"לקחתי אנשים לשתות ולמועדוני חשפנות. זה הספיק לי כדי להסתדר עם הרובוטים של גולדמן זאקס"

זה סיפור על בחור צעיר ואידיאליסטי, שחיפש לעשות כסף מהיר והפך לכל מה ששנא. זה סיפור על עולם נטול מעצורים ששואב אליו את מיטב המוחות, מניף אותם לשמים ואז יורק אותם מחוסרי כל ברגע. מעל לכל - זה סיפור של מייל רבוע אחד, המרכז הפיננסי של העולם, שהפך בחודשים האחרונים למקום השנוא ביותר עלי אדמות.

כשגראנט אנדרסון מתלבט איך להתחיל לתאר מה מתרחש מאחורי הקלעים של הסיטי הלונדוני, הוא פותח בסיפור. "השעה היתה שש בבוקר ביום שני. ישבנו סביב השולחן בבית של חבר אחרי לילה של חגיגה הדוניסטית של אלכוהול והרבה שורות של קוקאין. 'המזל הגדול הוא שהיום חופש, שאין מסחר בבורסה', אמרתי לחבר. 'אידיוט', הוא מיהר לתקן אותי. 'זה בשבוע הבא!'.

"בשלב זה הבנתי שאני חייב להגיע לעבודה בתוך שעה. בקושי ראיתי בעיניים. רצתי הביתה, קפצתי למקלחת ובמהירות שיא לבשתי את החליפה המחויטת שלי. רק במחצית הדרך ברכבת התחתית של לונדון, על הסנטרל ליין, הבנתי שאולי עדיף היה לו הייתי לוקח יום מחלה. ניסיתי לקרוא כמה שורות ב'פייננשל טיימס', אבל שום מילה לא נכנסה לי לראש. כמה כוסות קפה, חשבתי, יחזירו אותי למצב נורמלי. במילא, שום דבר לא קורה בסקטור שלי. כמה שטעיתי".

באותה תקופה אנדרסון עבד כאנליסט באחד מבנקי ההשקעות בסיטי של לונדון, הרובע הפיננסי של העיר ומרכז הפעילות הפיננסית העולמית. הוא כיסה את מגזר האנרגיה והמים תמורת שכר ש־99% מהבריטים יכולים רק לחלום עליו. בשבע בבוקר, חמש דקות אחרי שהגיע לעבודה, חשכו עיניו: תחנת כוח שנמצאת בבעלות חברת סקוטיש פאואר ביוטה התפוצצה, והוא היה צריך לנתח את השפעת האירוע על המניה.

אנדרסון לא היה מסוגל לחשוב. הוא התחיל להזיע והרגיש שהוא מאבד את היכולת לנשום. השפעת הקוקאין והאלכוהול היתה חזקה מדי. "זה אירוע של 4 או 5 פני למניה בלבד", אמר לאחד הסוחרים של הבנק שהתקשר אליו מיד. הוא דיבר שטויות, אחד הכישרונות הגדולים ביותר שלו, כפי שהוא מעיד על עצמו. באותו היום, הסוחר שהתקשר אליו קנה את זה. הביטחון העצמי המזויף והזחיחות שלו גרמו לו לסרב להודות בטעותו גם אחרי שהמניות ירדו ב־20 פני. הבנק של אנדרסון הפסיד 1.2 מיליון ליש"ט ביום אחד - ובאשמתו.

אבל זה לא מה שפרסם את אנדרסון. גם לא מיליוני הליש"ט שהרוויח בזמן שעבד כשכיר בסיטי של לונדון ובזבז בלילות של פראות חסרת מעצורים עם לקוחות ובלעדיהם. בין השנים 2006 ו־2008 הוא היה האיש שמאחורי "סיטיבוי" - טור עיתונאי בעילום שם, שהעניק לקוראים הצצה נדירה למאחורי הקלעים של הסיטי של לונדון - המרכז הפיננסי החשוב ואולי החשאי בעולם. "בעולם הזה יש קוד שתיקה, ממש כמו במאפיה, שנכפה על ידי החברות וגם על ידי חבריך לעבודה והלקוחות שלך. הבנקאים בסיטי לא רוצים שתדע על העולם שבו הם חיים. אני הפרתי את הקוד הזה, ולא מעט אנשים שונאים אותי על כך", מספר אנדרסון בראיון ל"כלכליסט".

