זלאטן בפריז, הוא טס לשם בפירסט-קלאס

ברכות לזלאטן איברהימוביץ' שעומד להשתכר בעונות הקרובות 1,600 יורו בשעה. לא לשעת משחק או לשעת אימון, אלא בכל שעה, כולל כאלה שבהן הוא ישן, מתקלח או מבלה באי הפרטי שלו.

ברכות מגיעות גם לפריז סן-ז'רמן על החתמת חלוץ גדול, שיקרב את האוהדים מעיר האורות לתארים שעליהם הם חולמים.

ובעיקר מגיעות ברכות לשני הצדדים על הזיווג המוצלח, שבו מצא מין את מינו: מועדון של כסף גדול ומהיר רכש שחקן שהלב שלו נמצא תמיד בצד הנכון, כלומר בצד של הארנק.

הכדורגל העולמי נקרע בשנים האחרונות בין שתי מגמות מנוגדות בתכלית: מצד אחד יותר ויותר מועדונים - מסיאטל, דרך ווימבלדון ועד הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים - עוברים לבעלות חלקית או מלאה של האוהדים. מצד שני, לא פחות מועדונים חווים השתלטות של מיליארדרים מפוקפקים, שאיש לא יודע מאיפה באו, ועוד פחות מזה - מתי הם יחליטו שהם מסתלקים.

אחת הדוגמאות הבולטות מהסוג השני היא זו של מיודעתנו פריז סן-ז'רמן, אשר חברת ההשקעות הקטארית שרכשה אותה ב-2011 כבר שפכה מאז יותר מ-150 מיליון יורו כדי לבנות בה אימפריית שעשועים. איברהימוביץ', שהגיע השבוע ממילאן תמורת 25 מיליון יורו וירוויח 14 מיליון בעונה, הוא רק עוד עסקה בשרשרת. נשיא הקבוצה, נאסר אל-חליפי, כבר הבטיח שהיא לא האחרונה.

זלאטן הוא הכדורגלן שקבוצות הוציאו עליו הכי הרבה בהיסטוריה - 190 מיליון יורו במצטבר. העובדה האחרונה מוכיחה מן הסתם שהוא שחקן גדול ומבוקש, אבל גם מלמדת משהו על אופי ההחלטות של השבדי. במובן הזה, פאריס סן-ז'רמן היא המקום הנכון בשבילו.

את ההחלטות של זלאטן לעזוב מועדונים גדולים בשביל עוד כמה מיליונים אפשר לאהוב יותר ואפשר לאהוב פחות, זו לא הנקודה. זכותו של השבדי, כמו של כל אחד אחר, לשים את סעיף המשכורת בצמרת השיקולים שלו, גם אם מדובר בסכומים שעבור רובנו הם ממילא בלתי נתפסים. הנקודה היא איזו תרבות ניהול אנחנו רוצים לראות בכדורגל - האם תרבות של בולמוסי קניות ראוותניים ששואבת אליה את מיטב הכישרונות; או קבוצות שמתבססות על שחקני בית ועל חיבור לקהילה, על מחשבה לטווח ארוך ועל ערכים כמו מסורת ונאמנות?

"המשכורות האלה גורמות לי מרמור ואפילו גועל", אמרה השבוע מי שהיתה שרת הספורט של צרפת. לדבריה, "מדובר בסכום בלתי נתפס, בטח כשמביאים בחשבון שמועדוני הכדורגל הקטנים שלנו נלחמים כמו כלבים כדי לשרוד".

לפני חודשים אחדים בחרו הצרפתים את פרנסואה הולנד הסוציאליסט לתפקיד הנשיא. הם עשו זאת כי נמאס להם מהדרמות של סרקוזי, אבל גם בגלל התדמית העממית של הולנד, שמתעקש למשל לנסוע במכונית ולא במטוסים. בימים של משבר כלכלי, הבחירה שלו מייצגת גם סלידה מעושר מנקר עיניים ושאיפה לחיזוק הסולידריות החברתית. "המשכורות הללו מייצגות את כל מה שמגונה בכדורגל", אמרה השבוע שרת הספורט הנוכחית, שכינתה את הסכום שיקבל השבדי "אסטרונומי וחסר הגיון".

נכון, אפשר ללעוג לכל הפוליטיקאים האלה ולומר שהם פופוליסטיים וציניים, אבל קשה שלא לסלוד מכמויות הכסף שנשפכות כדי להשיג אליפויות. לא צריך לקרוא את הקפיטל של מרקס כדי להצטער על כדורגל שבו הפערים כל כך גדולים ושניצחונות נקנים בו באמצעות מזומנים.

תקראו לי רומנטיקן, אבל אני לא בטוח שהייתי רוצה לראות את איברה, גדול ככל שיהיה, בקבוצה שאותה אני אוהד. לא מאמינים? תשאלו את אוהדי היונייטד שהקימו קבוצה חדשה במחאה על התנהגות הבעלים, או רבים מאוהדי הסיטי שחשים אי נוחות לנוכח המפלצת חסרת האופי שנבנתה עבורם בשנתיים האחרונות.

המשמעות העמוקה של רכישות הענק האלה היא שהמועדון - הסמל, האוהדים, המסורת - מקריים לחלוטין. רומאן אברמוביץ לא קנה את צ'לסי בגלל חיבור לקבוצה או למה שהיא מייצגת, אלא כי זה היה נכון מבחינה כלכלית. באותה מידה זו יכולה הייתה להיות לידס, וויגאן או הפועל מרמורק.

מצד שני, יש בממשלה הצרפתית גם מי ששמחים על הגעתו של זלאטן. ממשלת הולנד מבקשת בימים אלה לקבוע מס בגובה 75% על הכנסות של יותר ממיליון יורו, ואחת הטענות נגדה - כמו בכל מקרה של העלאת מס, ע"ע מס החברות בישראל - היא שהדבר יבריח מהמדינה זרים. הנקודה היא שכדי לשלם לשבדי 14 יורו מיליון בשנה תצטרך סן ז'רמן להעביר לרשויות המס 21 מיליון יורו נוספים. "אני מאושר עד השמים מכך שאיברהימוביץ' ישלם את המסים שלו בצרפת", אמר השבוע השר האחראי על כלכלה חברתית. "זו הוכחה לכך שהמס החדש לא ימנע משחקנים גדולים להגיע ולשחק בצרפת".

"זה רק טבעי שגם הוא יתרום למאמץ הקולקטיבי", אמרה השבוע דוברת הממשלה בנוגע לרווח הצפוי מהגעתו של השבדי. זלאטן איברהימוביץ' ומאמץ קולקטיבי? כנראה שהיא אף פעם לא ראתה אותו עושה הגנה.