דו"ח טכנולוגי: הופכים את השולחן על טרולי זכויות היוצרים

להילחם חזרה בטרולים

אחת הטקטיקות המאוסות של חברות תוכן היא לשכור עוכרי דין, שיגישו איומים בתביעה נגד כל מי שיש חשד מינימלי שהוא היה מעורב בהורדת תוכן שלהן. לא מדובר בתביעה בפועל (כי זה כסף ובתי משפט ושם אפשר גם להפסיד), אלא באיום בתביעה - מכתב מפחיד שמודיע לך שהם ישמחו לקחת אותך לבית משפט ולמכור אותך לעבדות בניז'ר. אבל הם מוכנים, בגלל שזה המון בלאגן, להסתפק בכך שתיתן להם 500 דולר, למשל. 

זה כואב, אבל זול יותר משכירת עוכר דין משלך ויציאה למאבק משפטי שסופו מי ישורנו. זו למעשה מזימת מצליח: אם נבהלת ותשלם - וחלק ניכר מבני האדם, כשהם רואים מכתב רשמי מערפד בעל תואר, נבהלים ומשלמים. אם לא? עוברים לקורבן הבא. מהבחינה הזו, ההבדל בין חברות עוכרי הדין האלה ובין עוקצנים ניגריים קטן מאוד.

התרגיל הזה מקובל במיוחד על חברות פורנו, כי שם יש בעיה נוספת של הקורבן: לך תתחיל עכשיו להסביר אם יש או אין לך סרט פורנו מסוים על המחשב, והאיום בתביעה מפחיד הרבה יותר: לך תדבר על זה עם בני המשפחה שלך ועם חברים. לא כדאי יותר פשוט לתת להם 500 דולר ולשכוח מכל הבלאגן הזה?

לא, אמר ג'ף פנטאליס, שקיבל מכתב איום מאיזו חברת פורנו שטוענת שהוא הוריד סרט שלה. פנטאליס טען שהוא מעולם לא הוריד סרט פורנו ועל כן במקום לשלם הוא הלך צעד אחד קדימה והגיש תביעת נגד. פנטאליס מאשים את הפורנוגרפים בכך שהם פרצו לפרטיות שלו, גרמו לו עוגמת נפש, ניסו בפועל לסחוט אותו - והוציאו לו שם רע.

הוא ציין גם שהחברה שמתנכלת לו - Malibu Media - לא עושה את המינימום הנדרש להגנת התכנים שלה ואפילו לא דורשת הסרת קישורים לתוכן שלה. יש לכך סיבה, תיאר פנטאליס בכתב התביעה: החברה רוצה שהתוכן הזה ימשיך להיות מופץ, כדי שתוכל לשלוח מכתבי סחיטה לאנשים אחרים. התביעות הללו הפכו לחלק עיקרי מהמודל העסקי שלה.

ואם זה לא היה מספיק, פנטאליס רוצה שבית המשפט יפסול בכלל את הזכות של חברות פורנו ליהנות מהגנת זכויות יוצרים על סרטיהן. הוא טען שלפי החוק זכויות יוצרים חלות על תוכן משהו שמקדם את המדע או את "האמנויות השימושיות".

הנה אדם שמפעילי המזימה הזו היו מעדיפים לא לשלוח לו מכתב סחיטה מלכתחילה.

מותר להם, רדו מהם

שוטרים מאוד לא אוהבים שמצלמים אותם. באחת מהפגנות הצדק החברתי דרש ממני שוטר סמוי להפסיק לצלם אותו כי "כבר עשית לי בוק". שוטרים מנסים לעתים לשבש את היכולת של האח הקטן לתעד את מה שהם עושים, כי לעתים מה שהם עושים פשוט נוגד את החוק.

בארה"ב, אם לא בישראל, הנושא של הקלטת שוטרים הפך לנושא חם בבתי המשפט. אחרי תבוסה משפטית החליטה המפקדת של משטרת וושינגטון, קתי לנייר, לשלוח הנחיות ברורות מאוד לשוטרים שלה לגבי מה מותר ומה אסור להם לעשות במקרה שמצלמים אותם.

לאזרח, אומרת לנייר, יש את כל הזכויות של עיתונאי כשזה מגיע לתיעוד שוטרים: מותר להם לתעד שוטרים במקומות פומביים, בבתי העסק שלהם או בבתיהם או בעצם בכל מקום שבו יש להם זכות חוקית להיות נוכחים. העובדה שאזרח מצלם את השוטר לא אומרת שמותר לשוטר להפריע לצילום, לדרוש מהאזרח תעודת זהות, לדרוש הסבר על הצילום או לעצור אותו.