הסיטי של לונדון מצטיירת בסיפוריו של אנדרסון כמקום מעורר חלחלה. עולם של גברים לבנים גסי רוח ונטולי מוסר. עולם של סמים קשים, מועדוני חשפנות וזונות. "כתבתי בעיקר על הדברים הרעים שקרו", הוא אומר, "למשל מסחר על ידי שימוש במידע פנים. זה היה בכל מקום. כתבתי על זה שאנשים היו הולכים לזונות ומשתמשים בקוקאין. על התחרותיות שמשגעת אנשים. אני לא מתיימר להיות נביא, אבל לפני המשבר הפיננסי כתבתי על התפיסה של אנשים בסיטי: הם חושבים לטווח הקצר, הם חסרי מעצורים, הם מהמרים, הם פושעים. ודאי שלא כולם ככה, אבל אמרתי שזה יוביל למשבר".

אנדרסון לא טעה. בחודשים האחרונים נמצאת הסיטי של לונדון תחת אחת המתקפות חסרות התקדים ביותר, ויש שיאמרו גם אחת הפופוליסטיות, במאות שנות ההיסטוריה שלה. פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואקדמאים מעבירים עליה ביקורת חריפה. "אוזלת היד, השחיתות ותאוות הבצע הן חלק מהבנקאות הבריטית", כתב לאחרונה שר העסקים של בריטניה, וינס כייבל, במאמר לעיתון סוף השבוע "אובזרבר". הפרשה הגדולה האחרונה היתה ההאשמה שלפיה הבנקים בלונדון ביצעו מניפולציה משותפת בשער הליבור, המודד באיזו ריבית הבנקים מוכנים להלוות כסף זה לזה. לפי שעה, שניים מבכירי בנק ברקליס שילמו בכיסאותיהם, והבנק נקנס ב־290 מיליון ליש"ט על חלקו במניפולציה.

אז מהי בעצם הסיטי של לונדון? תלוי את מי שואלים. כשעולים על מונית בלונדון ומבקשים ל"סיטי", הנהג יגיע לאזור ששטחו מייל רבוע ונמצא צפונית לנהר התמזה קרוב למרכז העיר. זהו למעשה שטחה של לונדון העתיקה וכאן חיו רוב תושבי העיר בימי הביניים. היום, איש כמעט איננו גר בסיטי, אך 300 אלף בני אדם עובדים כאן. רובם ככולם במגזר הפיננסי: בנקים, פירמות עורכי דין ופירמות ראיית חשבון. גם הבנק המרכזי האנגלי והבורסה נמצאים בתוך השטח הזה, שמכונה "המייל הרבוע".

למרות שאזור הסיטי הוא עדיין המתחם הפיננסי המשפיע ביותר בלונדון ובעולם כולו, הוא קטן מדי מכדי להכיל את כל החברות. בתחילת שנות התשעים החלו חלק מהחברות הפיננסיות להגר לקנרי וורף, רובע עסקים מפואר שנמצא כמה קילומטרים ממזרח לסיטי. בהיעדר היסטוריה מורכבת ובנייני מורשת כמו אלה שבסיטי, נבנו בקנרי וורף כמה מגורדי השחקים הגבוהים ביותר בבריטניה. כיום עובדים שם כ־100 אלף בני אדם.

אף על פי שהפוליטיקאים לא חוסכים במילים קשות על הסיטי, בגזרת המעשים המצב קצת יותר מורכב. הסיטי אחראית לחלק גדול מהתרומות למפלגות הפוליטיות בבריטניה, וחשוב מכך - היא מהווה כ־10% מהכנסות המדינה ממסים. לכלכלה הבריטית אין כמעט שום יתרון יחסי שיאפשר לה להתחרות בעולם הגלובלי, חוץ מהמגזר הפיננסי.

"החשיבות של הסיטי של לונדון נותרה בעינה, אף על פי שהאימפריה הבריטית איננה קיימת יותר", מסביר פרופ' ברוס קארות'רס, שחוקר את הקשר בין סוציולוגיה, כלכלה והיסטוריה. "הסיטי של לונדון, מסיבות היסטוריות, הצליחה לשמור על מעמדה ונאלצה להמציא את עצמה מחדש, בין היתר בגלל השינוי בנסיבות". קארות'רס מדגיש במחקרו את חשיבותה של הסיטי ביצירת החיבור בין אליטת הממון לאליטה הפוליטית בבריטניה. ממשלת הוד מלכותה היתה חלוצה בתחום האג"ח הממשלתיות במאה ה־18. מאחר שבעלי הממון היו גם בעלי החוב של הממשלה, גורלם של שני הגורמים נקשר זה בזה.

