בלעדי ל"כלכליסט" - ביטוח לאומי: להאריך בחודש את דמי האבטלה

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, המדינה מתכוננת לזינוק בשיעור האבטלה בישראל, העומד נכון לחודש יוני על 7.2%. ביטוח לאומי יפנה בקרוב אל משרד האוצר בבקשה להאריך את תקופת הזכאות לדמי אבטלה ב־30 יום בממוצע, כך נודע ל"כלכליסט". זאת, כדי למנוע מצב שבו עובדים שפוטרו ואינם מצליחים למצוא עבודה במצב של מיתון במשק, ייכנסו אל תקופה של אבטלה ארוכה ויצטרכו להסתמך על דמי הבטחת הכנסה בלבד.

את התוכנית הגה סמנכ"ל המחקר של ביטוח לאומי, ד"ר דניאל גוטליב, עם אנשי מינהל המחקר של ביטוח לאומי, והיא צפויה להיות במתווה דומה לתוכנית שאושרה ב־2009, במסגרת תוכנית הבלימה והתנופה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ. עם זאת, מכיוון שמדובר בהוצאה תקציבית שעשויה להגיע על פי ההערכות למאות מיליוני שקלים, קשה כרגע לראות איך משרד האוצר יסכים לה.

הפעלת התוכנית ב־2009 הותנתה בעלייה של שיעור האבטלה במשק ל־7.5%, רף שנחצה בסוף הרבעון השני של 2009 ונמשך עד תחילת 2010. כיום מתכוון ביטוח לאומי להתנות את רף התוכנית באותו השיעור, אולם בביטוח לאומי אומרים כי כבר כיום המשק מתקרב לשיעורי אבטלה של 7.5%. תחושה דומה העבירה המשנה למנכ"ל משרד התמ"ת והממונה על התעסוקה מיכל צוק, בראיון שפורסם ב"כלכליסט" בשבוע שעבר, שבו היא הודתה כי המדינה החלה להתכונן לעלייה בשיעורי האבטלה עקב המשבר הכלכלי באירופה ובארה"ב, שלהערכתה עוד לא חלחל במלוא עוצמתו למשק הישראלי, אם כי הסתייגה מתחזית של שיעורים דו־ספרתיים.

סימנים מדאיגים נוספים ניתן לראות בעלייה המתמדת במספר האקדמאים דורשי העבודה המגיעים בכל חודש אל לשכות התעסוקה - שהגיע לכמעט 18 אלף איש. מאז מאי 2011, שיעור העלייה החודשית הממוצעת במספרם הוא 0.7%, פי 5.7 מהעלייה החודשית הממוצעת במספר כלל דורשי העבודה. אם לשפוט לפי המשבר הכלכלי האחרון שפרץ ב־2008, תנועת האקדמאים אל לשכות התעסוקה היא סנונית המבשרת את בוא המיתון.

התוכנית תצריך את כל כובד משקלו הפוליטי של כחלון

 

הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה ב־30 יום לא אושרה בקלות ב־2009, והיא אינה צפויה לעבור בקלות גם היום. בעבר, כשהיו 220 מובטלים במשק, שוריין עבור תוכנית הארכת הזכאות תקציב של כ־350 מיליון שקל. ביוני האחרון הגיע מספר המובטלים ל־259 אלף איש, ועלות קצבאות האבטלה היא יותר מ־2.3 מיליארד שקל בשנה. אם ההערכות הפסימיות יתגשמו ומספר המובטלים יגיע ל־300 אלף ב־2013, מדובר על תוספת קצבאות של כ־500 מיליון שקל, לא כולל הארכת תקופת הזכאות שתעלה מאות מיליוני שקלים נוספים.

המסקנה מכך היא כי האוצר ודאי שלא ימהר לתת את הסכמתו לתוכנית, ואם ביטוח לאומי ירצה ליישמה, שר הרווחה משה כחלון יצטרך להפעיל את כל כובד משקלו הפוליטי כדי להעביר את התוכנית בממשלה. אולם, במקרה כזה עשוי להידרש קיצוץ של תקציב הממשלה בסכום דומה. זו אינה משימה פשוטה, מאחר שכבר היום תקציב המדינה ל־2013 נמצא בגירעון של 12 מיליארד שקל נוכח ההוצאות שלהן התחייבה הממשלה.

