קרן זווית: האם הסיכון השתלם במונחי תשואה?

רק לפני שבוע המלצנו להקטין את החשיפה לקרנות אג"ח ממשלתיות ולהסיט חלק מההשקעות אל עבר קרנות האג"ח הקונצרניות, והנה בשבוע האחרון "דימם" האפיק הממשלתי, בין היתר בשל דו"ח האינפלציה שפרסם בנק ישראל. האפיק רשם ירידות חדות בשיעור של עד 2.1% בגלילים (אג"ח ממשלתיות צמודות) ובשחרים הארוכים (אג"ח ממשלתיות שקליות). אמנם, אין פירוש הדברים בהכרח כי אנו עומדים לקראת החרפת המצב באפיק הממשלתי, אך אנחנו בהחלט איתנים בדעתנו, כי ברמת יחסי הסיכוי־סיכון הקיימת היום יש להמשיך ולהגדיל בהדרגה את החשיפה לקרנות הנאמנות הקונצרניות על חשבון קרנות האג"ח הממשלתיות על אף הירידות של היומיים האחרונים.

תעשיית הקרנות הקונצרניות אינה עשויה מקשה אחת, אף שמרבית הקרנות נמצאות תחת אותה קטגוריה של רשות ני"ע - "קרנות אג"ח חברות והמרה". הקרנות בקטגוריה רשמו בשבעת החודשים הראשונים של השנה עלייה של כ־3.2%, אך זו לא באמת משקפת את התמונה המלאה של עולם הקרנות הקונצרניות, שכן עולם זה בנוי ממגוון רחב מאוד של סוגי מדיניות השקעה המאופייניות ברמות סיכון ויעדי תשואה שונים. על פי רמות הסיכון ויעדי התשואה, ניתן לסווג את הקרנות לקבוצות שונות.

בקצוות סקאלת הסיכון

ראשית, נצלול למספרים: ברמת הסיכון הנמוכה ביותר של קרנות הנאמנות הקונצרניות ניתן למצוא את קבוצת קרנות אג"ח בנקים ואת קבוצת הקרנות בדירוג AA (שכיום הן כמעט זהות). ב־12 החודשים האחרונים הניבו קבוצות אלה את התשואה הגבוהה ביותר: קרנות אג"ח הבנקים רשמו עלייה של כ־6.0%, ואילו קרנות AA עלו בשיעור של 4.1%. מתחילת השנה עלו קרנות אלו בשיעור של 5.3% וכ־4.0% בהתאמה, כאשר ביולי הניבו הקרנות תשואה בשיעור של 1.8% ו־1.7% בהתאמה.

בקצה השני של סקאלת הסיכון נמצאות קרנות אג"ח הסיכון גבוה - קרנות ה־High Yield (ללא מניות). קרנות אלה רשמו בחודש יולי את התשואה הגבוהה ביותר שלהן השנה לאחר שזינקו בכ־3.7%. שיעור זה מהווה גם את התשואה השנתית הכוללת שלהן ב־2012. עם זאת, ב־12 החודשים האחרונים הן הניבו את התשואה הנמוכה ביותר מבין הקרנות הקונצרניות לאחר ירידה חדה בשיעור של 9.9%.

אולם, בין קצות הסקאלה ישנן לא מעט קבוצות קרנות נוספות בעלות מאפייני סיכון הנמצאים בטווח ביניים, שמכילות יותר "בשר" מקרנות אג"ח הבנקים וה־AA, אך מניבות סיכון נמוך בהרבה מקרנות ה־High Yield.

לדוגמה, קבוצת הקרנות הקונצרניות המדורגות, המתחייבות בתשקיף שלהן לחשיפה גבוהה לאג"ח קונצרניות בדירוג השקעה. בקבוצה זו לא כל הקרנות זהות ברמת הסיכון, אך ניתן למצוא קרנות שמתחייבות לדירוג מסוים או מגבילות עצמן במח"מ, לרוב 4–3 שנים. הקרנות הקונצרניות המדורגות (ללא מניות) השיגו מתחילת השנה תשואה של כ־3.7%, מקום טוב באמצע טבלת הביצועים של הקרנות הקונצרניות, וזאת לאחר עלייה של כ־2.1% ביולי.

ברמת סיכון גבוהה יותר ניתן למצוא את קרנות ה־EX תל בונד, שלא נכללות במדדי התל בונד, ואת קרנות מודל פנימי (קרנות שמדיניות ההשקעה שלהן נקבעת על ידי מודל פנימי של הקרן). קרנות אלה השיגו ב־2012 תשואות נאות של כ־5.7% וכ־4.7% בהתאמה. התשואות שהניבו קרנות ה־EX תל בונד מתחילת השנה הן הגבוהות ביותר בין כל קבוצות הקרנות הקונצרניות.