איך הסיטי של לונדון הצליחה להישאר דומיננטית?

"לסיטי היה קל יחסית לשמור על הסטטוס שלה מאחר שבעולם הפיננסי לאמון ולמוניטין יש חשיבות רבה. זה עולם שבו יש מקרים רבים של א־סימטריות באינפורמציה, הרבה חוסר ביטחון, ולכן אם כבר הצלחת להרים את עצמך, קשה מאוד למתחרים להזיז אותך ממקומך. מבחינה פוליטית, ממשלת בריטניה סיפקה את הצרכים של הסיטי על ידי רגולציה גמישה יחסית, אכיפה קלה ולא הרבה השגחה. כל זאת בהבנה שהבנקאים שחיים בלונדון יהיו שמחים לעבור לניו יורק או לציריך". 

האם הסקנדל של ריבית הליבור הוא פתח לשינוי בסיטי, שתפסיק להתנהל כמו מועדון של ג'נטלמנים?

"מתברר שלא תמיד אפשר לסמוך על ג'נטלמנים, זה כאילו לקוח מ'עושר העמים' של אדם סמית' (אחד מספרי היסוד של החשיבה הכלכלית המודרנית - י"ב). אתה אוסף כמה סוחרים יחדיו, ומהר מאוד הם מתאמים עליית מחירים ומתאימים את השוק לשירות הצרכים שלהם. וזה בבירור מה שקרה כאן".

ומה לגבי חשיבה לטווח קצר? האם זה ניתן לשינוי?

"המנטליות של חשיבה לטווח קצר היא לא רק איזו גישה סוציולוגית־פסיכולוגית. זה משהו שטופח על ידי שינויים בממשל תאגידי, על ידי העובדה שמוסדות פיננסיים רבים הם כבר לא שותפויות, הם חברות ציבוריות והמנהלים שלהם משועבדים לרווחים רבעוניים ומחירי מניות. צורות תגמול כמו אופציות ובונוסים גרמו למנהלים לחשוב יותר לטווח הקצר".

 

"צריכים שמוקים חדים ושחצנים"

הסיטי נחשבה, לפחות עד לאחרונה, למקום עבודה מכובד. וזו בדיוק הסיבה שגראנט אנדרסון לא חשב מעולם שיעבוד שם. הוא סיים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת קיימברידג', שאחריו נסע לדפוק את הראש במסיבות טראנס בגואה. היה לו שיער ארוך, שלושה עגילים באוזן וזקן פרוע. "חשבתי שהחיים שלי הולכים להיות מכירת תכשיטים זולים בחופים", הוא מספר, "אז קניתי שקים של הדברים האלה בגואה, בדלהי ובמומבאי והסתובבתי ברחבי אירופה למכור את זה. ההורים שלי חשבו שאני הולך להשתגע, אז הם גרמו לאחי לסדר לי עבודה בתחום הפיננסי. 'בתוך 4–5 שנים אתה תרוויח חצי מיליון דולר, ואז תוכל לעשות מה שתרצה עם החיים שלך', הוא הבטיח לי. וזו היתה התוכנית שלי".

כדי להגשים את תוכניתו, אנדרסון נאלץ להקריב את המוסר ואת הערכים שעליהם גדל. התהליך הזה מתואר בספרו מ־2008 - "סיטיבוי: בירה ותיאוב במייל הרבוע" - ספר שמצליח להיות מצחיק, דוחה ומעניין באותו הזמן. הספר, שהפך לרב־מכר בבריטניה, מספר את קורותיו של אנדרסון בסיטי כאשר השמות וחלק מהאירועים שונו כדי להגן על האנשים המופיעים בו וכנראה גם על אנדרסון עצמו. "ההורים שלי גידלו אותי באופן די דתי, וגם שמאלני. אבא שלי היה חבר פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור".

אחד הדברים שהדהימו את אנדרסון היו שאחרי שנים ספורות בסיטי, כשעוד לא היה בן 30, הוא הרוויח יותר מאביו, שהיה חבר פרלמנט במשך 40 שנה. "אחרי 4–5 שנים השכר שלי היה יותר מ־300 אלף ליש"ט בשנה. אתה לא יכול לוותר על ההזדמנות להרוויח כסף בסדר גודל כזה בעבודה שהיא בסך הכל די קלה. אז אתה נשאר עוד שנה, ועוד אחת, ואז פתאום אתה מגלה שנשארת 12 שנה".

