דו"ח טכנולוגי: האם אפל גנבה את עיצוב האייפון מסוני?

יפני, דרום קוריאני וסיני נכנסים לכיס של אמריקאי

סטיב ג'ובס המנוח היה אישיות שנויה במחלוקת בקרב יושבי עמק הסיליקון. אחת מידידותיו העידה פעם שהיא חשבה שהוא פסיכופט - מה שסביר לגמרי; אחד מכל 25 בכירים בעולם העסקים הוא כזה - עד שהגיעה למסקנה שכאשר הוא שיקר, מבחינתו היתה זו אמת לאמיתה. הוא האמין בכל מילה שאמר ולפיכך - לא שיקר במודע.

אחד השקרים המוצלחים ביותר של ג'ובס, זה שהפך לאמת עממית, הוא שאפל לעולם איננה מעתיקה, היא רק מחדשת. זה היה בולשיט מהתחלה ועד הסוף. הממשק הגרפי המפורסם של אפל בימיה הראשונים הועתק ממעבדות זירוקס - זמן קצר לאחר שג'ובס ערך בהן ביקור ממושך. אפל לא המציאה את האייפוד: בריטי נשכח המציא אותו, והחברה השתיקה אותו בנימוס כדי שלא ידבר על הנושא יותר מדי.

זמן קצר לפני מותו, אמר ג'ובס בהתפרצות של זעם צדקני שהוא ינהל "מלחמה גרעינית" נגד אנדרואיד, גם אם זה ידרוש את כל הכסף של אפל - משום ש"האנדרואיד הוא מוצר גנוב". כעת טוענת סמסונג שהאייפון עצמו הוא מוצר גנוב ואף מגבה את הטענה הזו במסמכים פנימיים של אפל,.

לטענת עורכי הדין של סמסונג, העיצוב של האייפון אמור היה להיות שונה לגמרי - אלא שב-2006, החברה הורתה "לבחון" כמה עיצובי טלפונים סלולריים של סוני ובחרה אחד מהם. על פי האיורים שהצליחה סמסונג להשיג, המאיירים של ג'ובס העתיקו את העיצוב של סוני - ואפילו את הלוגו של החברה.

אפל מנסה לפסול את המידע המביך הזה מלהגיע לבית המשפט, בטענה שסמסונג מציגה אותו מאוחר מדי ושההיסטוריה של האייפון "לא רלוונטית" לשאלה האם סמסונג פגעה בפטנטים של אפל. הטענות האלה מרתיחות את החברה הדרום קוריאנית, שמציינת שהיא היתה צריכה לפנות לארבעה בתי משפט, במשך שנה, כדי לקבל את המידע הזה ושאפל סתם מנסה להתחמק. לטענת סמסונג, אפל עשתה כמיטב יכולתה למנוע ממנה לקבל הצהרה מהמעצב שהיה אחראי לשינוי, שין נישיבורי. לטענת אפל, מר נישיבורי לגמרי במקרה יצא דווקא אז לחופשה.

אז מה קיבלנו? טלפון שעוצב על ידי סוני, החלקים שלו נבנים על ידי סמסונג, הוא מורכב על ידי פוקסקון - ומשווק על ידי אפל בתור מכשיר מהפכני וקסום. מדהים.

מעליבה את האינטליגנציה

אפל הוציאה שורה של פרסומות לשירות בחנויות אפל שלה, ספציפית ה"גאונים" שהיא מעסיקה (כך היא קוראת להם: Genius. אף אחד מהם, עד כמה שידוע לי, עוד לא הצליח להוכיח גאונות כלשהי), שבהם היא מדגימה את יכולתו של ה"גאון" ובעיקר את הסבלנות שלו מול לקוחות בעייתיים.

פעם, לפני כמה שנים, אפל יצאה בסדרת פרסומות ה-"מק מול PC" שלה, שזכתה להערכה בקרב הפנאטים שלה משום שהיא ירדה על מיקרוסופט ומחשבי ווינדוס. עכשיו היא הצליחה לעצבן את הפנאטים שלה-עצמה.