כדי לבחון את רמת התנודתיות של הקרנות הקונצרניות השונות, ניתן לבחון את סטיות התקן שלהן. ב־12 החודשים החולפים ניתן להבחין, כמתבקש מרמת הסיכון הנמוכה שלהן, בסטיות תקן נמוכות יותר של קרנות אג"ח הבנקים (2.5%) וקרנות AA (3.2%). מן הצד השני ניתן להבחין בסטיות תקן גבוהות יותר בקרנות High Yield (7.5%) וקרנות בדירוג A (5.8%).

חשוב לציין כי סטיית התקן משקפת את התנודתיות של התנהגות הקרנות בעבר, אבל אין בה להעיד דבר על רמת הסיכון הנובעת מאי־עמידה בהתחייבות של החברות שהאג"ח שלהן נכללות בקרנות. יתרה מזו, ייתכן בהחלט מצב שבו קרן נאמנות High Yield שמחזיקה בכ־150 אג"ח של חברות שונות בטוחה יותר מבחינת המשקיע מאשר קרן תל בונד שדירוגי האג"ח שלה גבוהים יותר, אך מורכבת מ־20 אג"ח בלבד.

מתאימים את הסיכון

מבין קבוצות הקרנות הקונצרניות, הפופולרית ביותר בקרב המשקיעים עד כה ב־2012 היא קבוצת קרנות אג"ח הבנקים שהקרנות שבה גייסו עד חודש יוני כ־1.8 מיליארד שקל. אחריהן נמצאות קרנות ה־AA והקרנות המדורגות עם גיוסים של כ־660 מיליון שקל וכ־310 מיליון שקל בהתאמה.

מנתונים ראשוניים של יולי גייסו שלוש קבוצות אלה יחד עוד כ־300 מיליון שקל. עם זאת, מרבית הכסף של המשקיעים (3.7 מיליארד שקל) לא נמצא בקרנות הקונצרניות הכלליות (ללא מניות), כאלו ללא מדיניות השקעות ממוקדת, דבר המאפשר למנהל הקרן גמישות יתר בבחירת האג"ח.

אז מה מציעות כיום הקרנות הקונצרניות למשקיעים המעוניינים להגדיל את חשיפתם לאפיק? ובכן, ללקוחות השמרניים ביותר ניתן להציע את קרנות אג"ח בנקים עם טווח תשואה לפדיון מוערך של כ־1%–2% ברוטו צמוד מדד ובמח"מ ממוצע של כארבע שנים. בנוסף להן, ניתן למצוא את קרנות AA (ללא מניות) עם תשואה פנימית בטווח של כ־1.5%–2.5% ברוטו צמוד מדד ובמח"מ של כ־4–2 שנים. קרנות אלה מומלצות בעיקר ללקוחות שמרניים שעדיין חשופים רק לקרנות אג"ח ממשלתיות.

ברמת סיכון נמוכה־בינונית, בהתאם לקרן הנבחרת, ניתן למצוא את קבוצת הקרנות המדורגות (ללא מניות) שטווח התשואה לפדיון שלהן רחב יותר ויכול לנוע בין 3% ל־5% ואף יותר. לרוב המח"מ של קרנות אלו יהיה עד שלוש שנים וחלקן, כאמור, מגבילות אותו ומציינות זאת בשם הקרן. קרנות דומות בטווחי התשואה לפדיון וברמת הסיכון הן קרנות דירוג A וקרנות תל בונד צמוד מדד.

ברמת סיכון גבוהה יותר ניתן למצוא את קרנות ה־EX תל בונד וקרנות מודל פנימי (קרנות שבהן מנהל הקרן משתמש במודל או מנגנון פנימי להערכת ודירוג האג"ח). בקרנות אלה טווחי התשואה לפדיון מתרחבים בצורה משמעותית ויכולים לנוע בשיעור של בין 5% ל־18% צמוד מדד. המח"מ בקרנות אלו לרוב קצר־בינוני בין שנתיים לשלוש שנים. קרנות אלו מתאימות בעיקר למשקיעים שכבר חשופים לאפיק הקונצרני ומעוניינים להגדיל את רמת הסיכון שלהם בתיק.

מעבר להן, ניתן למצוא כמובן את קרנות ה־High Yield שאליהן ניתן להתייחס מבחינת רמות הסיכון כמעט כמו אל מניות, כאשר טווח התשואה לפדיון שלהן נע בין 10% ל־20%. קרנות אלו תנודתיות למדי ולרוב נמצאות בתחתית או בראש טבלת הביצועים של הקרנות הקונצרניות, תלוי בתקופת הזמן הנבחנת.

צבי סטפק הוא יו"ר מיטב. רוני אפטר הוא מנהל קשרי יועצים בבית ההשקעות