אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לטעות זה אנושי צילום: איי פי

לטעות זה אנושי

הוועדה המארגנת של לונדון 2012 סובלת מפאשלות שנעות בין פארסה לטרגדיה. מה הן?

08.08.2012, 09:49 | יואב דובינסקי, לונדון

אחרי ההפקה המרהיבה והבזבזנית של בייג'ינג (עלות מוערכת של יותר מ־40 מיליארד דולר), בלונדון החליטו שלא לנסות להתחרות בגודל. אף שמדובר בהוצאות עצומות המוערכות ביותר מ־20 מיליארד דולר (השנייה הכי יקרה בהיסטוריה), העלות של אולימפיאדת לונדון עדיין עומדת על כחצי מהאולימפיאדה הקודמת ואינה יכולה להתחרות בגודל ובסטנדרטים שהציבו הסינים.

אז אולימפיאדת 2012 הוגדרה על ידי המארגנים כ"אולימפיאדה של האנשים", שחרתה על דגלה חגיגה בריטית וגלובלית שתצא מגבולות האצטדיונים אל הרחובות, הכיכרות והפארקים. האצטדיונים נבנו במטרה שלא יהפכולפילים לבנים ועם הרבה מאוד רגישות לאיכות הסביבה ולחיסכון באנרגיה. האולימפיאדה בלונדון אנושית יותר מהאולימפיאדה הטכנית מאוד שנערכה בבייג'ינג. אבל אנושי גם שווה טעויות, ובינתיים הוועדה המארגנת סובלת מפאשלות שנעות בין פארסה לטרגדיה.

המסלול האולימפי. כמה בלאגנים, אללה יוסטור, צילום: אי פי אי המסלול האולימפי. כמה בלאגנים, אללה יוסטור | צילום: אי פי אי המסלול האולימפי. כמה בלאגנים, אללה יוסטור, צילום: אי פי אי

האצטדיון האולימפי

שאלת המורשת של האצטדיון האולימפי הפכה לבדיחה פנימית של הבריטים אחרי שווסטהאם זכתה במרכז, אבל הוועדה החליטה לפסול את הזכייה ולבחון מחדש. לבסוף הוחלט להמתין עם ההחלטה הרשמית על לסיום המשחקים. מה שלא מנע מבמאי טקס הפתיחה דני בויל להשתמש ב"Forever Blowing Bubbles", שיר האוהדים של ווסטהאם, במהלך הטקס.

מלבד האצטדיון האולימפי, ישנם אצטדיונים נוספים שיפורקו בחלקם או במלואם, והיציעים יחזרו לחברת הפקה שתשתמש בהם לאירועים בעתיד, או יועברו כפי שהם למקומות אחרים. במקרה של אולם הכדורסל הזמני בן 11 אלף המקומות שמארח את משחקי שלב הבתים, בוועדה המארגנת בונים על גלאזגו (מארחת משחקי הקומונוולת' ב־2014) או ריו (מארחת אולימפיאדת 2016) שתיקח אותו, אבל עדיין אין סיכום.

אבטחה

לפני המשחקים הוועדה המארגנת ספגה ביקורות על האבטחה מכל עבר. הפיגוע של אל־קאעידה בלונדון יממה אחרי הזכייה באירוח המשחקים הקפיץ את עלויות האבטחה ואת עלויות האולימפיאדה ביותר ממיליארד ליש"ט. לא זאת ועוד, כשבועיים לפני פתיחת המשחקים התגלה שלחברת האבטחה G4S PLC אין מספיק כוח אדם כדי לאבטח את המשחקים, מה שהוביל לגיוס ולשינוע של יותר מ־3,000 חיילים נוספים לעזור באבטחה. לזכותם ייאמר שהנוכחות שלהם מאוד מורגשת, ועם זאת הם עובדים ביעילות כדי ליצור תורים מינימליים בכניסה לאצטדיונים.

כרטיסים

חוויית הקהל הבריטי הנפלא רק מעצימה את שערוריות הכרטיסים של הוועדה המארגנת. אירועי ספורט גדולים רבים סובלים מהיעדר ביקוש בשלבים המוקדמים, אבל לא כך הדבר בלונדון. יש ביקוש עצום של מקומיים ואורחים לכרטיסים, אבל הם לא פתוחים לציבור. התמונות העצובות של היציעים הריקים (או המלאים בחיילים שממלאים כיסאות ריקים) אינן משקפות את הביקוש האדיר שיש לכרטיסים, אלא את החלמאות של המארגנים שחילקו לספונסרים ולאיגודי ספורט בעולם כרטיסים למקומות הכי טובים באצטדיונים, ואלה פשוט לא הופיעו.

דרך האתר הרשמי נפתחים פה ושם כרטיסים נוספים, אבל בעייתי מאוד לרכוש משם בלי אזרחות בריטית או אירופית. במקרה הטוב, המפיצים המורשים גוזרים קופונים על מחירים מופרזים לכרטיסים בודדים; במקרה הפחות טוב הם מחייבים קניית חבילות. חבל, כי האווירה באצטדיונים נפלאה למרות המקומות הפנויים.

