רילוקיישן: העובדים חוזרים לנדוד

המשמעות המיידית היא שתעשיית ההייטק בישראל עומדת לאבד הרבה מאוד מומחים טובים שלה. מתוך אלפי העוזבים את הארץ, חלקם הולכים לעבוד במקצועות האנרגיה והחקלאות, אבל אחוז גבוה ומשמעותי שייך לתעשיית הטכנולוגיה המקומית - תעשייה שמשוועת כל העת לכוח אדם מנוסה, אשר אינו מגיע בקצב הראוי מהאוניברסיטאות בישראל.

הדילול בכוח האדם אינו רק במספרים, אלא גם באיכות: העוברים לחו"ל אינם עובדים צעירים או זוטרים, אלא כוח העבודה המנוסה והמוכשר. התעשייה המקומית שילמה לאותם אנשים את שכרם וסייעה בהכשרתם - ואילו את הפירות של יכלותיהם יקטפו חברות בחו"ל.
 

רילוקיישן לרוב משמעותו עזיבה לתקופה קצרה, אבל הזמני הוא לעתים הקבוע ביותר וישראלים רבים אשר עברו לחו"ל בחרו להישאר שם, בעיקר כשמדובר במדינות שבהן איכות החיים גבוהה יותר.

סוג חדש של עובדים זרים

האם זו בעיה שניתן למצוא לה פתרון או שזהו כורח המציאות, והגירה של אנשים בעקבות צורכי עבודה היא טבעית? נראה שלא ניתן למנע את המעברים האלה והגירה כזו היא טבעית לחלוטין. בישראל עובדים כיום מאות אלפי זרים אשר מוכיחים את הנקודה הזו, רבים מהם הגיעו לישראל ברישיון ובונים את הבתים שלנו, מטפלים בנו ומה לא. חלקם אף הגיעו לכאן בדרכים לא כשרות ומחפשים עבודות דחק שונות. מבין כל העובדים הזרים לא ניתן למצא כאן את הזן האחר של העובדים הזרים - המקצוענים.

בעבר נשמעו טענות על הצורך של מדינת ישראל לייבא ארצה מתכנתים מכמה מדינות בעולם, ובכך אולי להוריד מעט את שכר העבודה ולהקל במעט על מצוקת כוח האדם. הטענות האלה הושתקו על ידי בכירים בתעשייה ודרישה זו נתקלה בהתנגדויות כה רבות, עד שתומכיה אפילו לא מסוגלים להגיד כיום מילה טובה בעדה.

אבל זו נקודה מאוד ראויה למחשבה בשוק שמשווע לכוח אדם איכותי ולירידה במשכורות העובדים. עד אז יסתפקו מרבית החברות בישראל בפתרון הקל ויעבירו עבודה - ולא רק עובדים - להודו, סין, מזרח אירופה וכל מקום שיציע כוח עבודה זמין ובמחיר נוח.