איך מציירים פיגורטיבי?

ביקשתי מערן רשף לצייר כשאני בסטודיו שלו, בדרום תל אביב. זו הפעם הראשונה, לדבריו, שצייר בנוכחות אדם נוסף, והיה לו קושי לבחור מה לצייר כי "בציור שלי אין אף מהלך מבוזבז, אני מזיע על כל מהלך. ההנחה של הצבע צריכה להיעשות באופן הנכון ביותר ביחס לנושא ולמציאות שאני מנסה לתאר. לכן אני אראה לך משהו יותר טכני". הוא בוחר פרט קטן על אריח שנמצא בתחתית ציור של צבר, מוציא שפופרת של צבע לבן וסוחט מעט על לוח העץ. זאת שפופרת גדולה שעולה 860 שקל, מבית הולד הולנד, יצרנית הצבעים היקרים בעולם. "הם בעלי פיגמנטציה גבוהה מאוד, מתייבשים טוב מאוד, כמו קיר. הם גם רעילים בצורה בלתי רגילה. אבל טיציאן צייר כל החיים שלו עם פיגמנטים יותר מסוכנים ומת בזקנתו, אז זה כנראה בסדר".

רשף מסדר על הפלטה סגול, צהוב וכחול, מערבב קלות עם הלבן, מגיע לחום־אפור בהיר ומתחיל למלא במכחול את הצורה. לרגע הוא אפילו יוצא מהקווים. "אני לא מצייר איך שלימדו אותי ולא איך שמלמדים. אמורים לקחת צבעים מדוללים

ולמלא את המשטח, שהכל יהיה מול העיניים, ואז להתכנס אל הפרטים. אני לא עובד ככה. אני מצייר חלקים בצורה כמעט מושלמת עוד לפני שבכלל נגעתי בחלקים אחרים, מתוך תקווה וביטחון שכאשר כולם יעמדו הם יעמדו יחד. ואני משתמש בצבע מלא מההתחלה. כל הציורים, גם הגדולים, זה צבע מהשפופרת, צבע קשה ויבש שגיליתי שמחזיר את האור הכי חזק. רק בסוף אני עובד עם צבע מדולל, רטוב על רטוב, צבע שנכנס לתוך צבע אחר".

אחרי כמה דקות הצורה מלאה בצבע, ורשף מעביר את שאריות הגוון שיצר לצנצנת זכוכית מלאה במים. כך הוא עושה בסיום כל יום עבודה, כדי להגיע בדיוק לאותו גוון ביום שלמחרת.