ליגה טרופית יפה

"זה מטורף!", צייץ דייגו פורלאן בחשבון הטוויטר שלו, כשנחת לפני שבועיים בשדה התעופה של פורטו אלגרה בברזיל והתקבל בשירה על ידי 3,000 אוהדים של קבוצת אינטרנסיונל המקומית. יומיים לפני כן הונחת קלארנס סיידורף ממסוק באמצע מגרשה של בוטאפוגו בריו דה ז'נרו, והודה בהתרגשות ל־17 אלף האוהדים שבאו לקבל את פניו.

הליגה השישית בטיבה

"טירוף" ו"התרגשות" הן שתי מילים טובות כדי לתאר את מה שעובר על ליגת הכדורגל הברזילאית בשנים האחרונות. אחרי שהצליחו להחזיר הביתה מאירופה את מיטב הכוכבים המקומיים - מאדריאנו דרך דקו ועד רונלדיניו - ואחרי שהשכילו להשאיר בבית כוכב כמו ניימאר, עוברות עכשיו הקבוצות בברזיל לשלב הבא: החתמת כוכבים זרים בקנה מידה עולמי. פורלאן (מלך שערי המונדיאל) וקלרנס סיידורף (ארבע פעמים אלוף אירופה) הם בהחלט שניים כאלה, וזו רק ההתחלה.

שת"פ מסחרי/מקצועי

בשנה החולפת הרוויחו 25 המועדונים הגדולים בארץ הסמבה יותר ממיליארד דולר, מה שהפך את הליגה הברזילאית לשישית בעולם מבחינת הכנסות, כשהיא עוקפת בדרך את הליגה ההולנדית ונצמדת לחמש הגדולות של אירופה. ההערכה היא כי בתוך שנתיים, עוד לפני המונדיאל שייערך ב־2014 במדינה, תעקוף הליגה הברזילאית גם את זו הצרפתית ותעלה למקום החמישי. "בזמן שהקבוצות באירופה נאבקות כדי לשמור על התקציבים שלהן, המועדונים בברזיל רק הולכים ומתרחבים", הסביר בכיר בחברת הייעוץ BDO, שאספה את הנתונים.

הבסיס לכל התהליך הזה נעוץ בראש ובראשונה בבום הכלכלי שחוותה ברזיל בעשור האחרון, תחת נשיאותו מעוררת ההשראה של לולה דה סילבה. מדינת הענק, בעלת המשאבים העצומים ו־190 מיליון התושבים - כמו צרפת, גרמניה וספרד יחד - הפכה בתוך שנים ספורות לכלכלה השישית בגודלה בעולם. במהלך אותן שנים, 30 מיליון איש - פי שלושה מאוכלוסיית יוון כולה - עברו מחיי ההישרדות של המעמדות הנמוכים לחיי הנוחות של המעמד הבינוני, ועם המעמד החדש הגיעו גם הצריכה, השגשוג והפרסום.

בנקודה האחרונה אולי טמון הטריק המרכזי של ההצלחה הברזילאית: הברזילאים קלטו שאין סיבה להפריד בין שלב החתמת השחקן לבין תהליך מציאת נותני חסות, כשאפשר לשלב את שני העולמות יחד. הרעיון פשוט: המועדונים יוצרים שיתופי פעולה עם חברות מסחריות עוד בשלב שלפני הבאת הכוכבים. החברות מתחייבות להעביר למועדון חלק גדול ממשכורת השחקן, בתמורה להופעת שמן על חולצות ועל מוצרים. החברות מרוויחות מכך פרסום אפקטיבי באמצעות השמות הגדולים שהן מסייעות להביא. המועדונים, מצדם, מצמצמים את ההוצאות על משכורות ומרוויחים הכנסות מספונסרשיפ ומסגל עמוס כוכבים; ואילו האחרונים נהנים יותר מאי פעם מכסף גדול.

ניימאר, שכבר בגיל 15 הפך לתעשייה של איש אחד, היה זה שסימן את הכיוון כשחתם על חוזה שלפיו מכל חוזה פרסום שהוא חותם עליו, גוזרת סנטוס קופון בסך 30%. סנטוס מצדה מחברת אותו לחברות כמו קוקה־קולה, פנסוניק ורד בול, שמשלמות בפועל את מרבית שכרו. פורלאן, שנחת בברזיל החודש, חתום על הסכם דומה. ההצלחה ברורה: בשנים האחרונות זינקה ההכנסה של הקבוצות מפרסום והגיעה ל־180 מיליון דולר. "בכל מה שנוגע לניצול שווי המותג של המועדונים אנחנו עדיין זוחלים", הצהיר לאחרונה מנהל השיווק של קורינתיאנס, "ואנחנו צופים שבעתיד נראה הכנסות חסרות תקדים".