ראיון העבודה הראשון שלו התקיים בפאב, לקולות הצחוק של הקולגות שלו לעתיד. הבוס הראשון שלו הדגיש בפניו שמה שהוא מחפש זה מישהו שיודע לדבר שטויות ולשתות. "אנחנו צריכים שמוקים חדים ושחצנים כמוך", אמר הבוס. באותו הערב הם סיימו לבדם שני בקבוקי שמפניה.

כתבת שהיה לך קשה להסתכל על עצמך במראה.

"כן, כי העבודה שלך היא בעצם התחזות למישהו אחר. אתה היפי סטלן שמעדיף סגנון חיים מסוים ופתאום אתה לובש חליפה, מעין שחקן שמעמיד פני מישהו אחר. ואז אתה מתחיל להשתנות. אתה נעשה תאב בצע, חסר רחמים, תחרותי. ההורים שואלים אותך: 'למה אתה מדבר על כסף סביב השולחן האוכל? מה קורה איתך?'. חברים שלך אומרים לך שנהיית בן אדם מגעיל כי כשאתה מתעסק כל הזמן בכסף, מנסה לעשות כל הזמן עוד ועוד כסף, אתה מדבר רק על זה. זה פשוט דופק לך את המוח".

מה הרגשת כשכתבת את הטור בעיתון?

"זה היה כמו וידוי קתולי של מישהו שמרגיש שהוא הופך לשמוק. ככה יכולתי להתמודד עם דברים שהציקו לי. זה היה כמו טיפול פסיכולוגי. נכון ששיחקתי עבור הקבוצה הלא נכונה, אבל לפחות היתה לי הזדמנות לספר לעולם איזו חבורה של שמוקים הם".

איך אנליסט בלי כישורים מתמטיים יכול להתקדם?

"לא הייתי אנליסט טוב במיוחד. אין לי סבלנות לעשות את המחקר, אין לי יכולת מתמטית גבוהה, שזו בעיה כשאתה אנליסט מחקר. מה שנבחרתי לעשות בצוות שלי היה לקחת אנשים לשתות, לקחת אותם למועדוני לילה ולמועדוני חשפנות, להופעות, לקריקט, לרוגבי. יש כל כך הרבה טיפוסים משעממים בסיטי. רובוטים אוטומטיים שאין להם אישיות, שאפילו עם הכישורים החברתיים המוגבלים שלי היה לי קל להסתדר איתם".

באמת לקחת לקוחות למועדוני חשפנות?

"הרבה פעמים. ביקשו ממני גם להזמין עבורם זונות, אך סירבתי נמרצות מהסיבה הפשוטה שאני לא יכול לרשום את זה כהוצאה מוכרת ממס. לקחתי אותם למועדונים, נתתי להם סמים - הכל על חשבון החברה. זה פשוט שוחד, זה לומר: 'הנה ארוחה במסעדת מישלן, הנה מועדון, הנה חשפניות, אולי גם קוקאין. עכשיו אני רוצה ביזנס ממך כי הוצאתי עליך 6,000 דולר'".

איך העבודה בסיטי משפיעה על האישיות?

"קח את פרשת ברקליס לדוגמה. אני זוכר שבזמן המשבר אנשים חשבו שהבנק לא נמצא בצרות יחסית לבנקים אחרים. זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. הם לוו בריבית נמוכה יותר מאחרים, ולכן היו חייבים להיות במצב טוב יותר. בכל מקרה, לא הייתי מופתע כי זו הדרך שאנשים עבדו בסיטי. בעצם, עברנו על החוק כדי להרוויח כסף מהר. הגישה היא באמת שהבונוס כמעט מגדיר אותך. אם אתה מקבל בונוס כפול ממה שאני מקבל - וכאן מדובר בשוק חופשי ויעיל - זה אומר שאתה פי שניים יותר גבר ממני. השוק החליט שאתה פי שניים יותר אינטליגנטי, מועיל וחרוץ. אז זה לא רק לקבל בונוס כדי לקנות אחר כך פרארי, אלא כדי להרגיש מקובל.