הארכת הזכאות לדמי אבטלה תיטיב עם הצעירים

בביטוח לאומי צפויים להגיש את התוכנית לפי המתכונת שאושרה ב־2009, שמשמעה כי תוספת ימי הזכאות לדמי אבטלה תינתן באופן דיפרנציאלי לפי גיל המובטל. מובטלים עד גיל 25, שזכאים כיום לדמי אבטלה במשך 50 יום, יזכו לתוספת של 15 יום. מובטלים בגיל 25–28, שזכאים היום לרוב לדמי אבטלה במשך 67 יום, יקבלו 30 ימים נוספים, ומובטלים בגיל 28–35, שזכאים היום לרוב לדמי אבטלה במשך 100 יום, יזכו לתוספת של 25 יום. כלומר, מי שייהנה בעיקר הם הצעירים, בעוד שבדרך כלל דווקא המבוגרים הם מי שנשארים לאורך תקופה במעגל האבטלה.

המחלוקת על אופן הדיפרנציאציה, כמו גם על מסגרת התקציב, הם הגורמים שעיכבו את אישור התוכנית עד לדצמבר 2009, כך שלמעשה היא פעלה רק למשך חודש, עד שבינואר 2010 שיעור האבטלה ירד ל־7.3%.

מרכיב חשוב נוסף בתוכנית עשוי להיות קיצור משך זמן האכשרה הדרוש לקבלת דמי האבטלה. כיום, כדי לקבל דמי אבטלה, המובטל נדרש להוכיח שעבד לפחות 12 חודשים בשנה וחצי האחרונות. בתוכנית מ־2009 הוסכם כי תקוצר בהוראות שעה עד 2010 התקופה המינימלית הנדרשת. כך, גם אדם שעבד רק תשעה חודשים יוכל לקבל דמי אבטלה, אך תקופת הזכאות שלו תהיה קטנה בחצי.

זוהי העת ל"מדיניות פעילה" בשוק העבודה הישראלי

 

השאלה עתה היא האם בנוסף לגזירות שהטילה הממשלה היא גם תציע תוכנית מעין זו, במקרה שהתחזיות השחורות אכן יתממשו. שיחות ברוח זו כבר נעשות במסדרונות משרדי הממשלה, אולם בכיריה עוד לא נותנים לכך פומבי. במשרד התמ"ת ובאגף התקציבים במשרד האוצר כבר החלו לתכנן הרחבה של מערך ההכשרות המקצועיות, אם כי תוכנית זו עוד נמצאת בחיתוליה, במיוחד לאור המחסור התקציבי.

על פי התפיסה המקובלת של תפקיד המדינה בשוק העבודה, עליה להגדיל את ההשקעה בו בעת מיתון או כאשר ישנו צפי למיתון. הכוונה היא במיוחד למה שקרוי מדיניות פעילה בשוק העבודה, הכוללת השקעות כגון הכשרות מקצועיות, מעונות יום לילדים של הורים עובדים, שירות תעסוקה חזק, אכיפה של חוקי העבודה, תוכניות מס שלילי ועוד. זאת, בניגוד לקצבאות כמו דמי אבטלה והבטחת הכנסה, הנחשבות למדיניות חשובה אך פסיבית, שבה המדינה אינה יוזמת אלא מגיבה.

נתוני ה־OECD מראים שבכל הקשור למדיניות פעילה כזו, ישראל מפגרת הרחק מאחורי המדינות המפותחות. ישראל השקיעה 0.15% בלבד מהתוצר שלה ב־2010 לטובת צמצום העוני — יותר ממיליארד שקל (ללא סבסוד מעונות יום). מנגד, ממוצע ההשקעה במדינות החברות בארגון עומד על 0.66% מתוצר המדינות (יותר מ־5 מיליארד שקל). במדינות מתקדמות כגון גרמניה, בלגיה, הולנד, שבדיה, צרפת ודנמרק, משקיעים 1% מהתוצר ואף יותר. נתוני ה־OECD מצביעים על קשר בין גודל ההשקעה של המדינה בפיקוח ורגולציה של שוק העבודה לבין אי־השוויון בהכנסות. לכן, אין זה פלא שישראל, שנמצאת בתחתית דירוג ההשקעה, היא אחת המדינות בעלות פערי ההכנסות הגבוהים ביותר ב־OECD.