי עבר. מתקפות ה־11/9 על אדמת ארצות הברית העלו לרמות היסטורית את סף ההיסטריה של מדינות וארגונים, וכיום אין אירוע בינלאומי כמעט שלא מתרחש תחת אבטחה כבדה ושהמשתתפים בו לא עוברים בדיקות ביטחוניות קפדניות - החל מפסטיבלי רוק, דרך אזורי אוהדים בטורנירים כמו המונדיאל והיורו, ועד אירוע עצום כמו המשחקים האולימפיים.

ברור שהזיכרונות האיומים מהטבח בספורטאים הישראלים במינכן ב־1972 והפצצה שהתפוצצה בכפר האולימפי באטלנטה ב־1996 שיחקו תפקיד משמעותי בהתפתחות סידורי האבטחה באירועים שכאלה, אבל בשנים האחרונות היינו עדים לשני מקרים נוספים שתרמו להעלאת סף החרדה: פריז־דקאר, מירוץ רכבי השטח הפופולרי בעולם, העתיק את מסלולו ממערב אפריקה לדרום אמריקה ב־2009 לאחר פיגוע שבו נרצחו בני משפחה צרפתית בסמוך למסלול המתוכנן של 2008. אירוע שהתרחש כשנה לאחר פיגועי ה־7.7.2005.

אירועים שכאלה מצדיקים מבחינת המארגנים יותר ויותר את רכישת פוליסות הביטוח היקרות להחריד כנגד ביטול המשחקים - דבר שנעשה כבר מאז 1984, אז המארגנים רכשו לראשונה פוליסה שכזו בעקבות החרמת המשחקים על ידי הגוש הסובייטי, "מטעמים ביטחוניים".

פוליסות ביטוח שונות כנגד תאונות נרכשו לראשונה כבר במשחקי פריז ב־1900, אבל הפוליסה לביטוח כנגד ביטול משחקי אתונה 2004 היתה היקרה בהיסטוריה בזמנה, בעיקר בשל החשש שנוצר בעקבות אירועי ה־11/9. ומחירי הביטוחים הולכים ועולים, מאחר שההוצאות וההתחייבויות הכספיות מצד הגופים המשדרים הולכות וגדלות.

ניסיון למדינה

האלמנט הזה, של ניהול סיכונים, הפך לאחד המרכזיים בארגון משחקים אולימפיים, מסביר ג'נינגס, ואיננו נמנה עם הדאגות של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), אלא על אלה של המדינה המארחת. "ה-IOC לא לוקח את ההתחייבויות האלה עליו, הוא מעביר אותן לעיר המארחת. ומאחר שאין עיר שיכולה לעמוד בסכומים הללו, המדינה לוקחת את הנושא תחת חסותה", ממשיך ג'נינגס.

בלונדון ראינו את זה קורה שוב, כשההוצאה הממשלתית העצומה לא הסתכמה ב"מורשת המשחקים" ובשיפוץ התשתיות, אלא בהקמת הכפר האולימפי עצמו. אמנם, את המשחקים האולימפיים אנחנו זוכרים לפי העיר המארחת, אבל בהחלט יהיה ראוי לקרוא להם באותו אופן שאנחנו מכנים מונדיאלים - על שם המדינה. עבור האזרח הבריטי, לא רק זה האנגלי ובוודאי שלא רק הלונדוני, שהמשחקים הקרובים היוו חלק מכובד מההוצאה של כספי המסים שלו, מדובר ב"משחקי בריטניה 2012".

הרווח שעולה מהמשחקים גם הוא איננו נחלתם הבלעדית של תושבי לונדון. "הינדוס האתרים האולימפיים, איסוף המידע המודיעיני ומספר האנשים בשטח מסתכמים לאירוע עצום, שמנוהל היטב", מסביר ג'נינגס - ההשקעה הזו והתובנות שעולות ממנה יעמדו לרשות בטחונם של אזרחי בריטניה כולה בעתיד. גם אם הם גרים מחוץ ללונדון.