למה? כי הסדרה מראה איזה "גאון", שנתקבל בבקשות לא סבירות מצד אנשים חסרי כל יכולת או כישורים חברתיים (אחד מהם דופק לו על הדלת בארבע בבוקר; אשתו עומדת ללדת ומה שמעניין אותו הוא עריכת צילומים) ופותר הכל בחיוך. זה אולי מחמיא ל"גאונים", ואולי יעלה את המורל בקרב עובדי אפל - רק בהנחה שהאינטליגנציה שלהם נמוכה מהממוצע ושהם חסרי חיבור למציאות - אבל זה מעליב את הפנאפלים. היה כבר מי שאמר שסיינט ג'ובס מעולם לא היה מאשר את המודעות האלה.

אבל המטרה כאן היא לא הפנאפלים, כי אם אנשים שעוד לא קנו מק. הם אמורים להשתכנע (שוב, בהנחה שהם לא סובלים מעודף בינה) שאפל תפתור את כל הבעיות שלהם. שהם לא יצטרכו ולו מינימום של הבנה במחשבים. ואם זה יכניס לה עוד כסף, אפל מוכנה לפגוע בפנאטים שלה. אחרי הכל, הם כבר קהל שבוי. מה הם יעשו? ימירו את המק ב-PC? אחרי כל ההשקעה הרגשית שלהם בחברה? לא סביר.

אפשר, כמובן, לקרוא את הפרסומות הללו באופן חתרני. ה"גאון" חסר כל אישיות, הוא כל כך מוטמע בפרסונה שבנתה לו אפל, שהוא לובש את חולצת החברה גם כשהוא שוכב במיטה. הוא גם לא פותח את דלת הבית בלי לענוד קודם כל את תג החברה - אפילו בארבע בבוקר. ככה אפל אוהבת את העובדים שלה: חברי כת צייתניים, חייכנים תמיד, שרק רוצים לחלוק עם העולם את החוכמה העילאית שהחברה מלמדת. קריאה חתרנית נוספת היא שאם אתה קונה מק, ויש לך בעיה בסיסית כמו איך להדפיס גלויה, אתה צריך להעיר עובד בארבע בבוקר. כנראה שזה לא מה שאפל ציפתה שאנשים יקחו מהפרסומות האלה.

משקרים למען המטרה

לפני כמה שנים, כשוויקיליקס הופיע לראשונה על הרדאר, הארגון היה מחויב לחשיפת האמת ולהצגת מסמכים פנימיים של ממשלות, כדי שהאדם מהרחוב יוכל לקבל את המידע שהממשלה מנסה להסתיר ממנו. הוא ניסה, בקצרה, לחשוף את השקרים של בעלי הכוח.

בשנים האחרונות, וויקיליקס התעוות במהירות. אפשר לומר שהמסמכים וסרטוני הווידאו שהדליף לו טוראי ברדלי מאנינג היו מה שחיסל אותו. הארגון הועמד במבחן קבלת הכוח, ונכשל נחרצות. הוא הפך במהירות לגוף שהעניין העיקרי שלו הוא לקדם את עצמו ואת המנהיג שלו, ג'וליאן אסאנג'. עצם העובדה שהארגון מסרב לחשוף את כל המסמכים הרגישים אלא מדליף אותם טיפין-טיפין מעידה על כך: מה שמעניין אותו כעת הוא הקידום העצמי שלו, לא חשיפת כל המידע שברשותו.

שלשום הלכו בוויקיליקס צעד אחד רחוק מדי: הם זייפו מאמר של עורך הניו יורק טיימס לשעבר, ביל קלר. במאמר המזויף, כותב וויקיליקס בשמו של קלר - יריב של הארגון, אחרי שאסאנג' הצליח להסתכסך גם איתו - שחברות האשראי חייבות להתייצב לצדו של וויקיליקס ולאפשר לו לקבל תשלומים.

קלר לא כתב שום דבר כזה, כמובן. אבל הזיוף הצליח להטעות אפילו את כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס, ניק בילטון. מאוחר יותר, כשקלר חשף את הזיוף, התנצל בילטון על כך ומחק את ציוץ שכתב בנושא. בוויקיליקס לקחו בגאווה אחריות על הזיוף.