המרכיב הבא בהצלחה הוא הכנסות הקבוצות מזכויות שידור, שהוכפלו בשנה האחרונה מ־250 מיליון דולר לכחצי מיליארד. לשם השוואה, אצל השכנה מדרום, ארגנטינה, הקבוצות מתחלקות בערך בשליש הסכום. הכנסות אלה מייצרות מעגל קסמים שבו כולם מרוויחים: הכסף מזכויות השידור משמש להבאת כוכבים, ואלה בתורם מושכים עוד מפרסמים ורייטינג - וחוזר חלילה.

זה סקסי

בסך הכל, ההכנסות של קבוצות הכדורגל בברזיל עלו בשנה הקודמת ב־27%, וזו השנה הרביעית ברציפות שהן צומחות. קורינתיאנס לדוגמה, הגדילה את ההכנסות שלה ב־37% ל־140 מיליון דולר, ואילו סנטוס של ניימאר הכניסה בשנה החולפת 90 מיליון דולר - 60% יותר מאשר בשנה שקדמה לה.

כל זה, בצירוף מטבע מקומי חזק, מאפשר לקבוצות בברזיל להביא שחקנים בקליבר גדול יותר ויותר ולשלם להם משכורות שלא נופלות משום מקום אחר. סיידורף, שדחה הצעות מארה"ב ומאנגליה, ישתכר בשנתיים הקרובות 375 אלף דולר בחודש. פורלאן, שיביא הביתה 205 אלף דולר "בלבד", חתם במועדון שיש לו 100 אלף בעלי מנויים - יותר מלריאל מדריד הגדולה.

הסכר נפרץ. ברזיל, שעד לאחרונה נתפסה כמדינת עולם שלישי סקסית אבל מסוכנת ומושחתת, הפכה למוקד משיכה. עכשיו מדברים על חזרה הביתה של כוכבים כמו נילמאר ואפילו של פאטו ממילאן. חואן רומן ריקלמה, שהודיע על רצונו לעזוב את בוקה אחרי ההפסד בגמר הליברטדורס לקורינתיאנס - קיבל מיד הצעות מלפחות שלוש קבוצות צמרת בברזיל שמוכנות לשלם לו רבע מיליון דולר בחודש - פי שניים ממה שהרוויח בבונבונרה. ואם זה לא מספיק, השמועות מספרות על הגעה אפשרית של אלסנדרו דל פיירו ואפילו של דיוויד בקהאם, שמשתכר בלוס אנג'לס גלקסי "רק" 350 אלף דולר בחודש - כלומר פחות ממה שסיידורף מקבל בברזיל.

לכל זה יש להוסיף עוד שלושה גורמי משיכה מרכזיים: הראשון הוא הרמה ההולכת ומשתפרת של הליגה הברזילאית והדומיננטיות שלה ברמה האזורית. עם שלוש זוכות רצופות בגביע הליברטדורס ועם קבוצות ששוויין גדול פי כמה מאלה של צ'ילה או ארגנטינה, אין ספק שליגת הפאוליסטה נמצאת רמה אחת אם לא שתיים מעל שאר היבשת.

זלאטן בקופה קבאנה?

הסיבה השנייה היא המונדיאל שייתקיים במדינה בעוד שנתיים, שמביא איתו השקעות של עשרות מיליארדי דולרים באצטדיונים חדישים, מתקני אימון ושאר תשתיות. האולימפיאדה שתיערך בריו ב־2016 רק משלימה את החגיגה.

לבסוף, ישנן הסיבות האישיות. במקרה של פורלאן, העיר פורטו אלגרה נמצאת במרחק שעה טיסה ממשפחתו במונטווידאו. אחרי עשור שלם של זיגזוגים בלתי פוסקים מעל לאוקיינוס האטלנטי, נחמד לסיים את הקריירה קרוב לבית. סיידורף, מצדו, נשוי לברזילאית. אשתו, לוביאנה, נולדה בריו דה ז'נרו, אוהדת את בוטאפוגו מילדות והשניים מחזיקים זה שנים בית בעיר הקרנבל.

גם עבור כוכבים אירופים שאין להם קשר אישי ליבשת הלטינית, יש משהו מושך בלהחליף את הקור הלונדוני או הגרמני באווירה התוססת של ברזיל ובנערות המפורסמות של חוף איפאנמנה. המגמה משתנה: במקום שייאלצו למכור את הכוכבים שלהם, הכוכבים האירופים מתחילים לבוא אליהם. מי יודע, אולי התחנה הבאה של זלאטן תהיה בקופה קבאנה?