דו"ח טכנולוגי: אין עם מי לדבר

שיחה קולית? זה כל כך 2005

אחד ההבדלים הבולטים בין קבוצות גיל שונות קשור לנטייה של צעירים להישען על שליחת הודעות טקסט זה לזה – הם עשויים לשלוח מאות מדי יום. מבוגרים יותר, ואנחנו מדברים על קשישים בני 25 פלוס, עדיין מאמינים בשיחות קוליות. בין שני הצדדים של הפער הגילאי, הדינוזאורים שחוסמים בגופם את העתיד ואלה שרוצים כבר לעשות מהם נפט, יש הסכמה רק בנושא אחד: הודעות קוליות זה גרוע.

כך או כך, מחקר שנערך לאחרונה בבריטניה מעיד על כך שאם הדינוזאורים ירימו את הראש, הם יוכלו לראות מטאור מצחקק שועט בדרכו אליהם. רוב הבריטים (58%) אומרים שהם שולחים לפחות הודעת טקסט אחת מדי יום מהטלפון שלהם, בעוד שרק 47% מנהלים לפחות שיחת קול אחת ביום. עבדכם הנאמן, כמובן, הוא חבר נושא כרטיס של עידן היורה, ומנהל שיחות הרבה יותר משהוא שולח הודעות.

המשתמש הבריטי הממוצע שולח מדי שבוע 50 הודעות טקסט – שבע ביום – בעוד שמספר השיחות, הן בקווי טלפון הן במכשירים סלולריים, יורד. ב-2011 נרשמה ירידה ראשונה – של 1%, בינתיים – בנפח השיחות הסלולריות; השיחות מקווי טלפון ירדו בעשרה אחוזים.

המשתמש הבריטי הממוצע מטביע, בנוסף, 90 דקות בשבוע בממוצע ברשתות חברתיות ואימייל. המספר הזה נשמע נמוך להחשיד. שיעור החדירה של סמארטפונים בבריטניה עומד כעת על כ-39%, כש-42% ממחזיקי הגרוטאות מכנים אותן "מיי פרשססססססס" ואומרים שהן המכשיר החשוב ביותר שיש להם לגלישה ברשת.

כל האנשים הבודדים והמרומים

הרמאים באתרי הדייטים יבקשו שתשלחו קצת יותר מאשר פרחים | צילום: עמית שעל

 

האנשים שמאחורי הונאות העוקץ הניגרי מגוונים את קהל היעד שלהם: אחרי הכל, אם יש טמבל שעוד לא יודע שהודעה אנונימית לא תסדר לך מקסימום כסף במינימום מאמץ, הוא כנראה לא משתמש במייל. בנוסף, מסנני המייל כבר הפכו מתוחכמים מספיק כדי לזהות שר אוצר ניגרי גולה עוד לפני שהוא שולח את המכתב שלו.

המטרה החדשה של העוקצנים היא אנשים שמשתמשים באתרי דייטים, כולל אתרים לגיטימיים לגמרי, ולצורך כך הם היו חייבים להתמקצע. השיטה החדשה היא בניית פרופיל באתר דייטינג, ויצירת קשר עם אחד המשתמשים באתר – ולא במייל. אנחנו מדברים על שיחות קוליות שנערכות באמצעות מעוותי קול, שיחות וידיאו שגורמות לצד השני להאמין שהוא משוחח עם דוגמנית על, ושאר שטיקים שיגרמו לאהוד ברק להתגעגע לימים הטובים של שנות ה-70', אז היה בשמלה ותת מקלע כדי להתחזות לאשה.

המזימה החדשה – היא מכונה "מזימה רומנטית", אלא מה – מצליחה מאוד: באוסטרליה לבדה מדווחים על הפסדים של 22 מיליון דולר מדי שנה, כשהקורבן הממוצע מפסיד 21 אלף דולר. אחד השטיקים החביבים על הנוכלים הוא להתחזות לחיילים אמריקאים, שלטענת המפקדים שלהם לא יכולים להשתחרר משירות אלא אם מישהו ישלם קצת לכיסוי ההוצאות.