"לכן אני לא מופתע ממה שקרה בברקליס. אם אפשר לנצל את המערכת לרעה, האנשים תאבי הבצע, הפיקחים והאכזריים בסיטי ינצלו אותה לרעה. בבריטניה הסיכוי להיתפס בעבירות כאלה הוא מזערי. הענישה, אם תיתפס, היא לא כבדה כל כך. בסיטי אנחנו מנתחים סיכון ותועלת כל יום, זו העבודה שלנו. לכן אם הסיכון קטן והתועלת גדולה - נלך על זה".

"מסחר גרוע זה חלק מהעסק"

ב־12 שנות עבודתו בסיטי נחשף אנדרסון בעיקר לצד האפל של המגזר הפיננסי. אולם אפילו הוא מודה שיש אנשים טובים בסיטי. כמה אלפי תפוחים רקובים, הם אלה שגורמים את הנזק. האוויריה התקשורתית והציבורית - וגם סיפורים כמו של אנדרסון - הכניסו את הבנקאים לרשימה המפוקפקת של האנשים המתועבים ביותר בבריטניה. ראו את זה בהפגנות של תנועת "לכבוש את לונדון" (Occupy London), קוראים את זה בעיתונים ושומעים את זה בשיחות בבתי קפה.

"הפוליטיקאים לא רוצים להודות שהדבר הקל ביותר זה להאשים את הבנקאים", אומר ל"כלכליסט" בנקאי בכיר בלונדון. "אנחנו נמצאים בתקופה של פופוליזם, תקופה מאוד מסוכנת, שבה אנשים מחפשים שעיר לעזאזל, והכי קל זה להאשים את הבנקאים. כמובן שבנקאים 'עזרו לעצמם' בחלק מהמקרים". לדברי הבנקאי, ברוב המקרים השכר בענף הוא לא גבוה מדי ושעות העבודה ארוכות מאוד. "צריך להתייחס לדברים בהקשרם. אם אתה מסתכל על תעשיות אחרות - מסחר בסחורות או חברות כרייה לדוגמה - השכר והבונוסים שם גבוהים באופן משמעותי".

אתם מדברים ביניכם על הדמוניזציה של הבנקאים?

"אנחנו מנסים להמשיך בעבודה שלנו. אם אתה קורא כל היום את העיתון, אתה לא מספיק לעבוד. זה נעשה כמעט כמו רעש רקע. הרבה כתבים לא עושים שיעורי בית, הם בוחרים להיטפל לדבר הכי קל. אין ספק שהרבה בנקים נתנו הלוואות מטופשות, לקחו פוזיציות מסחר לא מתאימות או ניסו למכור מוצרים שלא התאימו לשימוש שלהם. לעבור על החוק זה רע. אבל מסחר גרוע? זה חלק מהעסק".

אתה מרגיש אחריות כלפי הציבור?

"יש לי אחריות קודם כל לבעלי המניות ולעובדים שלנו. יש לי אחריות ללקוחות שלנו, לספק את השירות הטוב ביותר, לספק את המוצרים הפיננסיים הטובים ביותר. אנחנו לא ארגון פילנתרופי, יש לנו פעילות נפרדת עבור זה".

לגבי מועדוני חשפנות, אומר הבנקאי שיכול להיות שזה קורה, אבל גם כאן שוב נטפלים לבנקאים. "אני יודע בוודאות: כשאנשי ענף הסחורות הולכים, לדוגמה, למדינות ברית המועצות לשעבר - הם לא מבקרים במנזרים".

"בכל מקרה", מדגיש הבנקאי, "לא מדובר בסדום ועמורה". התדמית הפרועה של הסיטי כפי שהיא מצטיירת בתקשורת - הבונוסים, תאוות הבצע והמחשבה לטווח הקצר - מתבססת יותר על מה שמתרחש בבנקי השקעות מבבנקים המסורתיים".

"אבל מה עוד יש ללונדון להציע?", שואל הבנקאי, "בלי לונדון והשירותים הפיננסיים שהיא מספקת, כלכלת בריטניה תהיה במצב גרוע מאוד. יש לממשלה שתי ברירות: היא יכולה לעודד סביבה שבה הסקטור הפיננסי משגשג או שבנקאים וסוחרים יעברו למקומות כמו שוויץ או הונג קונג".

