"הייתי צריכה לתת מעצמי, להוכיח הרבה מעבר למי שהיא לא חרדית"

מי את: דבורי סגל (30), נשואה + 2, גרה בדירת 4 חדרים בשכירות ברחובות. משתייכת לחסידי חב"ד. "נולדתי להורים שליחי חב"ד ולמדתי במסגרת חרדית לכל דבר ועניין. את החינוך התיכוני קיבלתי בחיפה, במסגרת חרדית לבנות בלבד, על פי דרכי החסידות. אצלנו יש שילוב של מקצועות חילוניים, ואנחנו יוצאות עם תעודת בגרות מלאה".

עבודה: אקדמאית ועובדת בתפקיד ניהולי בתחום התפעול בחברת מליסרון (בריטיש ישראל). "התחלתי לעבוד במליסרון לפני שש שנים בתור מזכירה ולאט לאט התקדמתי. הייתי צריכה לתת מעצמי, להוכיח הרבה מעבר למי שהיא לא חרדית. בהתחלה היתה המון חשדנות. ניסו לדבר איתי בשפה יפה יותר. לאט לאט נהייתה שפה משותפת ונפתחנו ונהיה כיף לא נורמלי. התקדמתי בתפקידים והיום אני בתפקיד ניהולי בתחום התפעול". בעלה של סגל מנהל חנות כובעים בירושלים.

דבורי סגל | צילום: עמית שעל

קצבאות: "ממש לא".

לימודים: "התחלתי ללמוד לתואר אקדמי בגיל 27. הלכתי ללמוד בקמפוס החרדי בקריית אונו. בעלי מאוד רצה שאלמד במסגרת חרדית למהדרין, שעות לימוד שמתאימות לאמהות, הפרדה בין גברים לנשים. אני לומדת שם משפטים כבר שלוש שנים ובקרוב מסיימת. במסגרת הלימודים החרדית היו לי רק שתי אופציות — משפטים או מינהל עסקים. אני שמחה שזה היה כך כי עודף האופציות שיש לחילונים רק מבלבל אותם. החלטתי משפטים כי מינהל עסקים זה סתם תואר. רציתי מקצוע. רציתי להשפיע. לתואר השני אבחר באפיק אחר כמו למשל פוליטיקה וממשל, תקשורת, דברים כאלה".

למה יצאת לעבוד: "יוצאים לעבוד כי צריך, כי אין ברירה. אמא שלי עוסקת בחינוך וציפו ממני להמשיך בתחום; ואמנם הלכתי ללמוד הוראת חינוך במסגרת חרדית, אבל הבנתי די מהר שאין לי מה לעשות בתחום הזה כי הצנזורה בלימודים שולטת. נחשפים לתכנים אבל באופן מצומצם. זו הסיבה שפרשתי. אחרי שהילד הראשון נולד בעלי הלך לצבא, ותוך כדי הצבא אני הייתי המפרנסת העיקרית או היחידה".

לעבוד בעולם חילוני: "יש המון פקפוק והמון הססנות, המון חרדתיות יתר במגזר החרדי לעניין של ההשתלבות. אני יכולה להבין את זה, כי כשאתה הולך לעבוד בסביבה חילונית בסוף יש ריאקציה וזה עלול להשפיע עליך. אבל שילוב חרדים בעבודה זה גילוי הנפט הבא של ישראל. בחור שלמד בישיבה יש לו המון מה לתת בכל עבודה שהיא. הוא נחשף להמון מקרים של מתן פתרונות בגמרא שיכולים להיות לו יתרון גדול. גם זה שמלמדים אותך לחיות בתוך מסגרת ולא לפרוץ כל הזמן, זה משהו שהעולם החילוני צריך ללמוד לקבל ולאהוב".

ויתור בתור אמא: "על ערכים לא מוותרים אבל סדרי העדיפויות משתנים. כל דקה מרוכזת עם הילד שווה יותר משלוש שעות מרוחות עם הילד. כשהילד שלי מקבל את אמא שלו בשש בערב הוא מקבל אותה לזמן מרוכז עם המון אהבה ונתינה. זה שווה הרבה יותר מלשבת שעה אחת עם הילד אבל לא להיות איתו באמת".

נכונות המעסיקים לקבל חרדים: "המעסיקים עדיין מהססים. זה עדיין לא שם, וקשה לי להאמין שזה יקרה במהרה. כבר לפני חמש שנים דיווחו שהחרדים רוצים להשתלב והתחילו תוכניות. קרה משהו? כלום לא קרה. שני הצדדים אשמים וצריכים לעשות שיעורי בית. אבל בסוף המעסיק הוא שצריך קצת יותר להתגמש, לקרוא את קורות החיים, להוריד את כל הסטיגמות ולבוא בלב חפץ. פתיחות של שני הצדדים היא המפתח להצלחה".