לעתים קרובות, הקורבנות מתוחכמים מספיק כדי להבין שהם נפלו קורבן למזימה בשלב השני שלה – כשהנוכל פונה אליהם בבקשת כסף בפעם השנייה, באיזה תירוץ דלוח (החייל איבד נשק וצריך לשלם פיצוי, למשל). בשלב הזה, הם לעתים קרובות כבר שילמו כל מה שיכלו לשלם. סימן מובהק למזימה: כשמבקשים ממכם לשלוח כסף דרך סוכנות כמו ווסטרן יוניון. אף פעם, אבל אף פעם, אל תשלחו כסף דרך סוכנות כזו לאדם שאתם לא מכירים, ולא יודעים שהוא אכן זקוק לכסף בדחיפות. גם לא אם הוא נראה כמו בראד פיט.

האם הרשת מעודדת הומופוביה?

שורה של אירועים שהתרחשו לאחרונה – הערות הומופוביות כלפי שחקן שחשף את נטייתו המינית, הערות דומות כלפי חברת עוגיות שחגגה את יום הגאווה – מעלות את השאלה האם עליית הרשת מעודדת הומופוביה.

התשובה, כפי שאמר פרס, היא כן ולא. מצד אחד, האנונימיות ברשת מאפשרת להשמיע הרבה יותר ביטויי שנאה, שהאדם הדוחה מאחוריהם לעולם לא ישלם עליהם מחר. וכשאין מחיר, הנטיה לבהמיות ובריונות עולה במהירות.

זה נכון באותה המידה לגבי הומופוביה כמו לגבי אתרים ניאו-נאציים. פעם אידיוט שמשוכנע שצבע העור שלו הופך אותו לאדם נעלה היה צריך להגיע בהיגנב לאיזו חנות דלוחה באזור שלילי של העיר, לקנות חוברת מודפסת רע ולהתפלל שהאיש שמכר לך אותה הוא לא סוכן משטרתי.

היום הוא להיכנס למגוון אתרים ניאו-נאציים, למצוא גולשים שחושבים – אני משתמש במילה "חושבים" במובן הרחב ביותר שלה – כמוך, ולדבר איתם על בירה. אחרי כמה שבועות יגיע איזה בחור אסייתי משועשע ויזכיר לכם שה-IQ שלו גבוה יותר משלכם, שהוא גומר בקרוב תואר שני ושהאחות שלכם כנראה מעדיפה גברים כמוהו, וכל מה שתוכלו לעשות יהיה לקלל אותו בשגיאות כתיב. ככה זה, הרשת מאפשרת חופש ביטוי לכל אחד, פחות או יותר.

מצד שני, הרשת מאפשרת גם לילדים מבוהלים שעדיין נמצאים בארון, שפעם לא היו מעיזים לדבר על זה והיו חוששים מכל מגע עם בני מינם, למצוא לעצמם חברים ואנשים שיאמרו להם שזה בסדר, ושיהיה טוב יותר. פעם הם היו מתאבדים בהמוניהם. היום המצב טיפה יותר טוב, וגם זה בזכות הרשת. באופן עקרוני, נראה שהטובה גדולה יותר מן הרעה.

רויטרס, AP, טוויטר

 

ביום שני האחרון, פסיכי נכנס למסיבה בטורונטו שבה היו כ-250 איש, ופתח באש. הוא הרג שני אנשים ופצע עשרים. סוכנויות הידיעות אספו את המידע הבסיסי הזה, אבל משתמש ברדיט הצליח להשיג תמונה הרבה יותר מלאה – באמצעות טוויטר.

הוא כתב כך, כשכמעט כל מילה שניה היא קישור להודעת טוויטר: "כפי שנראה, זו היתה המסיבה של הבחור הזה, כפי שהוא כותב כאן. הוא תכנן את המסיבה מאז 7 ביולי. הבחור הזה צפה ככל הנראה שיהיו בעיות במסיבה. גם הבחורה הזו. גם הבחור הזה. כך שנראה שהירי היה תוצאה של סכסוך ידוע מראש. האדם הזה נורה. גם האדם הזה. גם הוא נורה – פעמיים. גם היא נורתה, על פי הציוץ הזה. זו עשויה להיות תמונה שלה תוך כדי התאוששות, אם כי אני לא בטוח".

עכשיו, זה לא דומה בשום צורה לדיווח חדשות כפי שאנחנו מכירים אותו (כל "ההוא" ו"ההיא" האלה), אבל מדובר במידע מדויק שניתן לאימות בקלות ובמהירות. לדיווח של רדיט יש יתרון עצום על פני הדיווחים של הסוכנויות, משום שהוא מכיל את הידיעה על כך שהיו אנשים שצפו את האלימות עוד קודם להתרחשותה.