אז הנה, הם השלימו סיבוב מלא: עכשיו, כמו הממשלות, גם וויקיליקס מפיץ מידע שקרי כדי לקדם את עצמו. בניגוד לממשלות, הם מתגאים בכך. הגיע הזמן להתייחס לכנופיה של אסאנג' כאל אסופת המצורעים שהיא.

קצרצרים

עבדכם הנאמן מתייחס לאולימפיאדה כמו לרכב של חסידי נחמן מאומן: זה יוצר הרבה רעש, כן, אבל אין מה לעשות וצריך לחכות שזה יעבור. אם היו מכניסים לאולימפיאדה של ימינו מקצועות מזו המקורית, כמו מירוץ כרכרות, הוא עשוי היה לגלות עניין, אבל לא הכניסו. אם גם אתם חושבים שהאולימפיאדה היא קומפרסור שמרעיש מחוץ לחלון שלכם בלי שום סיבה, ואם הסיבה היחידה שלכם להתייחס למייקל פלפס היא לשאול אם הוא טבע, אז מישהו טרח לבנות עבורכם תוסף לדפדפן שמוחק כל אזכור לאולימפיאדה.

מדיניות האחריות של אפל (נותנת רק שנה אחריות למוצריה בעולם, בלי להתחשב בחוק הקומי) מותקפת עכשיו גם בסין. ארגון צרכנים סיני הכניס את התפוח הנגוס לרשימה השחורה של "חסרי יושרה", אחרי שורה ארוכה של תלונות נגד טיפול החברה בלקוחותיה. במקרה אחד, לקוח הביא את האייפון 4 שלו לטיפול, ולמרות שהמכשיר היה עדיין בתקופת האחריות, אפל סירבה לתקן אותו. סעיף חשוד במיוחד בהסכם המשתמש של אפל קובע שהחברה רשאית להשתמש בחלפים ישנים כדי לתקן את הגרוטאות - ולקחת כל חלק פגום במכשיר חזרה אליה. הרושם המתקבל, לפחות בסין, הוא שאפל מתקנת מכשירים באמצעות חלקים מחודשים, לא חדשים. אפל, כמובן, לא הגיבה על הידיעה.

החלטת לדפוק את עצמך ולכתוב ציוץ שיוציא אותך כגזען או טמבל? אנחנו נילחם על זכותך להוציא את עצמך אידיוט (ואז, נתייחס אליך כאל אידיוט), אומר כותב המאמר הזה. אם החלטת ליישם את זכותך הבלתי מעורערת להפוך לתחנת שידור, מן הראוי שתקדיש כמה שניות למחשבה על המשמעות של הטקסט שאתה עומד לפלוט. זכור: ציוץ שלא שוגר הוא ציוץ שלא תצטרך להסביר במשך שעות אחר כך.

זוכרים את משפט פיירט ביי? חברות ההקלטה טענו בעקשנות שהוא מתנהל כדי לשמור על הזכויות של האמנים, שהם אחרי הכל היוצרים שנפגעו מכל הגניבה הזו. אפשר לצפות שהכסף שמגיע מהמשפט יחולק לאותם אמנים אומללים, לא? (זאת, בהנחה שבכלל יגיע). אבל לא זה מה שקרה: הכסף הובטח מראש, כך מסתבר, לאיזה ארגון למלחמה בפיראטיות. תזכירו לי שוב למה אני צריך ארגוני ענק שלוקחים לעצמם את הזכויות שלי בתירוצים של הגנה עליהן?

גוגל התחילה בתכנית הפס הרחב השאפתנית שלה בקנזס סיטי, וכל מיני פרשנים טוענים שמדובר בדבר הטוב ביותר מאז אבני הצור. מצד שני, כחלק מהתכנית גוגל מתכוונת לדחוף למשתמשים שלה ערוץ טלוויזיה משלה, שיגיע במהירות גבוהה יותר מזו של סופרמן שנמלט מחתיכת קריפטונייט. שזה נחמד, רק שכרגיל עולה השאלה: את ואיזה תוכן? כל היוזמות הקודמות של גוגל בתחום הטלוויזיה קרסו בלהבות משום שיצרניות התוכן סירבו בעקשנות, בצדק מוחלט מצידן, לשתף איתה פעולה. אז פס רחב זה נחמד, אבל רצוי שיהיה גם מה להעביר בו.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"