שידורי המהפכה

החלטתה של סלקום להימנע, לפחות בשלב הראשון, מהעברת ערוצים ליניאריים (מלבד ערוצי עידן פלוס) היא מהלך אמיץ, מסוכן והגיוני. כיצד הוא כל הדברים הללו? ראשית, את השינוי בדרך שבה אנו צופים בטלוויזיה חשים כולנו בזכות שלושה רכיבים טכנולוגיים: VOD, ממירים מקליטים והורדות פיראטיות.

ה־VOD שהציגה HOT (ולפני שנתיים גם yes) מאפשר לצרוך תוכן לפי דרישה, בתשלום בודד על סרט, פרק בסדרה או תחום תוכן שלם. הוא שחרר אותנו חלקית מההווה הטלוויזיוני, ופתח בפנינו ארכיון של תוכניות עבר. עבור ספקיות הטלוויזיה הוא מהווה תוספת הכנסות נאה, עם סיכון קטן יחסית.

הממירים המקליטים שחררו אותנו מעריצותו של לוח השידורים הליניארי - לא עוד מחויבות לישיבה מול המסך בשעה מסוימת, אלא הקלטה של התוכן וצפייה בו בזמן הנוח לנו. פירוק "מדורת השבט" והחשש לפגיעה ברייטינג הובילו את יצרני התוכן להפוך את התוכניות לאינטראקטיביות יותר, במטרה לשמר את הצופה מול המסך בזמן השידור המקורי - הצבעות ה־SMS ב"כוכב נולד", פרק הסיום של "הישרדות" בשידור חי, וכדומה. אך את רוב סוגי התוכן, למעט חדשות וספורט בשידור חי, ניתן לצרוך במועד הנוח לכל צופה. תכנים ייחודיים ב־HOT אינם זמינים למנויי yes ולהפך, והישראלים גילו ואימצו את ההורדות הפיראטיות כאפשרות למילוי החלל. טרנד זה אף העמיק את התפיסה שלפיה הצופה בוחר בתוכן ספציפי ולא ב"ערוץ".

אם כך, השטח מוכן למהפכה. אם הצופה כבר הרגיל את עצמו לצפות במועד הנוח לו, אולי אין טעם להיאבק ולשמר את לוח השידורים הליניארי? כאמור, המהלך של סלקום הוא תוצר הגיוני של המצב בשטח וגם ניסיון לחסוך בעלויות רכישת או בניית ערוצים ליניאריים. אך האם הוא לא נוגד במקצת את הקו שנקטה, בניגוד לפרטנר, של מוצר טלוויזיה פשוט יותר המכוון לקהל רחב? כן ולא - הצפי הוא כי הקהל הראשון לבחינת ההיצע של פרטנר וסלקום יהיה קהל ההמסתערים על חידושים טכנולוגיים. לאחר כמה חודשים תוכל סלקום לבחון אם השמטת הערוצים הליניאריים תופסת אחיזה בעת שהיא מתחילה לכוון גם לקהל "טכנולוגי פחות", ולשקול אם להוסיפם למוצר.