אבל צריך להיות זהירים: טוויטר הוא לא שירות ידיעות, הוא חדר חדשות. הוא המקום שבו אנשים בוררים את האמת מהשמועה, באמצעות מגע עם אנשים אחרים. כך הופרכה, למשל, שמועה על מותו של משה סילמן, המפגין שהצית את עצמו בשבת, שהתרוצצה שלשום בחלקים העבריים של טוויטר. לרשת החברתית אין עורכים וכתבים, האנשים שבמקרים של תקלות ניתן לגלגל את האחריות לפתחם, וכל שיכול לעשות הגולש העירני הוא לקחת את המידע בערבון מוגבל אפילו יותר.

קצרצרים

מה רוצים הגולשים ממאריסה מאייר, הבוסית החדשה של יאהו? שתחזיר לחיים את פליקר, שירות התמונות שרכשה חברת האינטרנט, ו"תהפוך אותו למגניב שוב". קשה לזכור את זה היום, אבל לפני חמש שנים פליקר היה קהילה חיה ותוססת, הבית של כל צלם רשת טוב. ואז היא נרכשה על ידי יאהו. קדימה, מאייר – אם את רוצה לזכות באמון הגולשים, הנה המטרה שלך. כמובן, אמון הגולשים לא יציל אותך מחבר המנהלים של יאהו, הקבוצה הכושלת ביותר ביקום (אולי חוץ מהח"כים של קדימה).

פייסבוק, אומר אנליסט, איבדה 1.1% ממשתמשיה בצפון אמריקה בחצי השנה האחרונה. ברוב המדינות שבהן החדירה שלה גבוהה מ-50%, הטרשת החברתית איבדה משתמשים או דרכה במקום. וזה עוד לפני שדיברנו על כל המשתמשים המזויפים שלה. התוצאה המיידית היתה עוד ירידה במניית החברה, שאתמול הגיעה לשפל של 27.15 דולר. מאז ההנפקה איבדה פייסבוק שליש מערכה, ואת התיק הזה היא לא תוכל להפיל על מחשבי הנאסד"ק.

הלך הפלא, נשאר הילד: Digg נמכר לאחרונה בסכום מגוחך של חצי מיליון דולר, והסכינים נשלפות נגד המייסד קווין רוז, שתואר בימים טובים יותר כגאון. כתבה שהמונה המקצועי המתאר אותה הוא גרזון (Hatchet Job) טוענת שרוז הצליח לבנות לעצמו מוניטין מכלום, ומציינת בארסיות שהוא פיספס הזדמנויות למכור את Digg בסכומים מופרכים ושבעצם הוא לא הצליח להשלים שום דבר בחיים. עבדכם הנאמן רואה בכל הערצת המפורסתמים, במיוחד באלה הטכנולוגיים, סוג של עבודת אלילים. למרבה הצער, קשה להאמין שהמקרה של רוז ירגיע את התופעה.

עוד מוסד רשת שנמצא בבעיה הוא ויקיפדיה האנגלית: אם ב-2007 מספר העורכים שרשמו לזכותם חמש עריכות בחודש עמד על 50 אלף, כיום הוא הצטמצם ל-30 אלף בלבד. מספר המנהלים שהאתר בוחר מדי חודש מתדלדל גם הוא במהירות. בקרן וויקימדיה מנסים להתמודד עם התופעה על ידי שינוי ממשק העריכה לממשק המכונהWYSIWYG, שיאפשר גם למי שאינם מבינים בטכנולוגיה להתמצא בו במהירות. נראה אם זה יעזור.

הסוס הטרויאני החדש, שהחל לתקוף מטרות בישראל, נקרא "מהדי" - על שם המשיח השיעי. באופן משונה נראה שהוא תוקף לא רק מטרות בישראל, אלא גם באיראן. ההנחה היא, מן הסתם שהווירוס נוצר על ידי מישהו שמקורב לממסד האיראני, ושולט היטב בפרסית. בהתחשב בכך שהאקריים איראנים הביעו בעבר את תמיכתם במשטר האיסלאמי, צריך לתהות אם הווירוס נועד לפגוע לא רק באנשי עסקים ישראלים - אלא גם באופוזיציה האיראנית.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"