אם האזרח המצלם נמצא במקום שבו הוא מפריע לעבודת השוטר, השוטר רשאי לדרוש ממנו לזוז - אבל לא לדרוש ממנו להפסיק לצלם. במקרי חירום, אם שוטר סבור שההקלטה מכילה ראיות חיוניות, הוא יכול להזעיק קצין למקום כדי שזה יחרים את המצלמה. אבל אם אין מצב חירום, הוא מתבקש להשתמש בשירותי השופט האוטומטי ולקבל צו חיפוש. בשום מקרה, היא אומרת, אסור לשוטר למחוק (או להורות לאדם אחר למחוק) את התוכן שנמצא על מצלמה או כלי הקלטה אחר.

הכל הגיוני. רק שלנייר ומחלקת המשטרה שלה הגיעו להבנות הליברליות האלה רק אחרי שהפסידו בתביעות שעלו לעיר שלהם הרבה מאוד כסף. משטרת ישראל -  לידיעתך/טיפולך. לא עדיף ללמוד מנסיונם של אחרים?

העורכים השקטים של ויקיפדיה

 

ויקיפדיה נמצאת תחת התקפה בלתי פוסקת מצד טרולים - לעיתים חינניים ומשעשעים, אבל לעתים קרובות סתם גורמי נזק. ידועים במיוחד אלו שמודיעים בטרם עת על מותם של אנשים ומוציאים לוויקיפדיה שם רע.

לעורכים האנושיים של ויקיפדיה אין אפשרות לנטר מסביב לשעון כל ערך. הם עסוקים בהגנה על ערכים שמותקפים בעקביות, אבל בסופו של דבר הם בני אדם והם צריכים לישון מדי פעם. כאן נכנסים לעבודה הרובוטים של ויקיפדיה. אלו, בוחנים כל שינוי בערכים של האנציקלופדיה השיתופית ומוחקים שינויים שנראים בלתי סבירים. הם מוחקים שפה לא ראויה ומארגנים מחדש את הערכים לקטגוריות - ובאופן כללי עושים את כל העבודה המשעממת (אך הכרחית) של ניהול אנציקלופדיה.

חלק מהבוטים לא רק מוחקים, אלא גם כותבים ערכים - קצרים מואד, אמנם - ובוויקיפדיה יש מחלוקת לגבי נחיצותם של ערכים כאלה. מצד שני, יש הסכמה כללית שאם הבוטים יפסיקו לתפקד, העומס על העורכים - שמספרם מתמעט גם כך - יגדל עד כדי כך ששיעור העזיבה יגדל מאוד.

למרבה הצער, הבוט שאחראי על מניעת ונדליזם מוחק לעתים - נדירות יחסית, אומרים - גם תוכן אמיתי. בוויקיפדיה מציינים שהמידע לא אבד, ושניתן לשחזר אותו. הם גם שאננים לגבי האפשרות שהבוטים ישתלטו על האנציקלופדיה.

אל הדור הרביעי

הודו חווה מודרניזציה מהירה מאוד והתוצאה היא התנגשות בין הערכים המסורתיים שלה ובין ערכים מודרניים כמו חופש הביטוי והדת. אבל לא זה הנושא הפעם. איש עסקים עשיר, מוּקֵש אַמְבַּנִי, רוצה להזניק את הודו קדימה, ובגדול.

החברה של אמבני מתכננת לרשת חלקים ניכרים של המדינה הענקית בטכנולוגיית דור רביעי. התכנון כולל רישות של לא פחות מ-700(!) ערים, ביניהן 100 שזוהו כשווקים מרכזיים. העלות של התוכנית צפויה להגיע לעשרה מיליארד דולר, ששלושה מתוכם כבר הושקעו בבניית מספר מאסיבי של מגדלים סלולריים ותשתיות תת קרקעיות.

מחוץ לערים הגדולות, טכנולוגיית דור שלישי לא כל כך נפוצה בהודו. מדובר בנסיון לדלג על דור - אבל הטכנולוגיה שבה משתמשת החברה של אמבני, TD-LTE חלשה מזו שמקובלת במערב. בנוסף, חברות מערביות לא מייצרות את המכשירים שתומכים בה. הפרויקט השאפתני של אמבני - שנראה לאחרים שאפתני מדי - רוצה להגיע לכיסוי של "99.999%" מהודו. המטרה, בין השאר, היא לאפשר למשתמשים להזמין אוכל באמצעות המכשירים שלהם. כרגע, רק תשעה אחוז מכלל האוכלוסיה של הודו -1.2 מיליארדים - מחוברת לרשת. אמבני מהמר בגדול - ויש לקוות שהוא יצליח.

