"לאמנים צעירים פחות חשוב לבקר"

"לאמנים היפנים קשה יותר לתקשר עם העולם", אומר קנג'ירו הוסאקה, אוצר התערוכה "Double Vision" של אמנות עכשווית מיפן, "לכן האמנות שלהם חייבת להיות יותר קומוניקטיבית". מהשבוע נוכל להתרשם מדבריו בתערוכת הענק שנחלקת בין שני מוזיאונים בחיפה - מוזיאון חיפה לאמנות ומוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. זו התערוכה הגדולה ביותר של אמנות יפנית עכשווית שהוצגה אי פעם בארץ, ומוצגות בה יצירות של האמנים הבולטים ביותר במדינה, ביניהם גם אמנים מצליחים מאוד בקנה מידה בינלאומי, כמו טאקאשי מורקמי, יאיוי קוסאמה ויאסומסה מורימורה.

את התערוכה, שהוצגה במוסקבה לפני שהגיעה לישראל, אצרו במשותף הוסאקה (36) והאוצרת הרוסייה ילנה יאיצ'ניקובה. "מבחינת התוכן, היצירות בתערוכה נחלקות ל'מציאות' ו'דמיון' - שני מסלולים עיקריים באמנות היפנית העכשווית", מספר הוסאקה. "בתערוכה שהוצגה ברוסיה היתה חלוקה ברורה בין הנושאים, ובתערוכה בישראל אין גבולות מוגדרים. מבחינה אוצרותית זה נכון יותר, כיוון שזה יוצר חוויה מסעירה".

יצירות האמנות היפניות מושפעות מהתנודות הפוליטית והכלכליות שידעה המדינה ב־20 השנה האחרונות. למרות היותה מעצמה כלכלית עולמית, קריסת מדדי המניות והמיתון בתחילת שנות התשעים עדיין נותנים את אותותיהם בחברה היפנית, וגם באמנות. "אחד הדברים הבולטים אצל אמנים יפנים בשנים האחרונות הוא השימוש בחומרים יומיומיים", אומר הוסאקה, "אם המהלך היה קורה בשנות השישים או השבעים הוא היה נתפס כביקורת נגד הקפיטליזם. היום לאמנים צעירים פחות חשוב לבקר, והם עוסקים יותר בחייהם". בתערוכה יש גם עבודות מעשורים קודמים. "קישִיאוֹ סוּגָה, למשל, מציג בתערוכה מיצב העשוי מאבנים וענפים", מספר הוסאקה. "הוא השתייך לתנועת 'אסכולת הדברים' (Mono-ha) שעלתה ביפן בסוף שנות השישים ומתחה ביקורת על עצם פעולת היצירה של עבודת אמנות. אפשר להתייחס אליה כמקבילה היפנית לתנועת ה'ארטה־פוברה' המערבית, רק שבעבודות הארטה־פוברה האיטלקיות, למשל, עדיין יש יופי ואסתטיקה. אצל היפנים קשה הרבה יותר".

אז מה בכל זאת הופך את האמנים היפנים לאטרקטיביים בעולם?

"נקודת הפתיחה של יפנים נמוכה מזו של המערבים, כיוון שרובם לא דוברים את השפה במערב ולא יוכלו לנהל שיחה ולהסביר לאוצר את משמעות העבודה שלהם. לכן היצירות חייבות להיות קומוניקטיביות ואמוציונליות יותר. השפה האמנותית היפנית חייבת לתקשר עם העולם בלי מילים, ולכן המערב כן מצליח להתחבר אליה. מאפיין נוסף של האמנים היפנים הוא הפשטות, שמקורה בתפיסה היפנית המינימליסטית. יצירת אמנות יפנית דומה בפשטותה לשיר הייקו - האמנים היפנים מתרחקים מהסתבכות ומאמינים שהמסר יועבר בצורה פשוטה".

תקווה פוסט־גרעינית

למצב הכלכלי ביפן היתה השפעה לא רק על היצירה, אלא גם על שוק האמנות. "בלי הונג קונג וסין, לא היו גלריות מסחריות ביפן", אומר הוסאקה. "יותר מ־%50 מהאמנות היפנית נסחרת בידי הסינים וההונג קונגים, כי ליפנים אין מספיק כסף לרכוש אמנות. לכן, היום ביפן המוזיאונים משחקים תפקיד חשוב יותר מהגלריות המסחריות". הוסאקה הוא אוצר במוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בטוקיו מאז שנת 2000. "התפקיד שלנו במוזאונים הוא לתמוך ולתת במה לדור הצעיר", הוא מסביר.

בשנה האחרונה ידעה יפן אסון גדול. אפשר כבר לראות את ההשפעה שלו על האמנות העכשווית?

"אפשר לראות ניצנים. ההתייחסות המשמעותית בתערוכה היא בעבודתו של קנְג'י יאנוֹבֶּה". יאנובה עוסק בנושא הקרינה גרעינית כבר שנים, מאז תאונת הכור הגרעיני מיהאמה במחוז פוקוי ב־1991. עבודותיו המוקדמות המוצגות בתערוכה נעשו אחרי שביקר בצ'רנוביל. את "ילד השמש", פסל גדול ממדים שהוצב בחזית המוזיאון לאמנות בחיפה, יצר יאנובה אחרי אסון פוקושימה. "הפסל הוא כמו גרסה ל'דוד' של מיכאלאנג'לו", אומר הוסאקה, "ומטרתו לעודד את הציבור. כשהילד מוריד את הקסדה ומונה הגייגר שעל צווארו מורה אפס, התחושה היא שהרע מכל כבר מאחורינו. כמו שדוד מחזיק את ראשו של גוליית כסמל לניצחון על 'הרעים', כך מחזיק ילד השמש את הקסדה, כסמל לניצחון על האסון".

יפן נתפסת כמדינה מתקדמת וחדשנית, בעיקר בטכנולוגיה. גם האמנים היפנים חדשנים ופורצי דרך?

"מבחינה זו יפן היא כמו איי הגלפגוס. כיוון שהגלפגוס מבודדים ורחוקים מכל מקום מיושב, התפתחו בהם בעלי חיים ייחודיים שאין בשום מקום אחר בעולם. גם יפן היא מדינה מבודדת שרוב הדברים בה מתפתחים באופן די מוזר, וזה כולל גם את ההתפתחות הטכנולוגית ואת האמנות. כמו שאנשי ההייטק היפנים הבינו שרוב האנשים לא משתמשים ברוב האפליקציות שהטלפונים הסלולריים שלהם מאפשרים, כך הבינו האמנים היפנים שהם צריכים לייצג את מי שהם ולא לנסות להתחכם יותר מדי".

התערוכה תוצג עד סוף אוקטובר במוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26, ובמוזיאון טיקוטין לאמנות יפניות, שדרות הנשיא 89 חיפה.