חיילים צופים במתעמלת בלונדון 2012. הפאשלה בחברת האבטחה אפשרה למלא את הכיסאות הריקים בחיילים (חצי הכוס המלאה), צילום: איי פי חיילים צופים במתעמלת בלונדון 2012. הפאשלה בחברת האבטחה אפשרה למלא את הכיסאות הריקים בחיילים (חצי הכוס המלאה) | צילום: איי פי חיילים צופים במתעמלת בלונדון 2012. הפאשלה בחברת האבטחה אפשרה למלא את הכיסאות הריקים בחיילים (חצי הכוס המלאה), צילום: איי פי

תחבורה

בלונדון היו בהיסטריה מוצדקת מבעיות התחבורה בעיר. הכריזה באנדרגראונד וההקלטה של ראש העיר בוריס ג'ונסון חוזרת וקוראת מדי יום להימנע מתחבורה ציבורית בשעות העומס. הנתיבים האולימפיים הסגורים לתושבים מקשים עוד יותר על התנועה בעיר העמוסה והפקוקה גם כך. הוקם אתר מיוחד בשם Get ahead of the Games, שמנסה להסביר איך ומתי אפשר לצאת מהבית. בסוף השבוע של הסופר־סאטרדיי (ויום ראשון שאחריו, שקיבל את הכינוי סנסיישנל סאנדיי, הרבה בזכות הניצחונות של אנדי מארי ויוסאיין בולט), לא נתנו לאנשים ללא כרטיסים או אקרדיטציות להגיע לסטראטפורד, שם נמצא הפארק האולימפי. הבלגן הארגוני גדול אפילו מהצפוי, גם בנתיבים האולימפיים עצמם. המתנדבים שאמורים לכוון לא יודעים אילו הסעות יוצאות מתי, חלק מהנהגים לא יודעים את הדרכים, ונהלים שונו תוך כדי ויצרו בלבול נוסף. הבלגן הפך לטרגדיה כאשר נהג אוטובוס דרס למוות רוכב אופניים בפארק האולימפי.

שיפוט

מאז פתיחת המשחקים, בכל כמה ימים יש סוגיית שיפוט כזו או אחרת. שופט אגרוף מטורקמיניסטן הורחק על ידי התאחדות האגרוף הבינלאומית אחרי שסירב לתת ניקוד למתאגרף יפני, אף שהפיל מתאגרף מאזרבייג'ן שש פעמים בסיבוב האחרון. בסייף, כשנותרה שנייה על השעון, במצב של ניקוד זהב עם יתרון בשובר שוויון לסייפת הדרום קוריאנית, השעון לא זז והסייפת הגרמנייה ביצעה ארבע התקפות עד שהשיגה את הניצחון המיוחל. הקוריאנית נשארה בוכייה על המזרן במשך יותר משעה, כשהיא מחכה לתוצאת הערעור שנדחה מסיבות טכניות. בהתעמלות ובג'ודו היו טענות רבות לשיפוט, והחלטות אף שונו בעקבות צפייה בווידיאו.

בולט. "אלוהים, יש פה כל כך הרבה חוקים", אמר יוסאיין בולט אחרי הניצחון בגמר ה־100 מ בולט. "אלוהים, יש פה כל כך הרבה חוקים", אמר יוסאיין בולט אחרי הניצחון בגמר ה־100 מ', "אסרו עליי לקחת איתי חבל קפיצה. אני רוצה לקחת את הגומי שאני מתמתח איתו ולא נתנו לי. למה? כי אלה החוקים". | צילום: איי אף פי בולט. "אלוהים, יש פה כל כך הרבה חוקים", אמר יוסאיין בולט אחרי הניצחון בגמר ה־100 מ

ארגון ונהלים

יותר מכל, הארגון לא חד. יותר מדי אנשים הנמצאים בקשר ישיר עם הקהל והתקשורת לא יודעים את הנהלים ולא מתקשרים זה עם זה, מה שיוצר בלגן גדול לקהל, לתקשורת, למשלחות ובעצם למי לא. הדיסוננס הגדול ביותר היה בווימבלדון, שם מארגנים מדי שנה את אחד מאירועי הספורט הכי יוקרתיים בעולם בצורה מאוד מדויקת, ואילו באולימפיאדה, אותם מגרשים, אותו מתחם, אבל הבלגן חוגג. "בווימבלדון מתקתקים טורנירים כבר יותר ממאה שנה", סיפר יוני ארליך אחרי הניצחון הראשון בטורניר הזוגות האולימפי, "אבל כאן הם לא מוצאים את הידיים והרגליים".

הפארסה בווימבלדון הגיעה לשיאה בטקס חלוקת המדליות אחרי גמר הנשים. בזמן ההמנון האמריקאי דגל ארה"ב נפל מתקרת האולם והשאיר תמונה בלתי נתפסת של סרינה וויליאמס, ויקטוריה אזרנקה ומריה שראפובה על הפודיום, המנון אמריקאי ברקע, ורק דגלי רוסיה ובלארוס מונפים כשבאמצע מוט ריק ודגל ארה"ב מרחף לאטו לכיוון הדשא. הקהל פרץ בצחוק, והמארגנים לא ידעו איפה לקבור את עצמם, אבל החליטו להמשיך כרגיל ולסיים את הטקס כאילו דבר לא קרה.

כאמור, הטעויות והמבוכות בארגון והנהלים הבלתי ברורים גורמים לתסכול לא רק בקרב הקהל ואנשי התקשורת, אלא גם בקרב הספורטאים עצמם ואפילו הבכירים שבהם. "אלוהים, יש פה כל כך הרבה חוקים", אמר יוסאיין בולט אחרי הניצחון בגמר ה־100 מ', "אסרו עליי לקחת איתי חבל קפיצה. אני רוצה לקחת את הגומי שאני מתמתח איתו ולא נתנו לי. למה? כי אלה החוקים".

הכותב הוא בעל תואר שני בלימודים אולימפיים וניהול ספורט ודוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת בורנמות' באנגליה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות