דו"ח טכנולוגי: עמק הסיליקון, אולי הגיע הזמן להפסיק את המסיבה

ימי פומפיי האחרונים

  

ניק בילטון, כתב הטכנולוגיה של ה"ניו יורק טיימס", עבר בשנה האחרונה מניו יורק לעמק הסיליקון. לדבריו, אמנם לא ברור לו אם יש בועת הייטק - אבל אין לו ספק שעמק הסיליקון חי בבועה.

הוא נדהם מכמות הכסף שנשפכת במסיבות שם, אותן הוא רואה כמושחתות. לדבריו, הוא היה ב"מסיבת ג'ונגל", שבה כיכבו נמר אמיתי וקוף – שאף התייצב לצילומי אינסטגרם, ברוח הזמנים. שון פארקר, כשבא להשיק את המיזם הכושל איירטיים (שכחתם אותו? זה בסדר, כולם שכחו) הטביע במסיבת ההשקה מיליון דולר. שיחות עם מייסדי סטארט-אפים ואנשי הון סיכון נודדות לא אחת מרכישת ענק של איזו חברה (שלא ברור מה המוצר שלה עושה) לסוגי המטוסים הפרטיים המועדפים עליהם. 

והמקום נראה כמו עיירת מערב פרוע באיזו קדחת זהב. כל אחד קורא לעצמו "יזם", ואנשים מציעים לך לבחון את האפליקציה שפיתחו מול המשתנה בשירותים. כשכל אחד הוא "יזם", זה סימן שיש מעט מאוד יזמות אמיתית, ושהמילה מאבדת ממשמעותה.

כל זה קורה על רקע משבר כלכלי אדיר בארצות הברית, שהמדינה רק החלה להתאושש ממנו. הניתוק בין צורת החיים של ה"יזמים" ובין זו של שאר האוכלוסיה הוא עצום. וכמובן, לאנשים האלה יש שופר: מייקל ארינגטון, שפעם העמיד פני כתב עצמאי, יצא בשצף קצף להגנתם של המשקיעים - הוא אחד מהם עכשיו - והתרבות הנהנתנית שלהם. ההצעה שלו היא שבילטון יילך לפחות מסיבות. זו, כנראה, המקבילה שלו ללקרוא לבילטון "אוכל סושי ומעשן נרגילה".

 

משלמים לחברה, ועוד עושים לה יח"צ

באמצע שנות השמונים רווח ז'אנר של מדע בדיוני שכונה סייברפאנק. הוא תיאר עולם דיסטופי, קודר, שבו הקשר בין האדם למכונה הפך להרבה יותר אינטימי, מדינות קרסו בעקבות משברים כלכליים ומלחמות כושלות ותאגידי ענק תפסו את מקומן. התאגידים העצימו את כוחם באמצעות קמפיינים נרחבים במדיה והקמת צבאות פרטיים. אנשים החלו להישבע אמונים לתאגיד.

אנחנו עוד לא שם, אבל הרבה סממני נאמנות תאגידית כבר נמצאים פה איתנו. העניין בולט במיוחד על רקע ההיווצרות המפתיעה של נאמנות לגאדג'טים. לאפל תמיד היתה כת -יש שיאמרו, היא תמיד היתה כת - אבל היא היתה מצומצמת למספר קטן יחסית של תומכים. הגעתם של האייפון וגרוטאות אחרות הגדילה משמעותית את מספרם של הפנאפלים. גם למיקרוסופט היתה כת, אם כי היא היתה קטנה בהרבה.

התוצאה היא שלשתי החברות הללו, ענקיות טכנולוגיה או מגה-תאגידים, יש בעצם צבא קטן של מאמינים שנלחם על התדמית שלהן ברשת, כלומר אשכרה משקיע זמן ומאמץ בהגנה על המותג שלהן מבלי שהחברה תצטרך לשלם לו עבור כך. מה שהפתיע עוד יותר הוא עלייתם של פנאטי אנדרואיד. זה באמת לא היה צפוי. אבל יש כאלה, ומספרם גדל מיום ליום. (הח"מ עשוי להיחשב, בימים קשים, לפנאט קינדל).

הנאמנות למותגים היא מה שאורוול כינה העתקת לאומיות, מהממשלה הלאומית שלך למשהו אחר. אורוול התייחס בעיקר לנאמנות לממשלות זרות, כמו חברי המפלגות הקומוניסטיות במערב שהיו נאמנים לעריצים ממוסקבה. אבל בעוד שתמיכה בגוף פוליטי זר בשם אידיאולוגיה היא משהו שאפשר להתווכח עליו, הנאמנות למותגים היא דבר כל כך מטופש, שהעובדה שזו תופעה רווחת צריכה להצביע על כך שיש משהו חולה במערכת הפוליטית העולמית. ליותר מדי אנשים אין עם מה ועם מי להזדהות.

קרב מאסף

 

תל אביבים שחושבים שמשבר הדיור בעירם קשה, צריכים לראות מה קורה בניו יורק. וזה לא משבר חדש: הוא נמשך עשורים. כתוצאה מכך, המחירים מטפסים משמעותית גם במחוזות שסביב העיר.