למרות מה שהוא חושב על מקום העבודה הקודם שלו, גארנט אנדרסון לא מתכוון להחזיר את המיליונים שהרוויח שם. להפך, עכשיו, כשאין לו סיכוי לעבוד בסיטי לעולם, הוא זקוק להם יותר מתמיד. בשלב זה של חייו הוא בעיקר מעוניין להזהיר את כל מי שרוצה להתחיל לעבוד בסיטי. "הטרגדיה של הספר שלי היא שהוא אמור להיות אזהרה בהרבה מובנים - 'איך אדם נחמד יכול להשתנות לרעה'. כל האימיילים שאני מקבל הם מגברים צעירים בגילים 16 עד 25, בניסוח פחות או יותר דומה: 'קראתי את הספר שלך, אני ממש רוצה לעבוד בסיטי, בבקשה תגיד לי איך עושים את זה'.

"אתה עשוי לחשוב שעם כל הסקנדלים האלה אנשים יפסיקו לרצות לעבוד בסיטי. אבל האמת היא שזה מסתכם בזה: 'בוב קיבל בונוס של חצי מיליון ליש"ט בשנה שעברה, והוא היה בן 26'. אני לגמרי מבין את זה. יש כל כך הרבה עבודות משעממות, שזו נראית זוהרת, מתגמלת כראוי ומרגשת".

בכל זאת, עובדים שם הרבה שעות.

"אני התעוררתי בשש בבוקר. הגעתי לעבודה בשבע. ועבדתי בממוצע עד חמש וחצי או שש בערב. זה לא כל כך נורא. לעולם לא עבדתי בסופי שבוע, מלבד פעמיים בכל 12 השנים. אבל כן, זה נכון. אתה צריך להיות די חכם ואנליטי כי ללקוחות שלך יש קרוב לוודאי השכלה מאוקסברידג' (אוקספורד או קיימברידג' - י"ב), יש להם המון אמביציה והם עובדים קשה".

קוד השתיקה של הסיטי

אבל לא כל העובדים בסיטי בני מזל כמו אנדרסון. חלקם הגדול עובד מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד מאוחר בלילה, ולפעמים ברציפות עד היום שלמחרת. חלק מהחברות בסיטי אפילו התקינו תאי שינה במשרד כדי שהעובדים לא יצטרכו לבזבז שעות שינה יקרות בדרך הביתה.

העיתונאי והסופר ההולנדי לוריס לוינדייאק שוחח עם יותר מ־40 אנשי פיננסים בסיטי של לונדון. התוצאות מתועדות ב"בלוג הבנקאות" באתר של העיתון הבריטי "הגרדיאן", וזהותם של המרואיינים נשמרה בסוד. אנשי פיננסים מתחלקים, לדבריו, לשני סוגים: אלה שרואים את הילדים בבוקר ואלה שרואים אותם בערב, אם בכלל. אלה שעובדים צמוד לשווקים צריכים להתעורר מוקדם מאוד בבוקר, לפעמים אפילו לפני חמש, מאחר שהמסחר נפתח בשמונה. אלה שלא עובדים בצמוד לשווקים יתעוררו יותר מאוחר, אבל גם יישארו מאוחר יותר במשרד. הפסקות הצהריים, בחלק מהמקרים, נמשכות 10 דקות בלבד. "הזמן שלוקח לרוץ החוצה ולהביא איזה סנדוויץ'".

הביטחון התעסוקתי לא קיים בסיטי. עובד שהרוויח 100 אלף ליש"ט בשנה יכול למצוא את עצמו מחוסר עבודה באופן מיידי. בענף הזה קל יחסית לחשב בדיוק כמה הכנסה שווה כל עובד לחברה. לכן, בחלק מהמקומות, עובד שלא מביא מספיק כסף בנקודת זמן מסוימת, נמצא בסכנה מיידית של פיטורים. "לא סתם אומרים שיש קוד שתיקה בסיטי", אומר אנדרסון, "זה נכון. אפילו אחרי שעזבת את הבנק, יש בונוסים שמעוכבים שלוש או חמש שנים, ואם מחליטים שאתה מבקר את הבנק שלך בתקשורת, אתה יכול להיות מוגדר כ'עוזב רע' ולאבד את כל הבונוסים שמעוכבים. קוד השתיקה הזה, ביחד עם ההתנהגות המחפירה של הבנקים, גורם לכולם לחשוב שהם כולם גנגסטרים ופושעים שרוצים לעשות כסף מהר ולא אכפת להם מהחוק, וזה לא נכון. יש לא מעט בנקאים טובים בסיטי הזאת".