קצרצרים

אחת הבעיות עם עמודי פייסבוק היא שכדי לקבל מהם מידע, צריך לעשות להם לייק. יש אנשים שהמשתמש רוצה לעקוב אחריהם בבחינת "דע את האויב", אבל הוא מתפדח מכך שחבריו יראו שהוא עשה לייק לאיזה פוליטיקאי מתועב או לדמות שעכברושים לא יהיו מוכנים להיתפס מתים בקרבתה. פייסבוק מתחילה כעת לבחון פתרון: אופציית Subscribe לעמודים, כך שאנשים יוכלו לקבל את המידע בלי שמישהו יחשוב בטעות שהם תומכים באיזה גזען שונא אדם.

הקונגרס האמריקאי החל בחקירה שמטרתה לברר מה בעצם עושות חברות שכורות מידע ואחר כך מוכרות אותו ואיך זה מסתדר עם מה שנשאר מחוקי הפרטיות. מדובר בחברות שמעדיפות שהציבור לא ישמע עליהן, כי מה שהן עושות בחיים הוא לאסוף את המידע שלו ואז למכור אותו לצד שלישי - בדרך כלל חברות פרסום. התעשיה הזו כמעט שאינה נמצאת תחת רגולציה משום שהחוק מפגר אחרי המציאות בדור בערך. חקירה איטית של ה-FTC בנושא נערכת כבר שנתיים, אבל הקונגרס רוצה לקבל בהקדם כמה שיותר מידע.

השנה היא שנת בחירות בארה"ב, והמשמעות היא המון כסף שאמור לשכנע את הסוג האומלל ביותר של בוחרים - אלה שאין להם מושג מהחיים שלהם - כיצד להצביע. גוגל רוצה נתחים מהכסף הזה. החברה פותחת בקמפיין שמיועד לשכנע את הפוליטיקאים שיש ארבעה מסכים בחיינו – טלוויזיה, מחשב, טאבלט וסמארטפון. לפי גוגל, חשיבותה של הטלוויזיה יורדת בעוד שחשיבותו של יוטיוב עולה. לטענת ענקית האינטרנט, אם פוליטיקאי ישלח את המודעה שלו בכל ארבעת המסכים ולא רק בטלוויזיה, תמורת תשלום פעוט כמובן, התפוצה שלה תעלה בכ-48%. מפלצת הספגטי המעופפת תשמור ותציל.

כתבת ציוץ גאוני לפני יותר מדי זמן ואתה רוצה למצוא אותו שוב? כרגע זה בלתי אפשרי, כי טוויטר שומרת רק כמות מוגבלת מהציוצים שלך. אבל מנכ"ל החברה, דיק קוסטולו, אמר שלשום (ב') שטוויטר עובדת על כלי שיאפשר למשתמשים לייצא את כל הציוצים שלהם בקובץ. עם זאת, הוא הדגיש שהיכולת הזו תהיה מוגבלת לציוצים של המשתמש עצמו, לא לציוציהם של אחרים. למה? כי את היכולת למשוך את הציוצים של כל משתמשיה, מה שטוויטר מכנה The Firehose, היא מוכרת בכסף טוב לחברות גדולות.

בתרגיל בעייתי, שלא לומר מסריח, חיסלה אמזון את הגלישה ללא הגבלה במכשירי קינדל 3G שלה. משתמשים גילו להפתעתם שמה שהיה עד תחילת החודש גלישה בלתי מוגבלת הפך לפתע לגלישה של בסך הכל 50 מגהבייט בחודש. משתמשים שחוצים את הרף הזה יוכלו להשתמש בגלישה הסלולרית רק כדי להגיע לאמזון, לוויקיפדיה ולחנות הספרים של הקינדל. הבעיה נוגעת למשתמשים מחוץ לארה"ב, ומסתבר שתנאי השימוש של הקינדל מאפשרים לאמזון את המגבלה הזו, אם כי היא לא הפעילה אותה עד לאחרונה. המשתמשים יכולים להשתמש ב-WiFi כרגיל.

   

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"