השבוע/ רגישות במיל'

משה סילמן כמו מוחמד בועזיזי, הצעיר שהצית את עצמו בתוניסיה והזניק את גלגלי המהפכה בעולם הערבי, ביקש למחות כנגד אטימות השלטון. קשה לקלוט עד כמה חסר תקווה יכול להיות אדם הבוחר להצית עצמו קבל עם ועדה. סילמן לצערו לא יגרום למהפכה חברתית. הציבור בישראל אמנם לא חש בנוח עם חוסר הרגישות של המדינה אבל שלא כמו בתוניסיה הוא לא מיואש, ואם הוא עצבני זה בגלל הקיץ ההביל.

בעשרים השנים האחרונות, בעיקר בשנים בהן המדיניות הכלכלית הניאו־ליברלית יושמה הלכה למעשה, המדינה הפריטה את עצמה לדעת. ההפרטה היא מכונה יעילה שמעודדת תחרות, מבזבזת פחות משאבים ובאותה נשימה מצמצמת למינימום את האחריות של המדינה כלפי אזרחיה. אחת התוצאות שלה היא ביטול הדיור הציבורי והשלכתם של החלשים לרחוב.

לפני כשלושים שנה יצאתי לראשונה את גבולות הארץ ונחתִּי בניו יורק. אנשים בלויי סחבות היו זרוקים בפינות המדרכות ועל פניהם חלפו גברים מעונבים בחליפות, לצד נשים בחצאיות מחויטות ונעלי עקב, מבלי להעיף מבט בצללים המקופלים שהיו מוטלים בדרכם. אני זוכרת את הזעזוע שחשתי אז ואת הגאווה שלי כישראלית, שאצלנו זה לא יכול לקרות. בדיעבד זה רק אחד המיתוסים שהתפוררו אבל הוא רלבנטי מאוד לימים אלה. מדינת ישראל הפכה להיות אמריקה הקטנה והחמלה הופרטה בדרך.

הממשלה לא התכנסה השבוע לישיבה מיוחדת כדי לדון במצב החלשים. נתניהו שבשעת לחץ שולף את השר משה כחלון, הקלף החברתי החביב עליו, השאיר אותו לעת עתה בקופסה. שרידות הקואליציה שלו טרדה את מנוחתו בלילה הרבה יותר מהלפיד של משה סילמן. הפרישה של קדימה מהקואליציה לא הפתיעה אף אחד. נתניהו לא הותיר למופז ברירה, הוא העדיף את החרדים, הוא כבר מתכנן את הקמת הממשלה הבאה. התוצאה של קרבות הרחוב בין נתניהו למופז עדיין לא ידועה. דבר אחד ברור. התוצאה אינה לטובת המשרתים. החרדים בהמוניהם לא יתגייסו ואלה שיתגייסו כדי לכסות את הישבן (סליחה על הביטוי) של נבחרי הציבור רק יעמיסו נטל על הצבא והכלכלה. חייל חרדי עולה לצבא 5,000 שקל לעומת כ־700 שקל שמשתכר חייל חילוני.

ואם כבר מדברים על שוויון, החייל החרדי, זה שמשתכר 5,000 שקל לחודש, מאייש מוקד שירות טלפוני בחדר ממוזג, שמונה שעות ביום ללא שבתות. לעומתו החייל החילוני, שמשתכר 700 שקל בחודש, שוכב בקיץ ובחורף בחפירות, שומר על הגבולות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע והוריו מתפללים בכל לילה שהוא ישוב הביתה בשלום. אין עוררין על הצדק שבמאבק לשוויון בנטל, אבל הדרך לגיוס צריכה לעבור קודם כל בשוק העבודה ובחינוך הילדים החרדים לרכישת מקצועות הליבה. ועד שזה יקרה כדאי שבועז נול וחבריו יתמקדו במאבק להעברת תקציבי הישיבות לחיילים הלוחמים, כי את החשבון בסופו של דבר משלם ציבור המשרתים.