חוק המלשינון יוצא לדרך: פלסטר נגד תאונה

נהגי ליסינג ומחזיקי רכב צמוד: עכשיו זה סופי. בשבוע שעבר קבעה ועדת הכלכלה שאחרי ראש השנה רובכם תצטרכו להדביק על הפגוש האחורי בצדו השמאלי, או על דלת הרכב, מדבקה הנושאת מספר טלפון קצר שאליו יוכל כל אזרח להתקשר אם השתוללתם בכביש. לא מדובר בבחירה, אלא בחובה. בניגוד למצב שהיה נהוג עד היום, מדבקות דיווח יפנו למספר טלפון אחיד שיוביל למוקד ארצי. הצמדת המדבקה לא תהיה וולונטרית והחברות לא יוכלו להסתפק במדבקה קטנה, לא ברורה או מטושטשת. הפעם החוק מגדיר היטב את גודל המדבקה, את צבעה ואת הסנקציות שיוטלו על המשתמטים.

התקנות החדשות, שנוסחו בעקבות התיקון לפקודת התעבורה, יהיו תקפות לכל חברה שבה יש קצין רכב. תלונות המדווחים יועברו למוקד טלפוני שיהיה פעיל במשך כל השנה, פרט ליום כיפור. הדיווח יועבר במקרים חמורים גם למשרד התחבורה. שוטרים ואנשי רשות המסים הפועלים במסווה יהיו פטורים מהדבקת המדבקה.

מדבקת דיווח על מכונית ליסינג | צילום: תומר הדר

החוק החדש מעלה לא מעט תהיות: האם מחזיקי הרכב הצמוד הם באמת נהגים יותר פרועים מנהגים שאינם מחזיקים ברכב צמוד? מדוע דווקא מחזיקי הרכב הצמוד הם אלה שיושמו תחת זכוכית מגדלת ציבורית? והאם החוק החדש, שזכה לכינוי "חוק המלשינון", באמת יביא לירידה במספר הנפגעים בתאונות הדרכים?

"מחזיקי רכב צמוד מועדים לנהיגה בריונית"

באשר לשאלה אם המדבקות יביאו לירידה במספר תאונות הדרכים, לדברי חבר הכנסת זאב בילסקי, מיוזמי החוק החדש, מחזיקי רכב צמוד הם קהל מועד לפורענות. "בהחלט מדובר באנשים שמועדים יותר לנהיגה בריונית המסכנת אותם וגם את חיי הנוסעים במכוניות סביבם", אמר בילסקי. "מטרתנו היתה לגלות את העבריינות של האנשים האלה מבעוד מועד באמצעות מדבקות הדיווח. עוד לפני שהשימוש במדבקה היה בגדר חובה, נתקלנו בחברות שהשתמשו בה ודיווחו על ירידה במספר תאונות הדרכים".

לדברי בילסקי, "המדבקות בצבע ובממדים האחידים יהפכו לחלק בלתי נפרד מהוויית ציי הרכב בארץ. עד כה, אזרחים רבים רצו לדווח על נהיגה פרועה אך לא יכלו בגלל היעדר מדבקה, שימוש במדבקה לא ברורה או השחתת המדבקה. במקרה של נהגים שיקבלו חמישה דיווחים על התנהגות פרועה, תועבר התלונה למשרד התחבורה שיחליט עם החברה מה לעשות עם הנהג המועד לפורענות, לדוגמה לקיחת הרכב הצמוד".

לפי הצעת החוק המקורית, פרטי הנהג היו אמורים לעבור למשרד התחבורה, אך בסופו של דבר הוחלט שזהות הנהג העבריין תישאר אנונימית. "החוק נועד לא ללכת במסלול הפלילי", הסביר בילסקי. "על פלילים המשטרה אחראית. מסיבה זו לא רצינו גם להיכנס לנושא של צילום נהגים עבריינים באמצעות מכשירים סלולריים. מדובר בטרחה שדורשת גם הגעה לבית משפט ועלולה להביא לדיבה".

למרות דברי בילסקי על נכונותם של אזרחים לדווח על נהגים עבריינים, בפועל קציני רכב של חברות הייטק מדווחים על מקרים שבהם בוצעו דיווחים קנטרניים, כדי לפגוע אישית במחזיק רכב צמוד שלא עבר כלל עבירות תנועה. "ייתכן בהחלט שיהיה מי שיבחר לנצל לרעה את זכות הדיווח כדי לסגור חשבונות", הדגיש בילסקי, "אך כאן קצין הבטיחות ייכנס לתמונה. אם נהג קיבל שלושה דיווחים שונים על השתוללות במקומות שונים ברחבי הארץ, ברור שלא מדובר בנהג שמישהו עקב אחריו כדי להרע לו, אלא במשתולל סדרתי".