במקביל החל לצבור תאוצה השירות AirBnB, שמציע לאנשים להשכיר חדר מהדירה שבה הם גרים לזרים שזקוקים לדיור ולא מוכנים לוותר על כליה. עיריית ניו יורק, שרצתה לרצות את בעלי המלונות בעיר, העבירה חוק שאוסר על השכרה כזו לפחות מ-30 יום. התוצאה של חוק היובש הזה, כמובן, היא הפרה מסיבית של החוק.

אנשים צריכים כסף כדי לשלם את שכר הדירה המופקע שלהם, ואם לשם כך הם צריכים להשכיר חדר, הם יעשו את זה. אם העיר תעביר חוק נגד התופעה, הוא פשוט יהפוך לבדיחה. כאן נכנסים לתמונה דיירים ותיקים יותר, שכל העסק הזה לא נראה להם משום שלטענתם הוא מוריד את ערך הדירות בשכונה: הם יוצאים למסע בלשות באתרי השכרת חדרים כדי לחפש את אלו שמשכירים חדרים ולשסות בהם את פקחי העיריה.

כדי להשיג את המידע הדיירים הוותיקים בוחנים את התמונות של הדירה, כדי לראות אם היא באזור שלהם, ואחר כך עושים חיפוש מדוקדק בגוגל כדי לנסות לחשוף את זהותו של המשכיר. בדרך, כמובן, הם מנהלים את מאבקם של בעלי ההון. 

קצרצרים

משהו השתבש בגוגל: החברה יצאה למסע צלב מוצדק לגמרי, בנסיון לחסל את הספאמרים שהפכו לחלק בלתי נפרד מתוצאות החיפוש שלה. היא שלחה לבעלי אתרים רבים קריאה להסיר קישורים, ולדאוג להסרת קישורים אליהם באתרים אחרים, כדי למנוע חשד לניפוחי דירוג. בעלי האתרים מיהרו לציית - אף אחד לא רוצה להתעסק עם הגודזילה ששולטת בחיפוש. בחלק מהמקרים, בעלי אתרים איימו בתביעה אם קישורים אליהם לא יוסרו מאתרים אחרים. אבל עכשיו גוגל אומרת לבעלי האתרים לא להכנס לפאניקה ולא להסיר קישורים – ואם כבר נפגעת על ידיה, שלח ערעור. אפשר בבקשה קצת יותר כובד ראש בנושא הזה?

פייסבוק, החברה וחיסול הפרטיות, הוציאה ברבעון השני של 2012 סכום שיא על שתדלנות – סכום שיא מצידה, על כל פנים. היא השקיעה בכך 960 אלף דולר, זינוק של 200% מהרבעון הראשון של 2011 ועליה של 67% לעומת הרבעון הרביעי של השנה שעברה. מאז שפייסבוק הפכה לחברה ציבורית, שצריכה להציג תוצאות למשקיעים, המהלכים שלה להפשטת פרטיותם של גולשים מעליהם הופכים לנואשים יותר. ואז היא צריכה להיות מסוגלת להסביר למחוקקים למה הכל בעצם תקין. בינתיים, זה לא כל כך מצליח.

צחוקים. פרוויו, החברה הסינית האלמונית שתבעה את אפל על הפרת הסימן הרשום על האייפד, מוצאת את עצמה מתגוננת נגד תביעה. התובעים הם... עוכרי הדין של החברה, שהצליחה להוציא מאפל 60 ומשהו מיליון דולר בשל הפרת הסימן הרשום. עוכרי הדין טוענים שהם לא קיבלו את המגיע להם. טוב, לפרוויו יש עכשיו כסף להחזיר להם – קודם לכן היא היתה במצב של פשיטת רגל.

אוי. אשה הלכה לחנות בסט ביי כדי להעביר קבצים מהאייפון הישן שלה לאייפון החדש. המידע הכיל כמה תמונות שנכנה אותן רגישות. העובד במקום הודיע לה שהוא ישמח, באותה הזדמנות, לקנות את המכשיר שלה בעצמו, והבטיח להעביר את המידע. הוא שילם לה מכספו, ולא מהקופה. אחרי כך היא הופתעה לגלות – לא ברור לי מדוע – שהוא לא העביר את התמונות למכשיר החדש, אבל מוכן למכור לה אותן על CD. בסט ביי פיטרה את העובד בשל "עסקה אישית עם לקוחה בהיותו בתפקיד", אבל לא ברור מה קרה לתמונות. אנשים, קצת יותר מודעות למה שקורה סביבכם, בבקשה?

שמעתי על התמכרות לפורנו, אבל זה קצת מוגזם: תושב אורגון בן 21 נהג לפרוץ לבתים של אנשים אחרים, כדי לצפות בפורנו על המחשבים שלהם. הוא עשה את זה, כמסתבר, גם כאשר אותם אנשים היו בבית. המשטרה שמה לב לגל הפריצות המשונה כאשר תושבים התחילו להתלונן על נוכחותו של פורנו במחשב שלהם - פורנו בלתי מוכר, על כל פנים. הפורץ איים על אחת הקורבנות שנתקלה בו, וזוהה - זה באמת מטומטם מהרגיל - כשהתנדב לתת דגימת DNA. ראש, קיר.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"