העליון הפך את ההחלטה, צה"ל ניצל מתביעה ייצוגית בגובה 8 מיליון שקל

שנתיים לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב הפתיע את צה"ל ואישר לנהל נגדו תביעה ייצוגית בגובה 8 מיליון שקל בגין ניכוי פרמיות ביטוח לגמלאים, הגיע בית המשפט העליון והפך את ההחלטה. הסיבה העיקרית היא טכנית בעיקרה ופחות מהותית, בחירת סעיף חוק שנועד לתקוף מסים של רשויות המדינה, והמשנה לנשיא מרים נאור כתבה כי במידה והיה בוחר התובע בסעיף חוק אחר ייתכן והיה ניתן לאשר את התביעה.

התובע, יוסי לוי, שירת כאיש קבע בצה"ל עד 1992 ומאז שחרורו הוא מקבל גמלה חודשית מהצבא. מהגמלה של לוי, כמו גם מהגמלאות המשולמות לכלל גמלאי צה"ל, נוכה מדי חודש סכום כפרמיה בגין ביטוח חיים וסכום נוסף כפרמיה בגין ביטוח תאונות אישיות. הכסף הזה מועבר על ידי הצבא לחברת "חבר" שמעבירה את הכספים לחברות הביטוח איתן התקשרה, עבור הגמלאים, בהסכמי ביטוח חיים וביטוח תאונות אישיות קבוצתיים.

באפריל 2008 הגיש לוי תביעה ייצוגית בטענה כי הביטוחים נעשו ללא הסכמת הגמלאים. סעיף החוק שבו השתמש לוי במסגרת חוק התובענות הייצוגיות הוא זה שמתייחס לתביעות נגד מסים או אגרות שמטילה רשות ממשלתית.

בספטמבר 2009 אישרה השופטת מיכל אגמון גונן את התביעה, אך רק בעניין ביטוחי התאונות. לגבי ביטוח החיים קבעה כי הגמלאים נתנו הסכמה פוזיטיבית. השופטת במחוזי קבעה אז כי העובדה שהגבייה נעשתה לטובת "חבר" וצה"ל שימש רק צינור אינה שוללת את חובת ההשבה של המדינה.

השופטת במחוזי כמעט והתעלמה לחלוטין מטענת המדינה בעניין סעיף החוק שבחר לוי לתבוע באמצעותו, הסעיף שהפך לקריטי בבית המשפט העליון. "משכורתו של עובד אינה הפקר וכך גם לא גימלתו של פנסיונר", כתבה השופטת מרים נאור בהחלטה, "המעסיק אינו יכול לאפשר לכל אחד 'להכניס את ידו' ולקחת ממשכורתו של העובד או הגמלאי. כך הוא הדבר גם כאשר המעסיק הוא המדינה. יחד עם זאת, כאשר מעסיק מתיר לאחרים 'להיכנס' למשכורתו של עובד ולקבל משם כספים, אף אם מדובר בפעולה 'שלא כדין' של המעסיק, לא ניתן לראות פעולה זו כגביית כספים כמס או אגרה. בהקשר שלפנינו המדינה היא למעשה כאותו מעסיק. כשם שלגבי כל מעסיק אחר לא היינו רואים בניכוי האמור 'כמס, אגרה או תשלום חובה אחר', אף אם הדבר בוצע 'שלא כדין', כך גם לגבי ניכויים שאיפשרה המדינה".

בהמשך קבעה המשנה לנשיא נאור, כי "אכן, כפי שרומז חברי (השופט צבי זילברטל שכתב את פסק הדין העיקרי - מ"ש), ייתכן שהמערער יכול היה להגיש את תביעתו בעילות אחרות הקבועות בחוק תובענות ייצוגיות אלא שהוא לא טען לכך וממילא איננו נדרשים לדון בעניין זה".