זאב ביילסקי

"בעלי רכב צמוד מכירים היטב את החוק"

טענותיו של בילסקי על נטייתם של מחזיקי רכב צמוד לנהיגה פרועה כלל אינן מקובלות על שמעון סודאי, יו"ר איגוד קציני בטיחות בתעבורה. לדברי סודאי, בפועל נהגים שמחזיקים רכב צמוד הם למעשה נהגים יותר בטוחים מנהגים רגילים. "נהג שנוסע ברכב חברה הוא נהג שעבר את כל ההכשרות המתאימות, קרי הדרכות נהיגה, ליווי של קצין רכב שמקפיד על תקינותה של המכונית והכשרות נוספות", אמר סודאי. "נהגים שלהם רכב צמוד מכירים את התקנות והחוקים הרבה יותר טוב מכל נהג אחר". עם זאת, למרות טענותיו של סודאי, בשנים האחרונות הצליחו מחזיקי הרכב הצמוד לרכוש לעצמם שם של נהגים פרועים, מה שהביא בסופו של דבר לחקיקה בנושא.

לדברי סודאי, "נהגים שלהם רכב צמוד נמצאים הרבה על הכביש. הם נוסעים הרבה יותר מנהגים אחרים. מכוניות צמודות מציי רכב הן הרבה יותר נפוצות בכבישים, ולכן אולי הן מעורבות ביותר תאונות, אך נהג חברה מקבל רישיון גם מהמדינה וגם מקבל הכשרות מאיתנו. אחרי כל זה, עוד שמים לו על הפגוש מדבקה ושואלים איך הוא נוהג. רק המשפט הזה מזמין אינספור תלונות שווא שבחלקן טיפלתי בעצמי. גם הפעלת המוקדים שכעת נהיה חייבים לממן אינה זולה כלל ואינה משתלמת".

האם מחזיקי הרכבים הצמודים הם אכן נהגים יותר מיומנים? לדברי און יעקבסון, ממייסדי בית הספר לנהיגה דרייב ארט, המתמחה בהדרכות נהיגה לציי רכב, התשובה מורכבת. "ידוע לי שישנם ציים שבהם נהג ובני משפחתו מלווים על ידי קצין רכב, ובחלק מהחברות מחייבים גם קורס נהיגה מתקדמת", אמר יעקבסון. "סטטיסטית, בהשוואה לנהגים מן היישוב שאינם נוהגים ברכב צמוד, נהגים שנוהגים ברכב ליסינג עוברים יותר הכשרות, אך נתקלנו בלא מעט נהגים שאינם יודעים לבצע בלימת חירום ואינם יודעים מהי תנוחת נהיגה נכונה, וגם משתוללים. איני אומר שכל נהגי הליסינג הם כאלה, אך נהג שהורו לו להגיע להדרכה ביום שישי בבוקר בלי שתהיה לו זיקה לנהיגה ועניין בדבר, יכולת ההשפעה שלנו עליו נמוכה".

"מדבקות הדיווח מפחיתות תאונות"

בסופו של דבר, הדרך הטובה ביותר לדעת אם מדבקות הדיווח אכן יצמצמו את הנהיגה הפרועה היא לשאול את החברות עצמן. אף שעד כה היה מדובר, כאמור, בנוהל שאינו בגדר חובה, חלקן הדביקו את מדבקות הדיווח ובדקו את השפעתן על הנהגים.

מקומברס נמסר: "מנהל מחלקת הרכב מברך על הנוהל שמוכיח את עצמו בשגרה. קומברס עובדת עם חברה חיצונית המפעילה מוקד דיווח זמין במשך 24 שעות, המאפשר דיווח מיידי לעובד ברגע ביצוע העבירה באמצעות הודעת SMS. הנתונים על העבירה מוזנים לתוכנה והעובד מתבקש להגיב לאירוע. לאחר מכן המידע עובר לקצין בטיחות של מחלקת הרכב שסוגר את הקריאה ומחליט על דרך הטיפול". עוד נמסר מקומברס כי "עושה רושם שהצעדים הננקטים תורמים להפחתת מספר התאונות ולשיפור הנהיגה של העובדים".

גם בחברה המרכזית, מפיצת קוקה־קולה בישראל, מדגישים שהמדבקות הפחיתו את מספר התאונות. "החברה מחזיקה מערך כלי רכב מהגדולים במשק וכן כמה מאות כלי רכב פרטיים", הבהירו בחברה המרכזית.

"לפני כחמש שנים החליטה החברה להילחם בתאונות הדרכים כיעד מרכזי שלה. הנוהל שעיקרו מתן אפשרות לאזרחים לדווח על תרבות נהיגה לא תקינה של נהגי החברה אומץ על ידי החברה כחלק מהכלים למלחמה בתאונות הדרכים". לצורך כך, מסברים בחברה, "נבנתה תשתית מחשוב לניהול ומעקב אחר התלונות שהתקבלו. זיהינו קשר ישיר בין נהגים שלהם מספר רב של תלונות בעקבות מדבקות הדיווח, לבין נהגים שביצעו מספר רב של תאונות דרכים. לפיכך למדנו להתייחס לדו"חות מדבקות הדיווח כגורם מנבא לנהגים בעלי פוטנציאל תאונות גבוה שנובע מנהיגה בניגוד לחוק, או מנהיגה אגרסיבית. התייחסותנו לדיווחים אלה היא כאל אירוע העונה להגדרה 'כמעט ונפגע'".