דו"ח טכנולוגי: אני לא בבית, אל תספרו לגנבים

"אנא שדוד אותי", יש לך יורש

לפני כשנתיים וחצי צץ אתר סאטירי בשם Please Rob Me. האתר לעג להתלהבות של גולשים משירותי מיקום ומנטייתם לדווח בכל רגע נתון היכן הם. האתר אף "הזמין" שודדים לפרוץ לבתיהם של אנשים שהיו מטומטמים מספיק ודיווחו היכן הם גרים ומתי הם לא בבית.

הפרודיה לא הצליחה לעמוד בקצב של המציאות: זמן קצר לאחר מכן נחשפה כנופיה ברזילאית שנהגה לחטוף אנשים עבור כופר, תוך השענות על עדכוני מיקום שהעלה הקורבן המיועד במדיה חברתית.

ובכן, ל"אנא שדוד אותי" צץ יורש. הוא נקרא weknowyourhome.com, והעקרון שמאחוריו פשוט למדי: הוא מחפש בטוויטר אחרי ציוצים שמציינים את מיקום המשתמש ומכילים את המילה "בית". מכאן, מגיע השלב הבא: לוקחים את נקודות ה-GPS, מציבים אותן על מפות גוגל - ועכשיו כולם יכולים לדעת, בערך, איפה אתם גרים.

האתר מגדיר את עצמו כ"ניסוי חברתי" - כנראה בפיתוח טכניקות העלאת רמות החרדה של אנשים. הוא מוגבל בינתיים לבריטניה ואירלנד בלבד, אבל אין שום סיבה שפעילותו לא תורחב ותכלול שירותים מקוונים נוספים. או שהוא יגביל את עצמו למפות גוגל: שימוש בסטריט וויו, למשל, יכול להיות מעניין הרבה יותר.

ככל הנראה שאין מאחורי האתר הזה כוונות זדון, אבל שום דבר לא ימנע מאנשים שרוצים לפגוע בכם או למכור מידע עליכם (גוגל ופייסבוק כבר הוכיחו שזה מכרה זהב) לעשות בדיוק את אותו הדבר. ההבדל הדק: עבודה בחשאי, בלי להודיע לכל העולם. אז אם אתם לא עושים שימוש מועיל כלשהו במידע מיקום, אולי כדאי שתפסיקו להשתמש בו. רוב הזמן, הוא מועיל לא לכם אלא לאחרים - בדרך כלל חברות לגיטימיות או לגיטימיות למחצה, אבל לא תמיד.

הצנזורה מגיעה גם לדרום קוריאה

כשאנחנו חושבים על העדר חופש ביטוי בקוריאה, האסוציאציה הראשונה היא צפון קוריאה, "הממלכה המתבודדת" (The Hermit Kingdom). דרום קוריאה הצליחה ליצור לעצמה דימוי אחר לגמרי: של חברה פתוחה, מודרנית ומתקדמת.

במידה רבה הדימוי הזה נכון, אבל דרום קוריאה השתחררה מדיקטטורה צבאית רק בשנות השמונים והתושבים התרגלו במשך שנים להתייחס אל הממשלה והתקשורת כאל דמויות אב. לראייתם, הממסד ושלוחותיו מובילים אותם לחיים טובים יותר.

  

גולשים בקוריאה החלו להתלונן על שהממשלה מתנכלת ליריבים שלה ברשת - מבקר שקילל את הנשיא מצא שחשבון הטוויטר שלו נחסם; פעיל שהשווה בין אנשי צי מושחתים לפיראטים מצא את עצמו מול תביעת דיבה; ושופט שטען שהנשיא מתכוון "לדפוק" את משתמשי הרשת שחולקים עליו פוטר מתפקידו במהירות שהיתה גורמת לקומיסרים בישראל לרייר.

המשתמשים הזועמים מזכירים שטוויטר, פייסבוק ושאר הכלים שהממשלה מנסה לדכא הם תחליף טוב הרבה יותר לצורת המחאה הקודמת של דרום קוריאה, קרי קרבות הרחוב עם הדיקטטורה הצבאית שהעיפו אותה מהשלטון לפני 30 שנים.

המצב בדרום קוריאה גרוע מספיק כדי ש"עיתונאים ללא גבולות", ארגון שעוקב אחרי סתימת פיות ברחבי העולם, יכניס אותה לרשימת המעקב שלו בתחום חופש הרשת בה תמצאו מדינות כמו רוסיה ומצרים. בדרום קוריאה יש איסור על ניבול פה ברשת - וכמובן שהממשלה משתמשת באיסור כדי לעצור גם דעות לגיטימיות. על פי "עיתונאים ללא גבולות", הממשלה הגבירה את המאבק שלה כנגד מה שהיא מכנה תעמולה שתומכת בצפון קוריאה. הממשלה, מצידה, מכחישה.

בעיה תרבותית קוריאנית - חוסר הנכונות להתעמת עם בכירים, גם כשהם בעליל שוגים - ניצבת לימין הממשלה. האזרח הממוצע חש שלא בנוח לומר לשר ההגנה שלו שהוא מגלומן עם בעיות חיבור למציאות - בעיה שלמרבה השמחה איננה מנת חלקם של קוראי טור זה.

ארץ החלומות הבלתי מוגבלים

לדאלטון קאלדוול, מפתח עצמאי, היה חלום. הוא רצה להקים שירות מקביל לטוויטר שיתן את כל הפונקציונליות של טוויטר בלי כל הבעיות הנלוות: בלי פרסומות, בלי ההתעקשות על זכויות של החברה, בלי מאבקים מול מפתחי צד שלישי. רוב האנשים היו נשארים עם החלום, אבל קאלדוול - שעל האיומים שקיבל מפייסבוק כתבנו בעבר - לא הסתפק בכך.

מאחר והוא גם לא רצה להיות תלוי במשקיעים ומאחר ויש לו אלרגיה לפרסומות, הוא פנה אל הציבור וביקש את עזרתו. קאלדוול ביקש מהגולשים חצי מיליון דולר כדי לממש את החזון שלו. 

אתמול, 38 שעות לפני תאריך היעד שהגדיר, הצליח קאלדוול לחצות את הקו ולגייס את הכסף. הוא מבטיח קהילה מקוונת שתעמיד במרכז את המשתמש ואת המפתח, לא את קהילת הפרסום או המשקיעים. בינתיים הכניסה לשירות - app.net שמו - היא בהזמנה בלבד. יהיה מעניין לראות לאן זה יילך.  

קצרצרים

1. דיווחנו לפני כשבוע על כך שרגולטור אוסטרלי, הרשות לתחרות והגנה על הצרכן, מצאה שפייסבוק היא מדיום פרסומי ושבהתאם, על התגובות שבעמודים מסחריים של פייסבוק לעמוד בתנאים של פרסומות מן המניין. בכלל זה - יחול איסור על שובניזם, גזענות והטעיית צרכנים. כעת מבהירים שם שלרשות החברות לא עומד זמן רב לטפל בבעיה הזו: הן צריכות להסיר תכנים בעייתיים מהעמודים שלהן בתוך 24 שעות, או לשלם את המחיר.

2. אנשי המכירות של גרופון לא עומדים יותר בלחץ. נמאס להם לבכות ולנסות ולהתאמץ: רבים מהם כבר עברו לחברות אחרות. תנאי העובדים הורעו, והפיצוי שהם מקבלים תמורת עבודתם קטן. ככל שזרם ההכנסות של גרופון מתייבש, הלחץ על אנשי המכירות רק עולה. גרופון צפויה להציג את תוצאות הרבעון שלה היום (ב'), ובספק אם יהיו שם בשורות חיוביות לעובדי החברה. המנכ"ל והמנהלים האחרים, כמקובל, כבר דאגו לעצמם.

3. גוגל מבהירה שבניגוד לפרסומים מוקדמים יותר, היא אמנם תעניק הנחות ליוטיוב בכל מה שקשור לדיווחים על פיראטיות באתר, אך תיתן הנחות דומות גם לאתרים גדולים ופופולריים אחרים. גוגל הציגה את פייסבוק, IMDB, טאמבלר וטוויטר כאתרים שכאלה. ההודעה הראשונית שפרסמה גוגל אינה היתה ברורה דיה; כעת נראה שהשד אינו נורא כל כך.

4. לא קל להיות טרול פטנטים, הראש שלך לפעמים מסתחרר: טרול הפטנטים המוביל Intellectual Ventures, שסחט בעשור האחרון שני מיליארד דולר מתעשיית ההייטק האמריקאית מבלי שייצר אפילו שרוך נעל, מפעיל לצרכי המזימות האפלות שלו לא פחות מ-1,276 חברות קש. לרובן יש פטנטים, אבל אחרות הן סתם חברות ניהול. המטרה של הפעלת כל כך הרבה חברות, כמובן, היא להקשות על מישהו לגלות שהוא עומד למכור את הפטנט שלו לאחד השמות השנואים בתעשיה - וגם כדי למנוע ממנו, בהתאם, להעלות את המחיר.

5. צחוקים. האיש שמפשיט את הפרטיות שלכם מעליכם ממש לא אוהב כשזה קורה לו. תמונות של מארק צוקרברג בפלג גוף עליון חשוף הופיעו לזמן קצר ברשת - הן הועלו על ידי בכיר אחר בפייסבוק, שכנראה גם הוא לא מבין מספיק את שיטת הפרטיות של החברה. התמונות נמחקו זמן קצר לאחר מכן, אבל לא לפני שמישהו הספיק לשמור תמונות מסך ולהפיץ אותן. איך ההרגשה, מארק?

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

•ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"